שיר: הם לא פליטים, הם שחורים

הם לא פליטים, הם שחורים

סבתא שלהם לא שרה ביידיש, שירים מהגטו

וסבא של סבא שלהם לא היה רב גדול,

אולי הוא היה סתם פועל, או רועה, או מוכר בשוק

ופליט בלי יוחסין מה הוא שווה,

אני שואל אתכם בכנות

הם לא פליטים, הם שחורים

יושבים על מדרכות ומחכים לבעל הבית

או ללשכה המסדירה או הניירות

לא בתמונות שחור לבן, לא בסרטונים רומנטיים

בצבעוני מלוכלך של התחנה המרכזית הישנה

בגדים זולים, מגוחכים,

וילדים ישנים על הידיים

> השתיקה שמאפשרת לממשלה לגרש את הפליטים

מיצג "שוק עבדים" של מבקשי מקלט אריתראים מחוץ לכנסת במחאה על תוכנית הגירוש (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

הם לא פליטים, הם שחורים

כמו הלילה, כמו קללה,

כמו חתול קופץ מתוך פח

מסריחים, לא כמונו

שהרחנו מלבנדר וקטורת

אפילו בזמן הפרעות בקישינב, או בבגדד,

או בכוסאומוערס הירואי ועצוב אחר

של ברושורים, עם כינור ופסנתר בכניסה

הם לא פליטים, הם שחורים,

טבעי להם למות כילדים עם זבובים על הפנים

בצילומי טלוויזיה, בבתי חולים מאולתרים

במחנות פליטים, בבוץ, בין בניינים הרוסים,

טבועים בים התיכון, 3,000 רק בשנה שעברה

(3,000 שלדים על קרקעית הים,

שאין לה ביקורת גבולות)

טבעי להם

על הברכיים, כפופים ושבורים מול רובי המשטרה החשאית

שאולי מכרה להם מעצמה אטומית אחת, מוסרית מאין כמותה

(שהסדירה את כניעתם הסיבובית, השובבה, המחוכמת,

בעסקה של מדינה שלישית וסייבר לרודנים –

מצבנו הבינלאומי מעולם לא היה טוב יותר)

הם לא פליטים, הם שחורים, אני אומר לך

הליכוד זיין את כולם, זיין אותם,

דפיקות בדלתות באמצע הלילה וכולם על אוטובוסים, כולם אחי,

כושים בשרשראות ואזיקים, אימהות עם ילדים על הידיים

תביא לי מאתיים גרם שקדים ומאתיים פיסטוק ומאה שחורים

אתה מתחיל עם זה ולא יכול להפסיק

*

> אנשי ונשות חינוך, כך נוביל את הנוער להתנגד לגירוש מבקשי המקלט