newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חוק וצבע עור: שני סיפורים של חברים על משטרה גזענית

מחקר חדש מראה שאתיופים וערבים מרגישים שהמשטרה מתנכלת להם יותר מאשר לאחרים. שני סיפורים של חברים שלי מהשנים האחרונות מדגימים זאת היטב

מאת:

עיתונאי "הארץ" יניב קובוביץ' פרסם ביום שישי כתבה שכותרתה: "מחצית מבני העדה האתיופית סבורים ששוטרים נטפלים אליהם בלי סיבה". בכתבה מובאות תוצאות מחקר מקיף  לבחינת אמון הציבור במשטרה, שנערך באוניברסיטת בן גוריון בקרב מעל אלפיים משתתפים מכמה קבוצות: חרדים, ערבים אזרחי ישראל, עולים מאתיופיה, עולים מחבר המדינות, וקבוצת ביקורת של ישראלים ותיקים יהודים.

> מחאת יוצאי אתיופיה: סיקור מיוחד

אחד הנתונים הבולטים העולים ממנו מגלה כי שליש מבני הקהילה איבדו את אמונם במשטרה. פי שניים נשאלים אתיופים (26.7 אחוז) משוכנעים שהיחס שיקבלו במשטרה יהיה גרוע מזה שניתן לקבוצות אחרות מאשר נשאלים ערבים (13.1 אחוז) והרבה מעל התוצאה בקרב ה"אוכלוסיה הכללית" (5.3 אחוז).

קרוב למחצית מהמשיבים סבורים כי לעתים קרובות מאוד המשטרה עוצרת בסביבתם אנשים ללא סיבה מוצדקת ומבקשת מהם תעודות זהות. למעלה ממחציתם סבורים כי בישוביהם מפעילה המשטרה שיטור יתר.

"הפעלת כוח סביר" עם טייזר ומכות

לא יכולתי שלא להזכר הבוקר במקרה קשה שלתוצאותיו הכואבות נחשפתי בספטמבר 2012, במרכז תל אביב. זה היה מאוחר בלילה במוצאי ראש השנה והשותף שלי אז, אתיופי, חזר מתנודד קצת מאלכוהול אחרי בילוי וישב על ספסל סמוך למכולת, דקה מהבית. הוא דיבר עם עובד המכולת. עצרה ניידת. ביקשה תעודת זהות. לא היתה עליו. הרגיז אותו שמבקשים ממנו להזדהות כשלא עשה כלום. "למה שאני אזדהה בפניכם?" אמר להם.

הוא נלקח אזוק וכבול לתחנת לב תל אביב כשגם הפצרות מוכר המכולת בשוטרים שלא לעצור אותו לא הועילו. בתחנה דרשו שייתן טביעות אצבע. החוק מתיר להם. הוא לא רצה לתת. "לא עשיתי כלום. אין לי עבר פלילי , למה שלמשטרה יהיו טביעות האצבע שלי רק כי הסתובבתי בלי תעודת זהות?" אלא שהחוק מתיר הפעלת כוח סביר כדי לקבל טבעית אצבעות בכל זאת. סביר שכוונת המחוקק היתה ששוטר או שניים יקחו בכוח (סביר) את ידו של האדם המתנגד ויטביעו אותה בכרית הצבע  ואחר כך בדף.

אבל לא. הם ירו עליו באקדח טייזר בגב, וחישמלו אותו כדי שייתן טביעות אצבע. הוא זעק מכאב, רעד והכרתו התערפלה. הם גם הפילו אותו מהכיסא כשהוא כבול ופצעו את זרועו. שתי כוויות נותרו באזור שכם ימין. המשימה הוכתרה בהצלחה. טביעות האצבע נלקחו. שעות ארוכות ישב אזוק, חבול וכואב ואיש לא התייחס אליו. בבוקר כשהוכנס לחקירה לא כל כך היה להם מה לשאול אותו. הדביקו לו תקיפת שוטר. חברי שאל את החוקרת: "איך תקפתי? כבול?" והיא שאלה את השוטר השני למה בכלל הביאו אותו. בסוף החליטו על שחרור בערבות. לא לפני שאויים שוב בחישמול אם לא ישיג ערב.

על הטראומה הקשה שלו (וגם שלי) שהעליתי ברשותו על הכתב סמוך לקרות המקרה תוכלו לקרוא כאן.

כוויות טייזר וחבלה בעצור אתיופי. צילומים: אבי בלכרמן

כוויות טייזר וחבלה בעצור אתיופי. צילומים: אבי בלכרמן

"המדינה שלך זה הדרום, לא תל אביב"

אי אפשר שלא להזכיר כאן גם אוכלוסיה מופלית נוספת הסובלת משיטור יתר ומעצרים נטולי סיבה, המוזכרת אף היא במחקר: הפלסטינים אזרחי ישראל. חוויות התעמרות מצד שוטרים ויחס מפלה ופוגעני על רקע השתייכותם הם עניין שבשגרה בהתקלות במשטרה ברחוב ובחדרי החקירות.

בנובמבר 2011 נעצר חבר טוב ופעיל מחאה בדואי באזור גינת לוינסקי בתל אביב ונדרש להציג תעודה. התעודה לא סיפקה את השוטרים והם דרשו לבצע חיפוש על גופו. כשסירב לחיפוש ברחוב (החוק אוסר לבצע חיפוש גופני ברחוב) נאזק בידיו וברגליו והובל לתחנת משטרת סלמה.

כך סיפר לי אז: "בדרך לתחנה התחילו לשאול אותי 'מה אתה עושה פה בכלל'. אמרתי להם: 'אני במדינה שלי, אני תושב, אזרח, כמו שאתה מסתובב בכל ישראל ככה גם אני מותר לי להסתובב בכל מקום'. הוא ענה לי שהמדינה שלי זה הדרום, לא תל אביב. אמרתי לו שכל ישראל זו המדינה שלי, שאני תושב במדינה הזו בדיוק כמוהו ואין חוק שימנע ממני להסתובב חופשי במדינה. אנחנו במדינה דמוקרטית. אז הוא ענה לי 'זו תל אביב לא באר שבע' (משפחתו של חברי מתגוררת בעיר רהט). שאלתי: 'מה ההבדל בין תל אביב לבאר שבע, אין גבול בינהן. זו אותו מדינה, אותו ראש ממשלה'. ענה לי 'נכון, אותו ראש ממשלה אבל לא אותה התנהגות, לא אותה תרבות'. עניתי לו שכולנו בני אדם. כולם חיים באותה ספינה, רק יש כאלה שחיים מקדימה ויש כאלה שחיים בסוף הספינה. אמר לי: 'תחשוב טוב'. אמרתי לו 'אין לי על מה לחשוב, מותר לי להסתובב איפה שבא לי'".

את הלילה העביר כבול בתחנת סלמה, בלי מזון או מים, וחווה חקירה משפילה. בבוקר שוחרר בלא כלום. אתם מוזמנים לקרוא את העדות המטרידה הזו במלואה כפי שתיעדתי מפיו כאן.

אפשר כמובן לפרק כל מקרה כזה לגופו ולמצוא איזה פגם בהתנהלות הקורבן. אם היה הבחור האתיופי מסכים להזדהות בפני השוטרים היה הסיפור נחסך ממנו כביכול. למה ללכת עם המשטרה ראש בראש. גם הפעיל הבדואי יכול היה "להתגמש קצת" ולהסכים לחיפוש על גופו. כמה דקות לא נעימות והכל היה מאחוריו. אז למה לחפש עניינים?

אני רואה בשני הסיפורים האלה שני אזרחים אמיצים שלא היו מוכנים למלא אחר המצופה מהם במשוואה העקומה והגזענית הזו והיו מוכנים לשלם מחיר כבד כדי לעמוד על עקרונותיהם וגם לחשוף את סיפוריהם ברבים.

תגובתה המיתממת של המשטרה לכתבה בהארץ לא מותירה הרבה מקום לתקווה ולשינוי: "הטענה כי שיקול הדעת של גורמי אכיפת חוק מושפע מזהות אתנית מגזרית, מופרכת".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf