"היחס אלינו הוא לא כאל נציגי אופוזיציה אלא כאל נציגי האויב"

מאת: אורלי נוי, מירון רפופורט, יעל מרום

ההפגנה נגד העברת שגרירות ארה"ב שהתקיימה ביום שני בירושלים, במקביל לטקס החגיגי, נתקלה באלימות קשה וחריגה מצד השוטרים. מניין ההרוגים בהפגנות בעזה המשיך לעלות ודיווחים על אלפי פצועים הגיעו כל העת, בזמן שבתוך השגרירות החדשה חגגו, ובחוץ היכו את המפגינים לפי אות.

האלימות לא פסחה גם על חברי הכנסת הערבים שיצאו ממנה מוכים וחבולים. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה הופל על הארץ, חבר הכנסת מסעוד גנאים נדחף באגרסיביות, חברת הכנסת עאידה תומא-סלימאן נחבלה בידה, חבר הכנסת אחמד טיבי חטף בוקס, יו"ר ועדת המעקב, מחמד ברכה, הותקף גם הוא על ידי השוטרים. זה היה נראה כמו אזור מלחמה. השוטרים התנפלו על מפגינים שהניפו דגלי פלסטין או שלטים שלא מצאו חן בעיניהם. 14 מפגינים נעצרו תוך שהם סופגים חבטות מהשוטרים, בהם גם העוזר הפרלמנטרי של ח"כ עאידה תומא סלימאן.

ככל שנתניהו נוסק בסקרים, ככל שהימין חוגג ומתחזק, נראה כי זרועות המדינה כבר לא רואות באופוזיציה הנבחרת כחלק לגיטימי במערכת הדמוקרטית, אלא כמתנגדי משטר. וככאלה ניתן להכות אותם. ואם ניתן להכות אותם, אז תארו לכם מה ניתן לעשות למי שאינם זוכים לחסינות מפוקפקת מהכנסת.

מערכת "שיחה מקומית" פנתה לכמה מחברי הכנסת מ"הרשימה המשותפת" שנכחו בהפגנה וזכו למנת אלימות מהמשטרה. ביקשנו לשמוע על התחושות שלהם בימים האלו כנציגי המיעוט הערבי בפרלמנט.

אחמד טיבי

זו היתה הפגנה ברישיון, מתוחמת. כשהגענו ראינו מלא משטרה. מיד כשאני וחבריי הנפנו שלט ענק עם הכתובת "אל קודס בירת פלסטין" שעליה מצויר דגל, השוטרים התנפלו וביקשו להוריד את הדגל. אמרתי לשוטר: מותר להניף דגל. הוא אמר לי: את זה תסביר אחר כך. כל מי שהניף דגלון, התנפלו עליו. אחר כך צמצמו את המתחם, תוך דחיפות ומכות, היכו את מוחמד ברכה, את ג'מאל זחאלקה, את מסעוד ע'נאיים. אני חטפתי אגרף בחזה.

אתה הרבה שנים בפוליטיקה, השוטרים מכירים אותך. מה קרה הפעם?

ראינו שזו הפגנה שהשוטרים רוצים להכשיל. הם התנהגו בצורה אלימה. השוטרים קראו לי בשם, אבל למג"בניק שנתן לי בוקס בחזה זה לא שינה.

נכנסת לכנסת לפני כמעט 20 שנה. מה השתנה?

יש שינוי הדרגתי כלפי אמירות שהן מחוץ לקונצנזוס. האמירה שלנו נגד השגרירות בירושלים קוממה את המערכת הפוליטית, והמשטרה פעלה בהתאם לרצון הדרג הפוליטי. הגזענות והפאשיזם הרימו ראש. זו התקופה הקשה ביותר מבחינת חוסר הסובלנות שאני זוכר. היחס אלינו הוא לא כאל נציגי אופוזיציה אלא כאל נציגי האויב. מתייחסים אלינו כאויבים שרוצים לקעקע את המשטר. גם יהודים שמפגינים איתנו מקבלים אותו יחס, ואחר כך ברשתות החברתיות מוקעים כבוגדים. זה סממן פאשיסטי.

חברי כנסת של הרשימה המשותפת בהפגנה נגד העברת השגרירות האמריקאית לירושלים (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

איך אתה מסביר שזה קורה דווקא עכשיו, כשישראל מרגישה חזקה כל כך.

ככל שישראל מרגישה ימנית יותר, ככל שהיא נתמכת יותר על ידי משטר אנטי-פלסטיני באמריקה, היא מרשה לעצמה יותר. למה היא הורגת 63 מפגינים? כי היא יכולה. למה השר לביטחון פנים יכול להמשיך להגיד על יעקוב אבואלקיעאן שהוא דאע"ש? כי הוא יכול.

תהליך הדמוניזציה של הפלסטינים הגיע לשיאים חסרי תקדים. הממשלה ומכונת ההסברה שלה מצליחות לשכנע את הציבור שילדים פלסטינים על הגדר הם מחבלים, ובכל משפט אומרת 'נשלחו על ידי חמאס' וכך הופכת עשרות אלפי מפגינים ללא נשק ל'ארגון טרור רצחני' שמותר לטפל בו על ידי צלפים. לדעתי עוד לא הגענו לשיא השפל והמדרון עוד לפנינו.

יש עוד משהו. אני מרגיש שיש אנשים טובים, שאני יודע שמתקוממים נגד מה שקורה, ושותקים בתקופה הזו. איך אמר בזמנו מרטין לותר קינג. אנחנו כועסים לא רק על האנשים הרעים, אנחנו כועסים על החברים שלנו ששתקו. השתיקה של רבדים רחבים בחרה הישראלית מאפשרת את המשך ההרג, הופכת את ליברמן ובנט למיינסטרים ומזיזה את האנשים הטובים לשוליים.

עאידה תומא-סלימאן

הם תחמו את ההפגנה, שמו מחסומים וכלאו אותנו, למרות שלא היתה שום סיבה שיהיה חיכוך בינינו לבין המשטרה. כשהלכנו לשחרר את העצורים, ביניהם טארק, העוזר הפרלמנטרי שלי, הבנו שהם החליטו לא לאפשר בשום אופן להניף דגלים של פלסטין, לכן התנפלו עלינו בצורה ברוטלית כזו. הם בכלל לא טענו שמישהו מאיתנו או מהמפגינים תקף אותם. הקצין אמר לי בצורה הכי גלויה שהם החליטו באותו יום שאי אפשר להרים אפילו דגל אחד, וכל פעם שהורם דגל התנפלו. אמרתי לו שאין שום דבר בחוק שמונע הנפת דגל פלסטין אבל הוא ענה לי "אנחנו החלטנו שיש היום רגישות מיוחדת בירושלים".

את זוכרת אלימות כזו כלפי חברי כנסת?

במלחמת לבנון השנייה הפגנו בתל אביב והם התנהגו בברוטליות כזו כלפי מוחמד ברכה, אבל כלפי כולם, כל חברי הכנסת הערבים בצורה כזו, זאת פעם ראשונה. ובמודע. הם ידעו שמי שעומד מולם זה חברי כנסת.

נפגעת?

בעיקר בידיים. לא הרביצו לי ממש אבל נפגעתי מהדחיפות והמשיכות ביד, ביד שמאל קיבלתי מכה חזקה. הנפיחות ירדה קצת והצבע הכחול דהה, אבל עוד כואב.

השוטרים החליטו שלא יונפו דגלי פלסטין, למרות שאין שום דבר נגד זה בחוק (אורן זיו / אקטיבסטילס)

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

את מרגישה החרפה ביחס?

אני חושבת שההתנהגות של המשטרה בשבוע האחרון היתה בלתי נסבלת, גם בהפגנה בחיפה ביום שלישי היו ברוטליים ביותר. חברים אמרו לי 'היינו בהרבה הפגנות, אף פעם המשטרה לא היתה אלימה כל כך'. אני חושבת שיש להם אור ירוק ממש להכות ביד קשה, הם רוצים שאנשים יתחילו לפחד להגיע להפגנות. 'הנה אפילו המנהיגים שלכם לא מעל לכוח שלנו'. שהאדם הפשוט בהפגנה יגיד לעצמו 'אם ככה הם עושים לחברי כנסת אז מה יעשו איתי'. ואת יודעת מה הכי כאב לי? שלא מעט מהשוטרים שהתנהגו אלינו ככה היו ערבים בעצמם.

בינתיים אני לא חושבת שזה מרתיע, להפך, זה גורם לכעס נוראי. הרבה אנשים ראו את האלימות ולמחרת בכל זאת הגיעו להפגנות.

איך את מבינה את התפקיד של חברי הכנסת הפלסטינים במציאות הזו?

בדרך חזרה מירושלים, אחרי שעצרו את העוזר שלי וארגנו בתוך הבלגן עוזר מחליף, ראיתי איך מצד אחד הם רואים בי מנהיגה ומצד שני גם רצו להגן עלי, ואני רואה איך הם בסופו של דבר אלה שמקבלים מכות. טארק העוזר שלי קיבל מכות קשות מאוד, למחרת עוד היו סימני נעליים על הגב שלו. אז אני שואלת את עצמי אם ביום שלישי למחרת אני אמורה להגיע לכנסת ולנהל את ישיבת הוועדה שלי כאילו לא קרה כלום? זה בלתי מתקבל על הדעת.

בכל העולם העבודה של חברי פרלמנט היא בעיקר פרלמנטרית: חקיקה, פיקוח על הממשלה וכו'. אצלנו, לצערי הרב, במצב הקיים – וזה עוד ילך ויחמיר ככל שהמציאות תחריף –  העבודה הפרלמנטרית מקבלת נפח קטן יותר, הם דוחפים אותנו לשם, ואנחנו צריכים להגן על הציבור שלנו. זה הופך להיות עיקר התפקיד שלנו, להגן על הציבור.

מסעוד גנאים

אתה יכול לתאר מה בדיוק קרה שם, שתקפו אותך ככה?

בסך הכל רציתי לצאת מהמקום שסגרו אותנו בו, היה פתח בין הקיר לבין המחסום. באו שני שוטרים ודחפו את הברזל עד הקיר וסגרו את הפתח כדי שלא אצא. התחילו להתווכח איתי ולתקוף אותי מילולית, ואני עמדתי על זה שאני רוצה לצאת משם. השוטר התחיל לדחוף ולתקוף, התנהג בצורה מאוד ברוטלית למרות שאמרתי לו שאני חבר כנסת, הוא אמר לי "אז מה, אני החוק". אמרתי לו "החוק זה הכנסת ואני חבר כנסת", הוא ענה "אני אעשה מה שאני רוצה". בסוף נפלתי. הוא הרים את היד ורצה להרביץ ממש, תפסתי את היד שלו באוויר.

לא הצלחתי להבין על מה כל ההיסטריה הזו, הרי ההפגנה היתה באישור ולא חסמו כביש ולא כלום. מהרגע הראשון הם היו באטרף, החרימו פוסטרים. לא רק את הדגל האחד שהיה לנו לקחו באלימות, גם ציור של דגל תלשו והחרימו בכוח. אחר כך דחפו אותנו כל פעם עוד מטר אחורנית בכוח רב כדי לתפוס צעיר כזה או אחר. זה היה מכוון, להתעמת בכוונה.

למה אתה חושב שהיה מצד המשטרה רצון להתעמת?

הם לא סובלים יותר שום דבר מצדנו, לא רוצים שאפילו נעמוד בעצרת. היתה הוראה במשטרה כנראה לעשות הכל כדי לפזר את כולם בכל צורה שהיא.

תקיפה של חברי כנסת זה דבר חריג מאוד. ראיתי את הזעם בעיניים שלהם, כאילו הם עומדים בחזית מול אויבים. הסתכלו עלינו ממש כעל אויבים.

לדעתי יש מדיניות במשטרה שלא לתת לפלסטינים בתוך ישראל להתארגן בצורה מסודרת ולהביע את מחאתם על מה שקורה בעזה ובשטחים. הם אולי הגיעו למסקנה שמה שקורה אצלנו משפיע שם, מרומם את רוח המפגינים שם, במיוחד בגדה. אל תשכחי שהיו איתנו גם פלסטינים ממזרח ירושלים. כאשר אזרחי מדינת ישראל מפגינים, במיוחד ליד צירים ראשיים או בעיר כמו ירושלים או תל אביב, היחס שלהם יותר אלים. רוצים לפזר את ההפגנות האלה מהר ככל האפשר, כדי למנוע מומנטום שיעודד הפגנות גם בשטחים.

המשטרה לא למדה לקח מאוקטובר אלפיים וועדת אור, עד היום הם רואים במפגין הערבי איום ביטחוני. מבחינתם זאת בכלל לא שאלה אזרחית, כלי אזרחי להבעת מחאה, אלא אקט עוין מצד אויב.

איך אתה מרגיש עכשיו?

בריאותית אני מרגיש בסדר אבל נפשית מרגיש רע מאוד. לא מרגיש שיש כאן עתיד טוב. אם כאזרח מדינת ישראל רוצים לחנוק אותי, למנוע ממני להביע את הזעם, הכאב, המחאה בצורה שמוכרת בכל מדינה מתוקנת – אם גם את זה רוצים למנוע אז אנחנו באמת מידרדרים לדיקטטורה של הרוב הלאומני במדינה.

ג'ומעה אזברגה

הם באו טעונים, ראית בעיניים שלהם שהם היו טעונים, כנראה קיבלו הוראות ברורות להיות אגרסיביים. לא היתה שום סיבה בעולם להשתמש בכוח כזה. דחפו אותנו מעבר למחסום, ודחפו ודחפו ודחפו עד שהגיעו למצב שעמדנו עם הגב לקיר. הם השתמשו בכוח רב כלפי חברי כנסת, זה לא עניין אותם בכלל. נתנו לי מכה ברגל, אחר כך ראיתי שיורד לי דם. עצרו 14 אנשים על כלום.

אתם מתכוונים להגיש תלונה?

דיברנו על זה על קצה המזלג, אני חושב שכן. אני תומך בכך שנגיש תלונה, זאת היתה התנהגות לא סבירה. ראית מה עשו לג'מאל, הפילו אותו על הרצפה, מסעוד אותו הדבר, הבנתי שגם בטיבי פגעו.

האווירה קודרת מאוד גם בכנסת, בנאום שלי דיברתי על 61 ההרוגים בעזה והעולם כמנהגו נוהג, אף אחד אפילו לא עונה. גם מה שהעולם אומר כבר לא מעניין אותם. ההסתה קיימת מהרחוב ועד הפוליטיקאי הכי בכיר.

חבר הנסת זחאלקה מוטח על הרצפה על ידי שוטרים בהפגנה נגד העברת השגרירות האמריקאית לירושלים (צילום: הרשימה המשותפת)

ח"כים אחרים דיברו איתכם? שאלו לשלומכם? גינו את התקיפה?

אפילו לא חבר כנסת אחד. דיברתי עם ציפי חוטובלי בעניין אחר, היא אמרה לי "עשיתם בלגן בהפגנה שם". אמרתי לה "את לא מתביישת? אנחנו ספגנו מכות שם ואת אומרת שעשינו בלגן?"

מה שהבנתי ביום שני זה שחסינות זה רק לחברי הכנסת היהודים. החסינות לא חלה על הח"כ הערבי. הציבור הערבי יודע שעצם העובדה שאתה ערבי הופכת אותך לחשוף לכל – ח"כ או אזרח רגיל, אזרח ערבי מהשורה מקבל מכות וגם ח"כ. תזכרי שאיימן עודה בסיפור אבו אלקיעאן קיבל כדור בראש ואוסמה סעדי התעלף, לקחו אותו משם באמבולנס. בהפגנות נגד חוק פראוור תקפו את חנין זועבי וג'מאל זחאלקה בהפגנה בחיפה, אזקו את חנין והפילו אותה על הרצפה למשך כעשר דקות ורק אז שחררו את האזיקים מידיה. זה לא חדש אבל זה הולך ומחמיר.

ג'מאל זחאלקה

זה היה מצב מעבר למה שהם עושים בדרך כלל. אני לא יודע למה הם עשו את זה, פרובוקציה לשמה. הם לא רצו שנקלקל את החגיגה (של פתיחת השגרירות). אבל הם התנהגו בטיפשות. ההפגנה יכלה לקבל כיסוי תקשורתי הרבה קטן יותר ולעבור בשקט. הם נתנו לנו להפגין עד קרוב לרחוב ופתאום החליטו להציב גבול חדש והדפו אותנו אחורה. בדרך כלל אנחנו מניפים דגל פלסטין והמשטרה לא מתערבת, הפעם זה היה חולני, כל פעם שראו דגל רצו להוריד אותו. למרות שזה לא אסור על פי חוק. ראשי ממשלה ישראליים ישבו ליד הדגל הזה.

ראיתי במו עיני, כל תזוזה של השוטרים היתה על פי החלטה של המפקדים שהתייעצו ביניהם. כדי לנהוג בגסות כלפי ערבים בהפגנות לא צריך אישור מגבוה, זה חלק מתרבות המשטרה.