newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המאבק בגירוש: למה הרופאים מתעסקים בדברים שלא נוגעים להם בכלל?

אחרי שס' שר הבריאות טען שרופאים צריכים להתעסק רק ברפואה, מסביר ד"ר איציק לוי מדוע חתם על המכתב שקורא למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה פרופ' מור-יוסף להתפטר מתפקידו: "כרופא איני יכול לתת יד למהלך של שליחת אנשים למקום בו ברור כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך"

מאת:

כ-450 רופאות ורופאים ואנשי צוותי רפואה כבר הצטרפו לקריאה למנכ"ל רשות ההגירה והאוכלוסין, פרופ' שלמה מור-יוסף – להתפטר מתפקידו בהובלת גירוש הפליטים.

מור-יוסף, רופא נשים בהכשרתו, שימש בתפקידיו האחרונים כמנכ"ל בתי החולים סורוקה ואחר כך הדסה. לאחר מכן שימש כמנכ"ל הביטוח הלאומי. כיום הוא ממונה על ביצוע החלטת הממשלה לגרש את מבקשי המקלט מישראל. הרופאים טוענים כי רופא שלוקח חלק בפעולה של גירוש אנשים למקום בו נשקפת סכנה לחייהם ולבריאותם הפיזית והנפשית מפר את שבועת הרופאים לפיה הוא מתחייב "אשמור על החולים מאי-צדק ולעולם לא אזיק להם".

בנוסף פנתה עמותת "רופאים לזכויות אדם" למנכ"ל משרד הבריאות בדרישה לשלול את רישיונו הרפואי של מור-יוסף בטענה כי הוא פועל "באופן שמסכן את בריאותם של האנשים הפגיעים ביותר, בחירה המדגימה כי החמלה – ערך יסוד במקצוע הרפואה – אינה מדריכה אותו עוד". עוד כתבו: "פרופ' מור יוסף אינו מבצע את תפקידו ברשות האוכלוסין וההגירה כרופא. אך עצם מילוי התפקיד על ידי רופא יש בו כדי להטיל כתם על המקצוע כולו".

בתגובה לכך פנה בתחילת השבוע שר הפנים דרעי, מי שממונה על רשות ההגירה והאוכלוסין, לראש הממשלה נתניהו וביקש ממנו לפעול נגד הרופאים שמתחו ביקורת על מור-יוסף. אתמול (שני) התבטא בנושא גם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן שאמר: "רופאים צריכים להתעסק ברפואה, שלא יבלבלו את הראש. […] לא מוצא חן בעיניך מה שהממשלה עושה? תתפטר ותארגן הפגנות. זה חוזר פעם אחר פעם. פתאום יום אחד אני מקבל מכתב מאנשים על משהו שלא נוגע אליהם בכלל".

> האינטרסים האפלים מאחורי עסקת הפליטים של ישראל ורואנדה

שר הפנים דרעי ומנכ"ל רשות ההגירה והאוכלוסין, פרופ' שלמה מור-יוסף במהלך דיון בכנסת על גירוש הפליטים (מרים אלסטר / פלאש90)

שר הפנים דרעי ומנכ"ל רשות ההגירה והאוכלוסין, פרופ' שלמה מור-יוסף במהלך דיון בכנסת על גירוש הפליטים (מרים אלסטר / פלאש90)

אולם הרופאים נחושים להמשיך להפעיל לחץ על מור-יוסף, ולקרוא לו להתפטר ולא לקחת חלק בגירוש. הם ממשיכים לאסוף חתימות ולפרסם מודעות.

את הרשימה הבאה כתב אחד החותמים על הקריאה, ד"ר איציק לוי מהמרכז הרפואי שיבא תל השומר, שמסביר מדוע החליט להצטרף ולהביע עמדה נחרצת נגד גירוש הפליטים:

אדם היה אחד ממבקשי המקלט הראשונים שהכרתי במסגרת עבודתי כרופא. בפעם הראשונה שנכנס למרפאה היה ניתן לחוש את הייאוש ולראות את העצב בעיניו. ניסיתי לדובב אותו בעדינות, כפי שאני עושה עם כל המטופלים שלי, אך הוא לא שיתף פעולה. היה ברור שהוא פוחד ממני, כפי שכנראה למד לפחד כל חייו מכל בעל סמכות. רק לאחר שביקשתי ממנו להוריד את חולצתו וראיתי את הצלקות הנוראיות שחורצות את גבו הוא החל לדבר ודמעות שטפו את פניו. בשקט ובהיסוס הוא החל לספר על מסע הייסורים שעבר בדרכו מסודן עד שהגיע ל"חוף מבטחים", לישראל.

אני זוכר את התחושה המעורבת – מצד אחד נמצאתי עצב עמוק בשבילו, מצד שני התמלאתי גאווה במדינתי ובבית החולים שלי שמאפשרים לו לקבל טיפול רפואי, גם אם חלקי, שיקל ולו במעט על מצוקותיו.

מצבו הגופני והנפשי של אדם התדרדר במהלך השנים מאז שפגשתי אותו, ולמרבה הצער הוא מת לאחרונה. בכל השנים האלו בקשתו להכיר בו כפליט לא נבדקה והוא נשאר חסר מעמד וזכויות.

כעת, כשממשלת ישראל החליטה על גירוש המוני מבקשי המקלט נשארתי רק עם העצב, בלי הגאווה.

> הכיבוש, הגירוש והמצפון הישראלי המתעורר

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן על הרופאים שנאבקים נגד גירוש הפליטים: "שלא יבלבלו את הראש" (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן על הרופאים שנאבקים נגד גירוש הפליטים: "שלא יבלבלו את הראש" (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

ברחובות ישראל מסתובבים עוד הרבה מבקשי מקלט כמו אדם. אנשים שבאו לכאן במרדף אחרי סיכוי לבטחון ולחיים יציבים. בארץ מוצאם הם נרדפו מסיבות שונות, בדרכם לישראל הם חוו גיהנום של שבי ועינויים וגם כאן הם לא מצאו את השלווה שכה הגיעה להם. מבחינתי חלק מתפקידי כרופא היא לעצור את הזוועה הזאת. לא באפריקה, שם קצרה ידינו מלהושיע, אלא כאן בבית שלנו.

במהלך השנים פגשתי עשרות רבות של מטופלים שברחו ממדינתם והגיעו לכאן חסרי כל שהם סובלים מתת תזונה, פציעות חדשות וישנות, מחלות כרוניות מוזנחות ומצב כללי ירוד. נפשם מצולקת מאינוס, עינויים וזוועות אחרות. הם לא באו לחפש עבודה, הם באן לחפש חיים. במרפאה אנו מנסים לעשות ככל יכולתנו על מנת לעזור להם לשקם את גופם ונפשם. גירושם לאפריקה יחמיר את מצבם ויעמיד אותם בסכנה גופנית ונפשית. לא ייתכן שכרופא אאפשר למציאות שכזו להתרחש.

אין זה פלא שמרגע שיצאה הקריאה לרופאים להביע את מחאתם על גרוש מבקשי המקלט, התייצבו מאות מהם תוך ימים בודדים בקול ברור היוצא נגד ההחלטה. אין זה פלא שרבים כל כך הזדעזעו מכך שרופא, פרופ' מור יוסף, הוא מי שאחראי על ההוצאה לפועל של מבצע הגירוש. הקוד האתי שלנו לא מאפשר לנו לעמוד מנגד ולאפשר לחוסר אנושיות וחוסר מוסריות להתרחש מבלי שנשמיע קול זעקה צלולה וברורה: לא!

כרופא, נשבעתי לא להזיק, ואם אפשר – לעזור לכל אדם באשר הוא אדם. כרופא איני יכול לתת יד למהלך של שליחת אנשים למקום בו ברור כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך.

אני, ויחד עמי מאות רופאים, קוראים לפרופ' מור יוסף, רופא בהכשרתו ובנשמתו ואיש עתיר זכויות במערכת הבריאות הישראלית, להצטרף לעמיתיו הרופאים, להתפטר ולזעוק את זעקת מטופלינו מול הממשלה. אסור לאף רופא לתת יד למהלך שיש בו בכדי לסכן את רווחתו של אדם אחר. מעשה כזה יהיה בכי לדורות לאתיקה הרפואית ולדמות הרופא היהודי.

> יותר מאלף חיילים כבר שברו שתיקה. למה הם עושים את זה?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf