newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ההגירה כמעשה בריאת אומה: כשראש השנה היהודי והמוסלמי מצטלבים

זה קורה השנה: במקביל לחגיגות ראש השנה היהודי, מיליוני מוסלמים ברחבי העולם חוגגים את ראש השנה ההיג'רית, המציין את הגירתו של הנביא מוחמד ממכה לאל-מדינה. מסע שמתחיל בבריחה מפני רדיפה ומסתיים בגיבושה של אומה

מאת:

זה קורה פעם בשלושים ושלוש שנים שאנחנו, מוסלמים ויהודים, חוגגים יחד ראש שנה. ראש השנה ההיג׳רית חל היום (חמישי), ומסמן את התחלת השימוש בלוח השנה המוסלמי, שהחל לפני 1439 שנה. למרות שלוח השנה הלועזי רווח בעולם הערבי, הלוח ההג׳רי מסמן את המועדים המיוחדים והחגים והחופשים בעולם המוסלמי לצד הלוח הלועזי. זו הצהרה זהותית שהמוסלמים לא מוותרים עליה בקלות.

היג׳רה, כמו בעברית, משמעותה הגירה. אז מה הסיפור של התאריך הזה? ואיך זה שהאומה האיסלאמית בחרה דווקא בפליטות, עקירה והגירה כנקודת מפנה בהיסטוריה של תקומתה של הדת המונותאיסטית האחרונה שייצרה האנושות, למרות שיום הולדת הנביא מוחמד ידוע, כמו גם היום בו קיבל את בשורת הנבואה? למה דווקא הגירה?

רחבת תפילה במתחם הכעבה

אחרי שנים קשות במכה, מסכת התעללויות, מלחמות, עינויים ואלימות עוינת כלפי המאמינים באל אחד מצד הכופרים עובדי האלילים והאבנים, המאבק נגד המיעוט המוסלמי הגיע לניסיונות התנקשות בנביא מוחמד עצמו מצד מנהיגי השבטים ששלטו בתעשיית האמונה במכה. בשלב הזה, הנביא מוחמד והמסרים שהפיץ בקרב תומכיו היוו איום אסטרטגי, כלכלי ואידאולוגי.

ראשי השבטים ששלטו ביחסי המסחר של אותה חלקת אדמה מדברית של העולם, התנגדו ממש למסרים של שוויון בין בני אדם משבטים וצבעים שונים, של שחרור עבדים, ולכפירה המוחלטת בכוחות הפסלים של מכה. הם גם התנגדו נחרצות לכניעה לאל אחד שאי אפשר למכור עותקים קטנים שלו לאלפי המאמינים שפוקדים את המקום.

אחת הדרישות של המיעוט המוסלמי הייתה מתן זכות למוסלמים להתפלל סביב אל-כעבה (הקוביה השחורה הקדושה שבנה הנביא אברהם אבי המוסלמים). במונחים של היום, הם דרשו ״רחבת תפילה מיוחדת למוסלמים ומוסלמיות״ לצד התפילות המסורתיות שהכופרים נהגו לערוך מסביב למבנה הקדוש. הדרישה התקבלה בסירוב מוחלט ואלים במיוחד מצד מנהלי המתחם.

אפשר להתנחם בעובדה שבאותם ימים תעשיית הנפט לא הייתה חלק מהמאבק, אחרת כוחות המערב היו נכנסים בגדול לזירה כדי להנחיל דמוקרטיה בחצי האי הערבי במטרה לעשות ״סולחה״ אחת גדולה בין כל הצדדים. אבל המחלוקת נותרה בין המקומיים בלבד, ומשבר רדיפת המיעוט המוסלמי לא הגיע למודעות עולמית.

> חמאס ודחלאן עוקפים את עבאס בדרך לעיצוב היום שאחרי

פעם בשלושים ושלוש שנים שאנחנו, מוסלמים ויהודים, חוגגים יחד ראש שנה. (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

המוסלמים, על כן, חיפשו מקום מקלט כדי להתארגן מחדש. הלחץ והאלימות הקשה מצד מתנגדי הבשורה החדשה שבאה לערער את סדרי עולם הפכו לבלתי נסבלים. מוסלמים רבים שלמו בחייהם והפכו למעיוט הנרדף שאיגד סביבו את העניים, העבדים והמדוכאים. רוב המוסלמים הפכו לפליטים ונעקרו מבתיהם, השאירו אחריהם הכל וברחו על נפשם בהוראת הנביא שדאג לגורלם, צעד נואש ואחרון שאפשר לשמור על חיי המוסלמים והאמונה בדת החדשה שמסכנת את הקיום שלהם בעצם.. קצת מזכיר מה שקורה למיעוט המוסלמי בימינמאר בימים אלה – הגירה וחיפוש אחרי מקום בטוח יותר.

הבריחה לאל-מדינה

הניסיון הראשון היה דווקא לקבל מקלט אצל המלך מחבש הנוצרית (אתיופיה של היום), לשם שלח הנביא נציגים כדי לבדוק את השטח. הם חזרו עם הסכמה עקרונית לקבל את פני המוסלמים אחרי שהוכיחו למלך שהקוראן מחייב את המוסלמים להאמין בסיפור של ישו והנצרות, צטטו מהקוראן את סיפורה של מרים הבתולה, וריגשו את המלך עד עומק נשמתו. לכן הוא פתח את שערי הממלכה האפריקאית בפני המוסלמים המוחלשים, פתרון זמני לקבוצה קטנה של מוסלמים שיכלו לעשות את המסע הזה דרומה.

האופציה השניה הייתה לחפש מקום אחר, צפונה ממכה, בלי לחצות את הים ליבשת אחרת. העיר ית׳רב הייתה היעד הקרוב ביותר, אחרי שהנביא בדק הרבה מקומות ושבטים וביקש מהם עזרה. זה כלל, אגב, שבט יהודי שדחה את המהגרים ולא רצה להסתבך עם שבטי המעצמות הגדולות ממכה. אבל לא נתחשבן על זה כעת, במשבר ההומניטארי הזה לא נוכל להאשים את היהודים; קיבלתם פטור חברים יקרים.

ההגירה לית׳רב (העיר אל-מדינה, כלומר ״העיר״), שקלטה את המהגרים החדשים ממכה, היתה בכמה גלים, כאשר הנביא נשאר המוסלמי האחרון במכה יחד עם חבר נפשו אבו בכר אל צדיק. הוא ניצל מניסיון התנקשות וברח יחד עם חברו ובהדרכת מורה דרך יהודי למערה מרוחקת ממכה, שם שהה שלושה ימים. כאשר הגיעו הלוחמים שדלקו אחריו, הם ראו בפתח המערה קורי עכביש, הניחו שאין שם איש והמשיכו לחפש.

לימים, כאשר רוב אנשי העיר הקולטת התאסלמו ופתחו את בתיהם וליבם בפני האסלאם, הפכה ההגירה לאירוע מכונן בתולדות האסלאם.

> אנה מפניך אברח: אימת הדין מול אהבת האל

במונחים של היום, הם דרשו ״רחבת תפילה מיוחדת למוסלמים ומוסלמיות״ לצד התפילות המסורתיות שהכופרים נהגו לערוך מסביב למבנה הקדוש. הכעבה (מקור: ויקיפדיה. CC BY-SA 2.5 הועלה על־ידי Ali Imran)

למרות הנסיבות הקשות, עצם ההגירה חיזקה את האמונה בצדקת הדרך, ונתנה למעשה מעמד חדש לדת החדשה: הם כבר לא עשבים שוטים, האסלאם הפך לתנועה המונית שמושכת קהל מאמינים בעלי דרישות ברורות לצדק חלוקתי, מלחמה בעבדות, פסילת מנהגים ברברים כמו רצח תינוקות נקבות בעודן בחיים, ועוד כהנה זוועות. הם הפרו את הסדר וביקשו שינוי, כאשר עצם הרדיפה מצד ״הרעים״, מחזקת את הלכידות החברתית והאידאולוגית. הדירשה הכי משמעותית היתה, כמובן, להצהיר אמונה באל האחד והיחיד.

בעיר ית׳רב הושלם הקוראן. הפסוקים מעיר המקלט מסדירים בפירוט רב את החיים עצמם, כלומר את חוקי המסחר, מיסים, צדקה, ירושה, דיני אישות, והרבה פרקטיקות וכללי התנהגות יומיומיים שלא היה מתאים להתעסק בהם במכה כאשר המאבק היה על עצם ההישרדות.

כוחה של פליטות

אל-מדינה הפכה לסמל הנאורות, קבלת האחר והפתיחות שאפשרה למוסלמים המהגרים לצמוח ולהתחזק ולתכנן את החזרה למולדת, תקופה שהפרידה בין החושך לאור, בין העוול לצדק, בין החרדה לבטחה, בין העוינות לחברות בין המהגרים ותושבי העיר הקולטת. לכן התיעוד של האסלאם וההיסטוריה של המאבקים והמלחמות, המשברים וההישגים נעו סביב נקודת השפל של המוסלמים מבחינת עוצמה וכוח.

הח'ליפה עומר אבן אל חטאב היה זה שהחליט שדווקא ההגירה תהיה נקודת הייחוס החשובה באיסלאם ולא הולדת הנביא עצמו, כי האסלאם לא נע סביב איש אחד שהיה שליח של אלוהים עלי אדמות. בשורה המהפכה של הדת החדשה טמונה בהגירה שאיפשרה למהגרים לעצב את זהותם ולחזקה וגייס לצידם מאמינים חדשים, לכן הוא קבע כי לוח השנה האסלאמי יתחיל מהיום הזה.

אף פעם לא עיינתי בסיפור הזה לעומק, למרות שלמדתי אותו בילדותי הרבה פעמים. אבל דווקא היום, כאשר אני רואה בני אדם הופכים לפליטים בכל מקום בעולם, פעם בשל אמונתם, צבע עורם או בשם אידאולוגיה אחרת של רודן ששולט באדמתם בכוח, ופעם בגלל העוני והרעב שמאלץ אלפי בני אדם לעקור מביתם לארץ חדשה, אני מבינה שההישג של המוסלמים לפני יותר מ-1400 שנים הוא בזה שהם הצליחו לשרוד, ללמוד, להתאמן ולהתארגן, להתרבות ולחזור כמנצחים גדולים לשעריה של מכה הקדושה, שם סלחו אחד לשני והמשיכו לחיות זה לצד זה.

חוויית הפליטות וההגירה החזירה למכה אנשים הרבה יותר פתוחים, מלוכדים ובטוחים בעצמם. ורק אז הנביא מוחמד נפרד לשלום מהאומה שלו והלך לבוראו, אחרי שסגר מעגל והשליחות שלו עלי אדמות תמה.

חגים שמחים לכולם/ן, שנה עברית וגם שנה היג׳רית טובות במיוחד שתהיינה לכולנו.

> עורכי שיחה מקומית מספרים: איך פוסט נולד

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf