newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עשרות הפגינו ביפו: "הדם שלנו אינו תעמולת בחירות"

המפגינים קראו "דם ערבי אינו הפקר" במחאה על הריגתם של שני תושבי רהט. כאילו כדי להדגים זאת, עובר אורח שחלף במקום ירק ובעט במפגינים שהניפו דגלי פלסטין, אולם השוטרים אפילו לא לקחו ממנו פרטים

מאת:

אתמול (שני) בשעה שמונה בערב התאספו עשרות פלסטינים וכמה יהודים להפגנה בכיכר השעון ביפו. ההפגנה זעמה על רציחתם של שני תושבי רהט ופציעתם של רבים אחרים על ידי משטרת ישראל. המפגינים והמפגינות קראו "מרהט ליפו רמאללה ועזה העם הפלסטיני מאוחד", והניפו לצד דגל פלסטין גדול גם שלטים עליהם נכתב בין השאר "הדם שלנו אינו תעמולת בחירות" ו"דם ערבי אינו הפקר".

ההפגנה ביפו הצטרפה להפגנות נוספות שהתקיימו ברהט, חיפה, תל אביב, ירושלים ובמקומות נוספים. הפגנות שמוכיחות פעם אחר פעם שנסיונות ישראליים לשבור את העם הפלסטיני ולחלק אותו לתתי קבוצות המנותקות אחת מהשניה הם נסיונות שווא.

> רשיון להרוג: למה ירו 29 כדורים לגופם של בני הדודים קוואריק?

הפגנה ביפו נגד אלימות משטרתית כלפי אזרחים פלסטינים (צילום: חיים שוורצנברג)

הפגנה ביפו נגד האלימות המשטרתית כלפי אזרחים פלסטינים (צילום: חיים שוורצנברג)

שני דברים קרו בהפגנה הזאת שגרמו לי להרהור במצב ונתנו אישור ויזואלי נוסף לנחיצות של המאבק הזה. בשלב מסויים בהפגנה עצר ג'יפ שחור ליד המפגינים ומתוכו יצא גבר שירק על הדגל ובעט באחד המפגינים שהחזיקו בו. שני שוטרים שעמדו במקום זינקו עליו וצעקו שיכנס לרכב וימשיך לנסוע דרישתנו מהשוטרים כי יקחו פרטים מהתוקף ולא יאפשרו לו להמלט לא נענו. בעודנו צועקים כי דם ערבי אינו הפקר מוכח בפנינו בדיוק ההפך. אם צעיר פלסטיני היה נוהג בצורה דומה מול הפגנה יהודית ימנית בטח היו מדווחים על מחבל שביצע פיגוע בעיטה.

> אזרח נהרג מירי גז מדמיע משטרתי ועשרות נפצעו במהלך הלוויה ברהט

הפגנה ביפו נגד אלימות משטרתית כלפי אזרחים פלסטינים (צילום: חיים שוורצנברג)

עובר אורח ייוצא מרכבו בדרכו לירוק על הדגל הפלסטיני. הפגנה ביפו נגד האלימות המשטרתית כלפי אזרחים פלסטינים (צילום: חיים שוורצנברג)

בתקרית נוספת, לכאורה שולית למדי, פתחה אשה את החלון לכבודנו והתלוננה שכל השלטים והקריאות בערבית ואיך אנחנו רוצים שהיא תבין על מה ההפגנה. אני לא זוכרת מה עניתי לה אבל זה לא היה אחד מרגעיי המנומסים. אותה אשה, שאין לי כלפיה האשמות באופן אישי, היא דוגמא קלאסית לאדנות הארץ. דוגמא קלאסית למי שחשה שהעולם נבנה כולו לנוחותה ולצרכיה וכל דבר בו אמור להיות נגיש עבורה באופן מלא. המחשבה שהיא אינה בהכרח קהל היעד ושההפגנה לא נועדה כדי להרחיב את אופקיה לא עברה לרגע על דעתה וגם האפשרות לעצור רגע את המכונית, לצאת, להתעניין ולשאול שאלות עליהן היינו עונות בשמחה לא חלפה כנראה במוחה.

ביום ראשון בנסיעת לילה מאוחרת מירושלים ליפו שמעתי ברדיו את הדיווחים על התפרעויות המשטרה ברהט. הדיווח הסיר מהמשטרה כל אחריות על התקרית והציג את תושבי רהט כהמון מוסת ורצחני. אפס ביקורת, אפס שאילת שאלות, אפס הטלת ספק בדיווח המשטרה. ההרוג והפצועים המאושפזים בבתי החולים הם בדואים. למשטרה כמובן, שלום.

> צעירים אתיופים בקרית מלאכי: באנו לקנות סיגריות והותקפנו קשות בידי שוטרים

הפגנה ביפו נגד אלימות משטרתית כלפי אזרחים פלסטינים (צילום: חיים שוורצנברג)

הפגנה ביפו נגד האלימות המשטרתית כלפי אזרחים פלסטינים (צילום: חיים שוורצנברג)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf