newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תג מחיר: נכרתו רגלי שני מפגינים מעזה עקב מניעת טיפול רפואי

למרות שהמדינה לא טוענת שהיו מעורבים באלימות, היא לא מאפשרת לשני תושבי עזה שנפצעו בהפגנות לצאת לטיפול רפואי ברמאללה. בג"ץ מתחמק מהחלטה שעלולה להפוך לעקרונית, עיכוב שיכול לעלות לאחד מהם ברגלו השניה

מאת:

אם יש דבר אחד שישראל הוכיחה בהתנהלות הקטלנית שלה מול המפגינים בעזה זה שהיא עברה לשלב שבו אין לה צורך יותר אפילו בהעמדת פנים: פלסטינים מפגינים הם בני מוות, ללא כל קשר למידת המסוכנות שלהם.

כדי להבין עד כמה עמוקה ההתנערות הישראלית מכל מראית עין של כללי התנהלות סבירים, צריך לקרוא את תגובת המדינה לעתירה שהגישו מרכז עדאלה וארגון זכויות האדם העזתי, אלמיזאן, בשם שני תושבי עזה, יוסף כרנז בן 20, ומוחמד אלעגו'רי, בן 17. השניים נפצעו קשה ביום שישי הראשון להפגנות, 30.3, שניים מתוך למעלה מאלף פצועים שהותירה ישראל ברצועה באותו יום שישי שחור. מדובר בעומס בלתי רגיל על מערכת הבריאות הקורסת גם כך בעזה, כמו פחות או יותר כל מערכות התשתית האחרות ברצועה.

במקרה של שני הפצועים הנ"ל, שנפגעו מירי חי של הצבא, לבית החולים המרכזי ברצועה, שיפא, גם לא היו הכלים הנחוצים לטיפול שיציל את רגליהם. אחרי בירור נמצא שהציוד הדרוש מצוי ב"איסתישארי", בית חולים חדש ברמאללה. הצוותים הרפואיים בשני בתי החולים סיכמו ביניהם על העברת המטופלים וקיבלו גם את אישורה של הרשות הפלסטינית. טופס ההפניה מבית חולים שיפא בעזה לבית חולים איסתישארי ברמאללה אושר כבר ב-1.4.2018. בקשות לאישורי מעבר הוגשו למתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) עוד באותו היום, אך למרות בהילות המקרה, למתפ"ש לקחו ארבעה ימים תמימים כדי להשיב למבקשים – בסירוב.

מפגין פצוע מפונה על ידי אנשי רפואה מאזור הגבול. 30 במרץ 2018, צעדת השיבה גבול עזה. (מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

מפגין פצוע מפונה על ידי אנשי רפואה מאזור הגבול. 30 במרץ 2018, צעדת השיבה גבול עזה. (מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)

צריך לשוב ולהדגיש: מדובר בשני בחורים צעירים מאוד, לאחד עוד לא מלאו 18, המאושפזים במחלקה לטיפול נמרץ בבית-חולים שיפא בעזה שאין לו את הכלים הנחוצים לטפל בהם. בקשתם איננה להיכנס לישראל ולקבל בה טיפול, אלא שישראל תאפשר להם לעבור בה כדי להגיע לגדה המערבית, לרמאללה, לשטח שנמצא תחת שליטת הרשות הפלסטינית, אחרי שלא יכלו לקבל את הטיפול שיציל את רגליהם ברצועת עזה, שבה ישראל החריבה עד עפר את כל תשתיות החיים.

עו"ד סאוסן זהר

עו"ד סאוסן זהר

בעקבות סירוב המתפ"ש לאשר את בקשות המעבר של השניים, עתרו הארגונים עדאלה ואלמיזאן שבוע לאחר מכן, (יום ראשון, 8.4.18) באמצעות עו"ד סאוסן זהר מעדאלה לבג"ץ, בדרישה לאפשר להם לצאת מרצועת עזה לרמאללה לצורך טיפול רפואי דחוף, אבל השופט נועם סולברג עיכב את החלטתו, ונתן למדינה שלושה ימים על מנת להגיב לעתירה למרות דרישת העותרים לקיים דיון דחוף. בסך הכל רגליים של שני פלסטינים. אין לחץ. בהיעדר ברירה אחרת, בבית החולים שיפא נאלצו לכרות לכל אחד מהצעירים רגל. בינתיים הגיעה תשובת המדינה, והבוקר (12.4) התקיים הדיון בעתירה בבג"ץ בהרכב שלושה שופטים: אורי שהם (ראש ההרכב), ג'ורג קרא ויעל וילנר.

את תגובת המדינה לעתירה צריך לקרוא כדי להאמין. אחרי סעיפים על גבי סעיפים שבהם מבססת התגובה את זכותה של ישראל לשיקול דעת לגבי מתן זכות כניסה לשטחה, גם אם לצרכי מעבר, נכתב בה כך: "השיקול העיקרי לאי היעתרות לבקשת העותרים נעוץ בכך שמצבם הרפואי הוא פועל יוצא של השתתפות בהפרות סדר חמורות של ארגון חמאס, אשר במסגרתן המתפרעים ביצעו ירי לעבר כוחות צה"ל, הבעירו צמיגים, השליכו בקבוקי תבערה ויידו אבנים לעבר כוחות צה"ל ולעבר גדר המערכת". בשום מקום בתגובתה המדינה לא מייחסת לשני הפצועים הספציפיים האלה אלימות כלשהי. יתרה מזו: השניים גם לא נפצעו באזור שהצבא אסר להיכנס אליו: אחד נפצע באזור אל-בריג', השני באבו ספייה. פשעם הוא עצם ההשתתפות בהפגנה שישראל תפסה כאלימה. עכשיו, מבחינתה, שיישאו בתוצאות.

בסך הכל רגל כרותה של פלסטיני

בתחילת הדיון, עורכת הדין סאוסן זהר שוטחת בפני בית המשפט שוב את התגלגלות העניינים. השופט שהם קוטע את דבריה ושואל אם גם אילו היה מדובר בפעיל חמאס מוכר ומזוהה שהתקרב לגדר וירו לו ברגל, ישראל היתה צריכה לאפשר לו לשיטתה טיפול רפואי. זאת שאלה משונה, אני חושבת; אפילו אני שלא מחזיקה בהשכלה משפטית כלשהי יודעת שדיני הלחימה הבינלאומיים מחייבים טיפול רפואי גם לצד שמנגד וגם במצב מלחמה, מרגע שנפצעו ולא מהווים איום. עו"ד זהר משיבה בחיוב לשאלה, ועו"ד חסן ג'בארין, מנהל עדאלה היושב לצדה, מרחיב על אמנת ז'נבה הרביעית ומדגיש כי גם לפי הפסיקה הישראלית המאפשרת למדינה שיקול דעת במקרים כאלה, ישנם קריטריונים ברורים המכתיבים את מרחב התמרון של שיקול הדעת. שני המקרים המדוברים הם מעבר למרחב הזה ממילא.

אבל השופט שהם מתעקש: אז אם מנהיג חמאס יבוא לבצע פיגוע וירו בו, מדינת ישראל חייבת להיענות לבקשתו לעבור בשטחה למרות שמדובר באיכות חיים ולא בהצלת חיים? השאלה, לשיטתו, היא האם יש בכלל מקום לטענת העותרים לשיקול דעת של המדינה או לא. עו"ד ג'בארין שוב מסביר שהנהלים עצמם אמורים לשקף את שיקול הדעת וכי פה ההחלטה חורגת מהם מפני שכל מקרה צריך להיבחן לגופו. כאן בית המשפט מבהיר שבעצם הוא לא רוצה להידרש לעניין העקרוני אלא לנשואי העתירה עצמה, כי בהינתן מעל אלף פצועים, המשמעות של החלטה עקרונית ברורה. עו"ד ג'בארין מזכיר לשופט הנכבד שהוא זה שהעלה את השאלה העקרונית. "אם הייתי רוצה דיון עקרוני הייתי מגיש עתירה של חמישים עמודים, לא חמישה", הפטיר.

פצוע מפונה מאזור ההפגנות. צעדת השיבה. יום האדמה 30 במרץ 2018. גבול ישראל-עזה. צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90

פצוע מפונה מאזור ההפגנות. צעדת השיבה. יום האדמה 30 במרץ 2018. גבול ישראל-עזה. צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90

הדיון חוזר, אם כן, לשני המקרים הקונקרטיים. לאור העובדה שרגלי העותרים כבר נכרתו, בית המשפט שואל מהו בעצם הסעד שהם מבקשים כעת. מסתבר שגם רגלו השמאלית של אחד מהפצועים נתונה בסכנה דומה, ואם לא יאפשרו את כניסתו לצורך מעבר לבית החולים ברמאללה, ייאלצו לכרות גם אותה. על כן מבקשים החלטה דחופה של בית המשפט בעניינו.

תגובת עו"ד יונתן ברמן, בא כוחה של המדינה קצרה ובנאלית להחריד: המדינה נסמכת על פסיקת בית המשפט המאפשר לה שיקול דעת בכל הנוגע להכנסת תושבי עזה לשטחה. שיקול הדעת הנרחב של שר הביטחון הוא לא להתיר כניסה, ואלה ההוראות שקיבל גם המתפ"ש.

חסן ג'בארין (צילום אמל שופאני, עדאלה)

עו"ד חסן ג'בארין (צילום אמל שופאני, עדאלה)

בית המשפט מציין בפני עו"ד ברמן כי במקרים האלה לא הוכחה מידת השתתפות של העותר המדובר בהפרות סדר או מעשי אלימות, וכי כריתת רגל היא תוצאה קשה מאוד – אמנם לא סכנת חיים, אבל קרוב לכך, ושואל אם אין כאן מקום להפעיל שיקול דעת נקודתי. בית המשפט מבהיר שהוא מעדיף שלא להידרש להחלטה עקרונית, מכריז על הפסקה של חצי שעה ושולח את נציג המדינה להתייעץ עם הממונים עליו.

אחרי קרוב לשעה הדיון מתכנס שנית, ונציג המדינה מעדכן: "העברנו את הדברים לכל הגורמים הרלוונטיים, לרבות שר הביטחון עצמו, והוא החליט שלא לשנות את עמדתו". ליברמן החליט להעביר את הכדור למגרש של בג"ץ, על אפו ועל חמתו של בית המשפט. אם יאשר בג"ץ את החלטתו וידחה את העתירה, מה טוב. אם לא, ליברמן יוכל למנף את ההחלטה להשתלחות נוספת בבג"ץ השמאלני שמפקיר את ביטחון אזרחי ישראל. מה שנקרא, ווין-ווין מבחינתו. השופט שוהם, שנראה לא מרוצה בעליל מהודעת נציג המדינה, מודיע כי הצדדים יכולים להתפזר וכי ההחלטה תינתן מאוחר יותר במהלך היום.

אחרי מספר שעות בית המשפט שולח לצדדים את החלטתו, שעיקרה התחמקות מקבלת החלטה עקרונית בעתירה: הוצאת צו על תנאי לפיו על המשיבים להסביר מדוע לא יאפשרו לעותר לצאת לטיפול רפואי ברמאללה לאור מצבו הקשה, רגלו הכרותה והסכנה הממשית לרגלו השניה. המדינה אמורה להגיש את תשובתה עד ל-15.4 בשעה עשר בבוקר. בסך הכל רגל כרותה שנייה של תושב עזה. אין לחץ.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf