שוב אבו חומוס הוכה ע"י שוטרים, שוב אני נוסע לבקרו
מוחמד אבו חומוס הוא מנהיג מקומי בעיסאוויה. הוא עסוק בתיעוד של פעולות הכיבוש בכפרו, ואלו רבות עד מאד. כשהן מתרחשות, מוחמד יוצא אל מול השוטרים, מבקש הסברים, מצלם במצלמתו, ותובע מהם לעזוב את תושבי עיסאוויה בשלום. השוטרים לא אוהבים זאת
בדרך הצרה והמתפתלת היורדת לתוך שכונת עיסאוויה, בין המהמורות בכביש והררי האשפה שעיריית ירושלים לא טורחת לפנות, שאלתי את עצמי כמה פעמים עוד אאלץ לבקר את מוחמד אבו חומוס במיטת חוליו אחרי ששוטרים פצעו אותו. אני זוכר מספר רב של פעמים כאלה. בחלק מן המקרים ראיתי במו עיני איך אנשי יס״מ ומג״ב מתבייתים על מוחמד, לפעמים בקהל גדול, ומכים אותו בלי שום התגרות מצדו. במקרים אחרים ראיתי סרטונים שמתעדים אירועים דומים, ובכלל זה ירי של כדורי גומי, ושמעתי עדויות מפורטות שמגבות את התמונות. השגרה שבאה אחר כך היא אשפוז, או שילוב של מעצר ואשפוז, ואז תקופה של החלמה ואירוח של מבקרים מודאגים. לפעמים אני תוהה אם מוחמד ומשפחתו מספיקים לפנות את קערת הפרות והפיצוחים בין ביקור חולים למשנהו.
בשבועות האחרונים המשטרה ומג״ב עשו להם לנוהג להיכנס לכפר בשעות ערב, בכוחות גדולים, לצרכי ״הפגנת נוכחות״ וחלוקת דוחות למיניהם. כמעט תמיד הרוחות מתלהטות, הנערים מיידים אבנים, והמשטרה יורה, מרססת גז, ומכה בלי אבחנה. בווידאו שעובר ברשתות החברתיות רואים את מוחמד, נכה המתנייד על קביים, ניגש לבדו אל השוטרים, בין האבנים לכדורי הגומי, ומבקש להרגיע את הרוחות. השוטרים גוררים את מוחמד אל מאחורי פינה, יש צעקות ותנודות עזות של המצלמה, ובפריים הבא רואים אותו חסר הכרה על הארץ, כאשר השוטרים מטלטלים את גופו כחפץ, ומייד ומתפנים להכות ולרסס בפלפל את האנשים שנזעקים לעזרתו. זה רק נגמר בעוד אשפוזים ומעצרים.
מוחמד הוא מנהיג מקומי בעיסאוויה. הוא עסוק בתיעוד של פעולות הכיבוש בכפרו, ואלו רבות עד מאד: לילות מעצרים, הריסת בתים על בסיס כמעט יומי, אימונים בלוחמה בשטח בנוי בתוך הכפר, חסימת כבישים, מבצעים של ״גביית מיסים״ ו״גביית ארנונה,״ וענישה קולקטיבית לסוגיה. כשזה קורה, מוחמד יוצא אל מול השוטרים, מבקש הסברים, מצלם במצלמתו, ותובע מהם לעזוב את תושבי עיסאוויה בשלום. השוטרים לא אוהבים זאת. אין שוטר במזרח ירושלים שלא מכיר את מוחמד אבו חומוס, ואני לא אתפלא אם בשיחות ביניהם, הם מתהדרים במכות שהכניסו לו.
ביקור הפצועים הבא הוא רק עניין של זמן. מוחמד אבו חומוס בהפגנה בעיסאוויה. (צילום: גיא בוטביה)
הנה דוגמה: לפני כשנה וחצי החליטה המשטרה לחסום באופן שרירותי את הכניסה היחידה שנותרה פתוחה מהכפר לכיוון הר הצופים. מוחמד וחבריו ארגנו מחאות ימי שישי בנקודת החסימה, שכללו נאומים ותפילה שקטה. במו עיני ראיתי כיצד שוטרים פורצים לתוך המפגינים כשמוחמד מדבר, ומטיחים בראשו מגפון. דוגמה נוספת שהייתי עד לה, היתה כשמוחמד ניסה לארגן מחאה קטנה נגד מרתון ירושלים, העובר בשטח כבוש. הטרנזיט שכלל אותו וכמה ילדים לא הספיק לחנות סמוך לשער שכם, כשחבורה של שוטרים התנפלו על מוחמד, אזקו אותו באלימות, ולקינוח היכו אותו. בשנה שלאחר מכן, עצרו אותו במיטתו טרם המרתון.
אני מצלצל בפעמון. מוחמד מתקשה לקום, עדיין סובל מכאבים. הוא קורא לי מבפנים להיכנס. מסתבר שהוא לבד, עם קערות הכיבוד המוכרות על השולחן. השוטרים הטרידו אותו בבית, איימו לעצרו, והילדים החלו לפתח חרדות. מוחמד שלח אותם לבתי קרובים, והעדיף לחכות לשוטרים לבדו. אחרי הביקור, המכונית מטפסת בקושי בדרך המהמורות בה באתי. כבר לפנות ערב, ובתחנת הדלק בכניסה לכפר נאספות בין חמש לשש ניידות של מגב לפרובוקציה של הערב. ביקור הפצועים הבא מן הסתם בפתח.
יגאל ברונר הוא פעיל שלום המתגורר בירושלים.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
