newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

קרב ההישרדות של נתניהו מאיים להפוך למלחמה

קו ישיר עובד בין הפעולות המאפיוזיות לכאורה של מקורבי נתניהו, בין הסתה נגד ערבים ובין ההפצצות היום בעזה ודמשק. בעיני נתניהו ותומכיו, ההיסטוריה בחרה בו להיות ראש ממשלה. לכן כל האמצעים כשרים לשמור אותו בבלפור

מאת:

קו ישיר עובר בין ההחלטה – לכאורה – של עוזריו הקרובים של ראש הממשלה בנימין נתניהו להטריד את עד המדינה שלמה פילבר, בין נאומו של שר המשפטים אמיר אוחנה שהפר צו איסור פרסום כדי להלך אימים על עד המדינה ניר חפץ, בין האלימות ההולכת וגוברת כלפי המפגינים נגד השחיתות בפתח תקווה, בין מאמציו הבלתי נלאים של נתניהו לשלול את הלגיטימציה של ממשלה שתישען על הקולות של הרשימה המשותפת, ובין ההוראה שנתן הבוקר להפציץ בתים פרטיים של אנשי הג'יהאד האסלאמי בעזה ובדמשק, הפצצות שבהן נהרגו פעיל הארגון בהאא אבו אלעטא ואשתו בעזה, ובנו (ואולי גם נכדתו לפי חלק מהדיווחים) של פעיל הארגון אכרם אל עג'ורי בדמשק.

כמעט כל פרשן פוליטי מבין שמטרת ההתקפה בעזה היתה קודם כל להקשות על גנץ להקים ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת. פעיל פלסטיני ליד ביתו של בכיר הג'יהאד האסלאמי בהאא אבו אלעטא שהופצץ בעזה (צילום: חסאן ג'די / פלאש 90)

כמעט כל פרשן פוליטי מבין שמטרת ההתקפה בעזה היתה קודם כל להקשות על גנץ להקים ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת. פעיל פלסטיני ליד ביתו של בכיר הג'יהאד האסלאמי בהאא אבו אלעטא שהופצץ בעזה (צילום: חסאן ג'די / פלאש 90)

התנהגות בסגנון מאפיוזי, הפרת חוק, הסתה נגד מתנגדים יהודים וערבים, ועכשיו ניסיון מכוון להביא להתלקחות צבאית, המאיימת על חיי פלסטינים וישראלים כאחד. הכל למען מטרה אחת – להשאיר את נתניהו ברחוב בלפור. לכך כל האמצעים כשרים. וממש לא בטוח שראינו את הסוף.

שליח ההיסטוריה להצלת העליונות היהודית

קל לומר שנתניהו והחבורה שסביבו עושים את כל הדברים האלה למען רווח אישי, משום שהם רוצים להמשיך ליהנות ממנעמי השלטון. השלטון נעים, אין ספק, ויותר נחמד לקבל סיגרים ושמפניות חינם מאשר לשלם עליהם מחיר מלא. אבל יש כאן משהו עמוק יותר. בעיניו של נתניהו, תפקיד ראש הממשלה הוא הרבה יותר ממשאת נפש פוליטית, כפי שהיתה לראשי הממשלה שקדמו לו כמו אהוד אולמרט, אריאל שרון וגם אהוד ברק. נתניהו מאמין, כך מעידים אנשים ששוחחו אתו פעמים רבות, שהוא שליח ההיסטוריה להציל את העם היהודי ואת מדינת היהודים. לא פחות. את מה שז'בוטינסקי לא הספיק לעשות, ואת מה שלאביו בן ציון לא נתנו לעשות, עליו מוטל להשלים.

רבים לעגו, ובצדק, לדבריו של בנו יאיר, שהסביר שעד שאביו הגיע לשלטון, ישראל היתה מדינה פרימיטיבית שייצאה רק תפוזים. אבל המבקרים החמיצו את הנקודה המרכזית. לא מדובר כאן בעובדות. זה מה שהוא שומע בביתו. נתניהו ומדינת ישראל והעם היהודי כולו – חד הם.

לכן מבחינת נתניהו אין בכלל אופציה לא להיות ראש ממשלה. לא רק משום שהוא יודע שברגע שייצא מרחוב בלפור, מחכה לו משפט, שבסיומו הוא עשוי בהחלט לשבת בכלא. זה בוודאי מעביר חלחלה בעצמותיו, אבל הפחד שלו גדול יותר: לא להיות ראש ממשלה פירושו, מבחינתו, לא להיות יותר בנימין נתניהו. גם אם תוצע לו עסקת טיעון, נתניהו לא רואה את עצמו פורש לפנסיה, כותב זיכרונות ומקבל מאות אלפי דולארים להרצאה. זו תהיה בגידה בתפקיד שייעד לעצמו, תפקיד המושיע. כל המתנות שקיבל, כל הלחץ שהפעיל – באופן לא חוקי לכאורה לפי כתב ההאשמות – על כלי תקשורת כדי לשנות את הסיקור עליו, מקבלים הצדקה מתוך אותה תחושת שליחות. את שליח ההיסטוריה ישפטו על כמה סיגרים?

אבל הבחירות האחרונות, גם באפריל ועוד יותר מכך בספטמבר, לימדו שהבוחרים בישראל לא ממש קונים את הסיפור הזה של נתניהו. הם לא רואים בו שליח. רובם, המיוצגים על ידי 65 מנדטים בכנסת, לא רוצים אותו כראש ממשלה. גרוע מכך, יריבו המרכזי בני גנץ לא פוסל "ללכת עם הערבים" לממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת, מה שיביא לא רק לסילוקו של נתניהו מבלפור, אלא למחיקה מוחלטת של כל מורשתו, שנבנתה על שלילת מקומו של הלאום הפלסטיני בין הירדן לים, בגדה המערבית ובעזה, כמו גם בתוך הגבולות הריבוניים של ישראל. חוק הלאום וריסוק מעמדו של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס ושל הרשות הפלסטינית הם אבני הראשה במורשת הזו.

מכאן באה ההסלמה של נתניהו ואנשיו בשבועות האחרונים. הבעיה היא שבציבור הכללי היהודי היא לא ממש מצליחה לסחוף. נכון, מספר המפגינים בהפגנות התמיכה בפתח תקווה הולך וגדל בשבועות האחרונים, והם הולכים ונעשים אגרסיבים יותר, אבל עדיין מדובר באלפים בודדים. לפחות בינתיים, רוב הרחוב הישראלי נשאר די אדיש למאמצי ההישרדות האלה של נתניהו. מי שנכנס "מתחת לאלונקה", כפי שאומר נפתלי בנט, חובב הדימויים הצבאיים, היא הלאומנות הדתית. לא במקרה, למפלגת ימינה, שזכתה בשבעה מנדטים בלבד בבחירות האחרונות וששניים מראשיה – בנט ואיילת שקד – לא עברו את אחוז החסימה באפריל, יש שלושה שרים בממשלה, שלושתם גם חברי קבינט.

לנתניהו לא ממש איכפת שחצי מדינת מדינת ישראל שותקה היום. אזרחים ישראלים תופסים מחסה בזמן אזעקה היום בשדרות (צילום: אורן זיו)

לנתניהו לא ממש איכפת שחצי מדינת מדינת ישראל שותקה היום. אזרחים ישראלים תופסים מחסה בזמן אזעקה היום בשדרות (צילום: אורן זיו)

"מכה אנושה למחנה הלאומי כולו"

זה ההסבר להתגייסות של עמית סגל, העיתונאי הבכיר של הלאומנות הדתית, לצוות ההגנה של נתניהו, תוך סיכון ואפילו חיסול המעמד שלו כפרשן פוליטי מהימן. זה גם מה שעמד מאחורי הפוסט של בנט, שבו כתב כי "אם מערכת המשפט תצליח להפיל את נתניהו, זו תהא מכה אנושה למחנה הלאומי כולו". בנט, כמו סגל וסמוטריץ' ועוד רבים אחרים במחנה הלאומני-דתי יודעים, או לכל הפחות חוששים חשש עמוק, שבכל ממשלה שלא תהיה ממשלת נתניהו במאה אחוז, הם יאבדו את המעמד יוצא הדופן, הנטול כל פרופורציה לגודלם הפוליטי, שזכו בו בעשור של שלטון נתניהו, במיוחד בממשלה האחרונה. לכן כל השיקולים האחרים מוזזים הצידה. השמירה על מורשת נתניהו, ובראש ובראשונה השמירה על העליונות היהודית, עומדים מעל לכל.

כמעט כל פרשן פוליטי, ונדמה שגם רוב האזרחים בישראל, אפילו מבין תומכי הימין, מבינים שההחלטה להרוג את אבו אלעטא, שלא באה בתגובה למתקפה טרייה, וחידוש "החיסולים הממוקדים" לאחר חמש שנות הפסקה, היא קודם כל החלטה פוליטית שנועדה להקשות מאוד על גנץ אפילו להרהר בהקמת ממשלת מיעוט בתמיכת הרשימה המשותפת. את המחיר בחיים ששילמו אשתו של אבו אלעטא או בנו של אלעגו'רי – נתניהו, כמו רוב מכריע של היהודים בישראל, לא סופר. אבל הוא לא סופר גם את הישראלים והפלסטינים שעלולים לשלם בחייהם על סבב האלימות הזה, שהוא ביוזמה ישראלית בלעדית. הוא גם לא סופר את הנזק שהוא גורם לחיי השגרה בעזה ובישראל: לראשונה מאז מלחמת המפרץ ב-1991, לא למדו היום בבתי הספר בגוש דן, ולא בגלל חג.

ה"סבב" הזה כנראה יסתיים תוך כמה ימים. אם המזל ישחק לכולם, זה יקרה בלי יותר מדי נפגעים. אבל השאלה היא מה יקרה אם זה לא יספיק. אם שיבוש המערכות שנתניהו יוזם לא יצליח להוריד מהפסים את רכבת ההדחה שלו. נתניהו, כך נראה, לא מתכוון לעצור. לא בטוח שהוא יצליח, אבל הכיוון מסוכן.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf