newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

רפורמת הנדל"ן של כחלון לא סופרת את הדורות הבאים

בפעם הראשונה מזה 66 שנים, מתכוון שר האוצר כחלון לקבץ את כל גופי התכנון והבינוי החזקים ביותר במדינה תחת גג אחד. עם שר שנחוש להציג תוצאות ויהי מה, תחום שמטרתו לעצב מדיניות שמאזנת בין פיתוח לשימור עלול להיות מוכפף לביצועיזם מיידי ולא למחשבה לטווח ארוך

מאת:

כותבת אורחת: שירה וילקוף

כדי להבין את רעידת האדמה שמתכנן השר משה כחלון בתחום התכנון והבינוי כדאי לחזור אחורה בזמן. על פי הפרסומים, היום (שני) צפוי קבינט הדיור הממשלתי לאשר העברת סמכויות מרכזיות ממשרד הבנוי למשרד האוצר. הדבר מצטרף לכוונות להעביר את מנהל התכנון  ממשרד הפנים למשרד האוצר ביולי הקרוב. ריכוז הסמכויות הללו בידי משרד האוצר הינו חלק מההסכמים הקואליציוניים עם השר הנכנס, שהציב את פתרון משבר הדיור כטיקט הבחירות שלו. כצעד ראשון, ובקול תרועה רמה, מקים כחלון במשרדו את מטה הדיור הלאומי, שירכז תחתיו את גופי התכנון והבינוי החזקים ביותר במדינה.

בכך, תהיה זאת הממשלה הראשונה, מאז ימי הממשלה הזמנית שפעלה בין הקמת המדינה לתחילת 1949, שתאחד את הגוף הביצועי והגוף התכנוני תחת קורת גג אחת. מאז הקמת הכנסת הראשונה בינואר 1949 יושב מנהל התכנון במשרד הפנים. המיקום המשרדי מתבקש: בין התכנון ומוסדותיו, כתחום האמון על עיצוב מדיניות המרחב הלאומי, לנושאים המוניצפאליים והמחוזיים במשרד הפנים מתקיימת רשת הדוקה של זיקות משפטיות, ביצועיות ותוכניות.

> הניסוי של רוואבי: דיסנילנד צרכני בחסות הכיבוש

שר האוצר משה כחלון (אקטיבסטילס)

שר האוצר משה כחלון (אקטיבסטילס)

איזונים בין הווה לעתיד

נראה שזה לא מקרי ששתי המהפכות התכנוניות הללו מתרחשות בשני צמתי זמן מכריעים: בינוי האומה של ראשית המדינה והמציאות המופרטת של העידן הנוכחי. במאי 1948 היה זה שר הבינוי  והעבודה, מרדכי בנטוב, איש מפ"ם, שדרש את איחוד התכנון והביצוע תחת כנפיו. בראש מעייניו היה, גם כן, הדיור: הימים ימי עלייה המונית והקמת שיכונים ומאות יישובים בפריפריה לאכלוס מהיר היו מבחן לכושר השרדותה של המדינה הצעירה. האוריינטציה היתה ביצועית, וההגיון פשוט: לחזק את הקשר בין התכנון היוזם לגוף הביצועי (מחלקת עבודות ציבוריות), ולהביא לשטח תוצאות של ממש בפרק זמן קצר.

הצורך הבוער של ימי כינון המדינה חלף, והתכנון ככלי מדיניות עקרוני מעוגן בחקיקה נרחבת. במרכז התחום עומד עקרון מרכזי והוא שמירת האיזון בין פיתוח לשימור כחלק מחזון ארוך טווח והבנה כי משאבי הקרקע מוגבלים.

במהלך עשרות השנים שחלפו, כשמרכז הכובד הוא ביחידה האוטונומית במשרד הפנים, התגבשה קהילה פרופסיונאלית בעלת תודעה עמוקה של משרתי ציבור. התכנון נתפס במובנו הרחב, ככלי של מדיניות ציבורית המאזן בין הצרכים הפיתוחיים, החברתיים, הסביבתיים והקהילתיים השונים. שיאו של תהליך זה היה באישור תמ"א (תוכנית מתאר ארצית) 35 בשנת 2005, בה סמכה הממשלה את ידה על המעבר ההיסטורי מרעיון של הפרחת השממה ופיזור מקסימלי של יישובים למדיניות זהירה יותר הקוראת לשמירת השטחים הפתוחים ועתודות הקרקע לדורות הבאים. היה זה לא פחות מראש הממשלה דאז, אריאל שרון, אבי הפיתוח והבולדוזרים, שקידם את המתווה החדש.

מעברת פרדס חנה

מעברת פרדס חנה

דיור הוא לא רק מוצר במחסור

ההכפפה הנוכחית תחת קורת הגג של משרד האוצר מאיימת על כל זה. באופן פרדוקסלי, למרות שמעמד האגף הולך להתחזק – יחידה אדמיניסרטיבית חדשה ומוגדלת, עם משכן ייעודי חדש ונפרד – למעשה מעמד התכנון הולך להיחלש. מתחום שאמון על עיצוב מדיניות שמאזנת בין פיתוח לשמור, הוא אמור להיות מוכפף שוב, כבימי שלמת בטון ומלט, לביצועיזם: לבניה ופיתוח, ולא לשקלול, בקרה ומחשבה לטווח ארוך.

המעבר יצטרף לתהליך פנימי המתרחש בשנים האחרונות במנהל התכנון. נוכח הבעיות אמיתיות וקשות כמו ביורוקרטיה מסורבלת, מקודמת במנהל רפורמה בעלת אוריינטציה ביצועית נדל"ניסטית. תחת ניצוחה של הראש בינת שוורץ כוללת הרפורמה דה-רגולוציה מסיבית וביזור סמכויות, שעתידה להאיץ את הליכי הפיתוח על חשבון הליכי התכנון. הרפורמה שנויה במחלוקת ומבקריה מצביעים על היותה 'אנטי-תכנונית' ביסודה.

סימנים מדאיגים כבר קיימים. קחו למשל את מעמדו של המשרד להגנת הסביבה. למרות חשיבותו כגוף מקצועי בעל זיקה ישירה, לא כלל הרכב קבינט הדיור המקורי את השר לאיכות הסביבה. אמנם הניסיון נהדף בינתיים, בהתערבות היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין. אולם כשלוקחים בחשבון את התעקשותו של כחלון לקבל לידי את המשרד להגנת הסביבה כ'כלי עבודה לביצוע הרפורמות', נראה כי ניטרל גורם "מעכב" משמעותי נוסף.

ההחלטה הצפויה היום היא ביטוי נוסף ומשמעותי למגמות העומק שעוברת החברה הישראלית בעידן הניאוליברליזם, ההפרטה והדה-רגוליזציה. בשם השוק החופשי, הסרת חסמים וצמיחה של המשק, מוביל משרד האוצר פירוק עקבי ושיטתי של תשתיות חיוניות, בו מתנערת המדינה מתפקידיה ואחריותה החברתיים והציבוריים. כעת מוכפף גם התכנון המרחבי, האמון על אחד מהנושאים הרגישים והחשובים ביותר של מדיניות ציבורית, לסדר יומו הפיסקאלי והביצועי של משרד האוצר.

לאחר 66 שנה, הביצוע והתכנון חזרו לשכון יחדיו, כעת בחיבוק הדוב של משרד האוצר. התפיסה הצרה של דיור כמוצר במחסור, ולא כחלק אינטגרלי מתכנון רחב ומקיף, מובילה שוב להכפפת התכנון לביצוע. במציאות המופרטת של היום, כבר לא מדובר בשיכונים ציבוריים שנבנו במונופול של המדינה, כי אם בתכנון בשירות שוק הנדל"ן. עם שר נחוש לממש את ההבטחות לבוחריו (אם לא בגז לפחות בדיור) ולהביא תוצאות בשטח, מגובה בראש מנהל נחושה לא פחות, נראה כי אנו עומדים על ספו של עידן סוער במיוחד.

שירה וילקוף היא דוקטורנטית להיסטוריה של התכנון וחוקרת את ראשית מחשבת התכנון הישראלית.

> למה אני מסרב להשתתף במצעד הגאווה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf