תכירו: אנשים מעוררי השראה ומרוממי רוח

נדיר לראות פאנל כזה של דוברים, פעילי ועדים, שנפגשים וחולקים באופן פומבי את הסיפורים שלהם, את האתגרים שלהם, את ההצלחות והלבטים והקשיים, ובעיקר את הסיזיפיות המייגעת של היום-יום של העבודה המאורגנת. פאנל שמאפשר להם ולנו ללמוד זה מזה ולפתח רשתות של סולידריות ושיתופי פעולה בין ועדים מתוחמים שונים בארגוני עובדים שונים.

היום (שישי) בשעות הבוקר זה קרה, ולא בפעם הראשונה, בכנס סוציאליזם של תנועת "מאבק סוציאליסטי" בתל אביב. מכל אירועי הכנס השנתי של התנועה זהו החשוב והמרתק ביותר בעיניי. כל שנה מגיעים ומדברים כאן אנשים מהשטח, גברים ונשים, יהודים וערבים, מההסתדרות ומכוח לעובדים, שהחליטו להגן על הזכויות שלהם ושל חבריהם עבודה ולהוביל לשינוי חברתי אמיתי משם. כל פעם מחדש זה מעורר השראה ומרומם את הרוח ואת האמונה בבני אדם.

שניה לפני שאתאר את הפאנל עצמו חשוב לציין שהשבוע היה עוד שבוע של פעילות של ועדי עובדים בתחומים שונים במשק. ההסתדרות הודיעה על שביתה שצפויה בשבוע הבא במאבק על השכר במגזר הציבורי. עובדי תחנות הדלק "טן", נהגי סופרבוס ועובדים של רמי לוי נקטו בשביתות במסגרת מאבקים על הסכמים קיבוציים ראשוניים.

סכסוך עבודה הוכרז בחברת ההיי-טק NCR, וסכסוך נוסף הוכרז בעקבות משבר במשא ומתן של עיתונאי גלובס עם ההנהלה, וכוונת ההנהלה לפטר בפתאומיות עשרות עובדים כבר בשבוע הבא. (זה המקום לגילוי נאות: עיתונאי גלובס מאוגדים בארגון העיתונאים בהסתדרות, שאני חבר במזכירות שלו, שאישרה את הסכסוך השבוע).

> נצל וזרוק": מדוע האוצר שומר לעצמו כספי ביטוח רפואי של עובדים חולים?

לא הכל אפשר לקנות

את הפאנל הבוקר פתח מוראד עטון, חבר ועד נהגי חברת "קווים". הנהגים הצליחו כבר להגיע להסכם קיבוצי בחברה, שהעלה את שכרם, ועטון עדכן שעכשיו הם פועלים בו זמנית הן לשיפור ההסכם שלהם והן להעלאת שכר הנהגים בכל התחבורה הציבורית, תוך שיתוף פעולה עם ועדים בחברות אחרות. "קודם כל אני רוצה להגיד שאנחנו תומכים בעובדי סופרבוס שהשבוע יצאו לשביתה", פתח עטון. "דיברתי עם הבעלים של החברה שם, והוא אמר לי שהכל אפשר לקנות בכסף. אמרתי לו שאפשר לקנות רכבים וציוד, אבל אנשים שרוצים להתאגד – לא".

עטון, תושב מזרח ירושלים, גם סיפר על זווית נוספת של מאבק העובדים בחברה, והיא הביטחון של נהגים ערבים נוכח מקרים של התקפות מצד נוסעים יהודים, בעיקר באזור ההתנחלות בית"ר עילית. את דרישתם למאבטחים באוטובוסים המירו הנהגים בדרישה למצלמות אבטחה, ובאמצעות מאבק הצליחו להגיע לשלושים מצלמות באוטובוסים. הם ממשיכים ללחוץ על הנהלת החברה כדי שכל האוטובוסים, או לפחות אלה באזורי סיכון, יצוידו במצלמות.

אחריו עלה לדבר עלי תולת, יו"ר ועד המנקות של אוניברסיטת תל אביב, שכמו נהגי "קווים" מאוגדות גם כן בכוח לעובדים. לאורך חמש השנים האחרונות הצליחו המנקות באוניברסיטה להשיג שמירה על הוותק שלהן במסגרת המעבר בין חברות קבלן שונות, ולהתנער מארגון עובדים שלא באמת דאג להן (ההסתדרות הלאומית) לכוח לעובדים. בימים אלה הן מגייסות את הסגל הזוטר, הסגל הבכיר, הסגל המנהלי והסטודנטים למאבק נגד הפגיעות בשכרן שבאות לידי ביטוי באי-תשלום על הפסקות אוכל ועל תקופות החגים שבהן אין לימודים וחברת הקבלן לא מספקת להן עבודה חלופית.

"אני רוצה להגיד גם משהו על ההסכם שהשיגה ההסתדרות לקליטת עובדי קבלן בשירות המדינה", הוסיף תולת על המאבק שניהלה ההסתדרות ביולי האחרון. "זו התחלה טובה, אבל זה ממש לא מספיק. כל עובדי הקבלן צריכים לעבור להעסקה ישירה. אם ההסתדרות לא הייתה רק מאיימת בשביתה אלא יוצאת לשביתה כללית בפועל של יום או יומיים אפשר היה להשיג הרבה יותר".

> בית הדין: עובד בחברת הדלק טן שפוטר בעקבות התאגדות יוחזר לעבודה

כמה קרוב לחרא אתה?

הדוברת השלישית הייתה נעמה לוין, עובדת סוציאלית מקבוצת "עתידנו", שמנהלת מזה כארבע שנים מאבק בתוך ארגון העובדים הסוציאליים שבתוך ההסתדרות. לוין מתחה ביקורת על הנהגת הארגון, שהחליטה להסתפק השנה בקליטה מינימלית של עובדות קבלן לשורות עובדי המדינה, וויתרה על מאבק במקביל לשיפור התנאים של מי שכבר מועסקות על ידי המדינה, שקורסות מעומס, ושלא קיבלו תוספות שכר ולו לתיקון השחיקה המתמשכת בשכרן מול העלייה ביוקר המחייה.

"זה סוג של הפרד ומשול בין העובדות, כאילו זה או אלה או אלה, במקום להלחם למען כולן. מקורות הכסף לא צריכים להיות עובדות אחרות, אלא דברים כמו מס החברות, שהממשלה בדיוק הורידה השבוע", אמרה לוין, וסיפרה על הניסיון המתמשך של "עתידנו" לקדם דמוקרטיזציה של ארגון העובדים ומאבק תקיף יותר מול המדינה.

"חנוך לוין אמר שמה שמשמח אדם שהאף שלו נמצא ס"מ מעל ערימת חרא, זה שיש אדם אחר שהאף שלו נמצא ס"מ נמוך יותר ממנו", פתח חנוך לבנה, היו"ר הוותיק של ועד עובדי הבנק הבינלאומי, המאוגד בהסתדרות. כך הוא השווה את המאבק ה"פריווילגי" שלו בהנהלת הבנק לאלה שעטון ותולת מנהלים, והבהיר שהוא לא שואב שום הנאה מהמצב הזה.

ועדיין, המשיך לבנה, גם במקום עבודה עם ועד ותיק והסכמים קיבוציים מיטיבים יחסית יש מאבקים יום-יומיים בניסיון של ההנהלה לשחוק את הוועד ולצמצם את המעורבות שלו לנושאים צרים יותר ויותר. "יש אדם בבנק שכל תפקידו להוציא מתוכן את העבודה המאורגנת, להעסיק אותנו בזוטות כל הזמן, כך שנהיה במגננה מתמשכת על המון דברים שלא מאפשרת מתקפה ושיפור בתנאים, וזה ככה בהרבה מקומות ותיקים כיום".

לבנה, שצבר ניסיון של למעלה משלושים שנה בעבודה מאורגנת, המליץ לחברי הוועדים הצעירים יותר להיאבק קודם כל על קביעות וביטחון תעסוקתי. "מאבק נראה אחרת לגמרי אם אנשים מתמודדים עם איום תמידי של פיטורים, וצריכים להתלבט אם לנקוט בצעדים ואיך זה ישפיע על העבודה שלהם, מול מצב שבו מקומם מובטח והם יכולים להיאבק באמת".

אחרון הדוברים היה נאור קפולניק, פעיל בהתארגנות עובדי לאומי-כארד, חברה שמסיימת כל שנה ברווח נקי עצום של כ-200 מיליון שקל, "אבל היא עדיין שיאנית השכר הנמוך בענף האשראי", כפי שציין. קפולניק תיאר את ההתארגנות בחברה, את ההסכם הקיבוצי שנחתם שם ואת ההיערכות לרפורמה בשוק האשראי, שצפויה להשפיע ישירות על העובדים.

> האם עובדים פלסטינים ייפגעו מההחלטה לסמן מוצרי התנחלויות?

לצד זה, חלק גדול מדבריו של קפולניק הוקדש לתיאור המגמה הבעייתית שהוא מרגיש שמתפתחת בכל הוועדים החדשים של ההסתדרות מהשנים האחרונות, בענפי הסלולר, הפיננסים ואחרים. לדבריו יש תחושה מתסכלת שהוועדים החדשים, שיש רק לברך על הקמתם, מתנהלים באופן ריכוזי ולא משתפים את העובדים ביעדים שלהם. במקרה של החברה שלו הוועד אפילו הוציא את העובדים לעיצומים במסגרת משבר במשא ומתן – מבלי לספר לעובדים מה המשבר ועל מה הם נוקטים בעיצומים.

ירושלים, אחרת

הנושא של דמוקרטיזציה של העבודה המאורגנת, של לתת יותר ויותר השפעה לעובדים עצמם, שיכתיבו לוועד ולארגון את היעדים שלהם ולא יקבלו תכתיבים מלמעלה, היה מוטיב חוזר בכל הנאומים. זה נושא שאנשי מאבק סוציאליסטי סימנו מזמן כיעד בחזיתות שבהן הם פועלים, ומקדמים אותו בתוך כל הארגונים והוועדים שלהם הם מסייעים.

"עובדים צריכים להרגיש שהם בעלי הבית של הארגון, ויביאו איתם את הארגון למאבקים שונים, כמו המאבק על הגז או המאבק על התקציב", אמר בסוף הפאנל פעיל התנועה ומנחה הדיון, שי גלי. שווה לציין שזוהי באמת מסורת רבת שנים בארגוני עובדים במקומות אחרים בעולם, שמתגייסים למאבקים חברתיים שאינם קשורים ישירות לתנאי העבודה במשק. עוד הדגיש גלי את הרשת ההולכת ונרקמת של ועדי עובדים שעומדים בקשר זה ישיר זה עם זה ומסייעים זה לזה, ואת החשיבות ארוכת הטווח שיכולה להיות לרשת כזו על המאבק לצדק חברתי.

ודבר אחרון: שני דוברים מתוכננים נוספים לא הצליחו להגיע לדיון. אחת היא ענת שחף, מארגון "נשי חירות" של מפעילות מעונות היום, והשני הוא נידאל אטרש, יו"ר ועד העובדים של הרכבת הקלה בירושלים. מדבריהם של אחרים בפאנל על אטרש למדתי שהוא היה נהג אוטובוס ב"קווים" בעבר, פוטר לאחר שניסה לאגד את העובדים שם (לפני קום הוועד הנוכחי), עבר לרכבת הקלה, ושם הצליח לאגד את העובדים – כ-70 יהודים וערבים ירושלמים שנאבקים יחד בהנהלה על שיפור התנאים שלהם.

כמה מדהים הסיפור הזה. וכמה מדהים כמה שהוא לא מוכר מספיק. בתוך כל מה שקורה עכשיו בירושלים, מצליח פלסטיני ממזרח העיר להוביל התארגנות משותפת שנלחמת בלי אלימות על תנאי עובדים, ועוד אחרי שכבר פוטר פעם אחת מעבודתו בנסיבות דומות. בדיוק בגלל דברים כאלה, ובדיוק בגלל כל האנשים הנפלאים האלה בפאנל, יש משהו כל כך מפעים ומעודד בעבודה מאורגנת, אולי במיוחד בלב תקופות אפלות במובנים אחרים.

> העלאת שכר המינימום הופכת את הנכים לעניים יותר