newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מול בית הגזל בשייח ג'ראח קיבלנו, יהודים ומוסלמים, את פני השנה החדשה

משפחת שמאסנה גורשה לפני כשבועיים מביתה בשכונת שייח ג'ראח בירושלים המזרחית לטובת מתנחלים שכעת מתגוררים בבית. אמש חגגו במקום כ-150 יהודים ופלסטינים את ראש השנה היהודי והמוסלמי והבהירו: כל עוד נמשך הגזל, יימשך גם המאבק

מאת:

כפי שכתבה כאן חברתי סמאח סלאימה, השנה התאחדו ראש השנה העברי וראש השנה ההיג'רי, אירוע שקורה אחת ל-33 שנים. לכבוד החג הכפול החליטו תושבי שייח ג'ראח לערוך בשכונה אמש (חמישי) ארוחת חג משותפת ליהודים ולמוסלמים, מחוץ לבית של משפחת שמאסנה ממנו גורשה לפני כשבועיים על ידי המתנחלים שנכנסו לשם לפנות בוקר, בחסות המשטרה.

המאבק על הבית הזה אולי הוכרע לעת עתה, אבל המאבק נגד מדיניות הנישול שתפסה לאחרונה תאוצה מחודשת ומאיימת כעת על עשרות משפחות נוספות בשכונה ממשיך במלוא המרץ. פעילים ותושבים פלסטינים ממשיכים להגיע בכל ערב ולהתכנס מחוץ לבית שמאסנה, מנהלים שיחות חולין ובעצם נוכחותם מבהירים למי שצריך להבהיר – אנחנו לא הולכים לשום מקום.

הגענו לשם בהרכב משפחתי כמעט מלא. הדבר הראשון שקיבל את פנינו כשיצאנו מהרכב היה קול קריאת המואזין, ודגל ישראל שכבר הספיקו המתנחלים להתקין על גג הבית. הדגל הזה כל כך בולט בזרות שלו שם עד שלרגע נדמה שיותר משהוא נועד להתריס נגד התושבים הפלסטינים, הוא נועד להרגיע את המתנחלים עצמם ולהזכיר להם שהם נמצאים שם בחסות השלטון הישראלי. עם קול המואזין ברקע והערבית השלטת במרחב, קל לשכוח את זה.

"חשד לקשירת קשר לביצוע פשע"

במתחם עצמו, עם סיום תפילת הערב, ההכנות בעיצומן: עשרות רבות של אנשים פותחים שולחנות, פורשים מפות, מסדרים כיסאות, ותוך כדי מחבקים ומנשקים ומברכים זה את זה ב'שנה טובה' ו'כל עאם ואתנום בח'יר'. הרבה פנים מוכרות, הרבה פנים חדשות. מהר מאוד הבנתי שהסיר עם המאכל הטבעוני שהבאנו מיותר – המארחים תשובי השכונה דאגו לשלב בתפריט העשיר להדהים גם הרבה מנות טבעוניות, ניכר שהושקעה בארוחה הזו כמות עבודה לא הגיונית כמעט.

והאנשים ממשיכים כל הזמן להגיע, יהודים ופלסטינים, מהשכונה ומחוצה לה. בסופו של דבר ישבנו סביב השולחנות יותר מ-150 איש, באחד האירועים המרגשים שאני זוכרת מהשנים האחרונות. בשיחה עם שכני לשולחן, מוסלמי אדוק לפי מראהו, אני מגלה שהגיע במיוחד ממחנה הפליטים שועפאט כדי להשתתף בערב הזה. "אמנם לנו יש שם את הבעיות שלנו", הוא אומר לי, "אבל כשיהודים וערבים עושים ביחד משהו כל כך יפה ומזמינים, אנחנו חייבים לבוא".

באופן כמעט מפתיע, לא היתה נוכחות משטרתית מסביב. אם כי המשטרה טרחה כבר להפגין נוכחות בטרם האירוע והרחיקה ממנו את אחד הפעילים היהודים המרכזיים בשכונה, ב"חשד לקשירת קשר לביצוע פשע ובאיומים", לא פחות. בסטטוס שהעלה בפייסבוק מתאר הפעיל את הזימון התמוה לתחנת המשטרה, את השיחה ההזויה שהתנהלה איתו שם, ואת ההרחקה המקוממת מהשכונה למשך 15 יום, בנוסף לאיסור להפגין במשך חמישה ימים בכל מקום בארץ וכנגד כל נושא שהוא. מי שמכיר את הפעילות שלו בשכונה יודע כמה חסרונו צרב. אולי לכך כיוון בין היתר מוחמד שמאסנה כשבירך את הנוכחים בשנה טובה ואמר "שנישאר תמיד יד ביד וכתף אל כתף, שיראה כל העולם שאנחנו עומדים ביחד ואם צריך גם בוכים ביחד ושומרים אחד על השני".

> היועמ"ש לשעבר: "נתבע את ביתנו בשייח ג'ראח ונעבירו לדיירים הפלסטינים"

הרבה פנים מוכרות, הרבה פנים חדשות. ארוחת החג המשותפת מחוץ לבית משפחת שמאסנה בשייח ג'ראח (צילום: אורלי נוי)

לאורך כל האירוע לא יצאו המתנחלים מפתח הבית ולא הפגינו כל נוכחות. האנשים שאך לפני כשבועיים נכנסו בקול תרועה לבית, ממנו גורשו דייריו כשריח שנתם עוד עמד במצעים, נעלמו כאינם. אולי בכלל לא היו באותה שעה בבית הגזל, או שאולי הסתגרו מאחורי הדלתות הנעולות, מקשיבים לחגיגה הערבית-יהודית המשותפת, זכר לימים בהם יהודים וערבים חיו כאן בכבוד אלה לצד אלה ולא התבזו בגירוש ילדים וזקנים מביתם.

סביר להניח שבארוחת החג שלהם השנה, המתנחלים הטריים האלה הרימו כוסית לכבוד ההישג האחרון שרשמו בשייח ג'ראח, השלכת משפחה פלסטינית נוספת אל הרחוב. כשהמדינה עצמה מגוייסת לקדם את מדיניות הנישול, לא מדובר במלאכה מסובכת במיוחד. אבל מי שהיה בארוחת החג מעוררת ההשראה הזו אתמול וראה את האחווה ששררה שם יודע שכל עוד איום הגזל נמשך, ימשיך גם המאבק המשותף נגדו.

נתראה היום – שישי – בארבע בהפגנה השבועית בשייח ג'ראח.

> ההגירה כמעשה בריאת אומה: כשראש השנה היהודי והמוסלמי מצטלבים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf