תהיו גם אתם ברק כהן, תפסיקו להיות מנומסים

הפעיל הפוליטי ברק כהן הושעה אתמול מעריכת דין למשך שנה וחצי. זהו עוד אחד מהניסיונות של הממסד על שלל זרועות התמנון שלו להשתיק את פעילותו של כהן ולצייר לו תדמית עבריינית. כהן העז להפוך את הפוליטיקה למשהו אישי, לא מנומס, לא מתחשב בכללים הנהוגים. המערכת בתגובה מאגפת אותו מכל הכיוונים: מצד אחד הבנקאים רקפת רוסק עמינח וציון קינן, שמפעילים נגד כהן את כל הקשרים והפרוטקציות שיש רק למי ששולטים על השאלטר של כלכלת המשק, מצד אחר השוטר הזוטר חמדני, מכיוון נוסף מאיימת מירי רגב שכהן הצליח להותיר אותה ללא מילים כשעימת אותה במפגש רחוב אקראי עם הצביעות שלה, ועכשיו גם ההחלטה החריגה של בית הדין המשמעתי בלשכת עורכי הדין לשלול מכהן את מקור פרנסתו.

הוא לא מנומס, ברק כהן. אין ספק. אבל הוא יודע בדיוק מה הוא עושה. כהן נשען על היסטוריה של מאבקים לא אלימים ופעולות ישירות. יחד עם קבוצה קטנה ומסורה של פעילים, הוא שבר את התפיסה לפיה בשביל למחות ולהביא לשינוי צריך להוציא המוני המונים לכיכרות, ושבר גם את המרחק המובנה בתוך מחאות מסוג זה בין מושאי הביקורת לציבור. הביקורת של "באים" היא לא כללית, והיא לא רק על מדיניות ברומו של עולם, אלא על מעשים קונקרטיים של אדם ספציפי. והביקורת הזאת לא נעצרת אצל נבחרי הציבור. לא רק הדרג הפוליטי שולט על חיינו, אלא גם זרועות הבטחון, שמשרתות את המשטר ולא את האזרח, מערכת הבנקאות שמשרתת את העשירים ומתעללת במי שלא, ראשי החברות המשכנות של הדיור הציבורי, ועוד.

> מחאת הלגליזציה: סטלנים מטומטמים או אקטיביסטים ראויים להערכה?

כהן ו"באים לבנקאים" הם לא היחידים שפועלים בערוצים הישירים האלה. כך למשל נשות הדיור הציבורי, שהחלו לדרוש דין וחשבון אישי מהשר הממונה גלנט ומעובדי ומנהלי החברות המשכנות, מצליחות להגיע להישגים משמעותיים. כך ארבעה-חמישה אנשים נחושים ומצלמה מצליחים להשיג לאשה וילדיה בית. קבוצה נוספת של פעילות להט"ב יחד עם פעילות דיור ציבורי, פעלה בזמן הבחירות האחרונות והתפרצה באופן יזום לאירועים של הבית היהודי, שם דרשה מהם לקחת אחריות הן על ההומופוביה במפלגה שלהם והן על חלקם בגזל הדיור הציבורי.

ברק כהן וחבריו לימדו אותנו שכל מה שצריך זה כמה אנשים, טלפון עם מצלמה, והבנה שהאדם שמולו אתה ניצב – בין אם קוראים לו אהוד ברק, נפתלי בנט, ציון קינן או מירי רגב – הוא לא יציר האלים. כהן הופך את האליטות המרוחקות האלו לבני אדם בשר ודם, שצריכים לתת דין וחשבון על המעשים שלהם. משם מגיעה התעוזה ללכת נגד כל מה שלמדנו על נימוס ובמיוחד על כבוד לבעלי השררה והממון, ולהתעמת איתם.

אין ספק שהפיכת הסוגיה הפוליטית לפרסונלית מערערת את מושאי המחאה. לכהן אין כבוד אליהם מתוקף היותם אליטה, והוא פשוט מחרב להם את כל כללי המשחק. העובדה שהם צריכים לחשוב פעמיים האם להראות את פניהם במקום ציבורי משפיעה ואפקטיבית לא רק ביצירת דיון בין פעילים, אלא גם בניעור התקשורת הממסדית ודרכה אל הציבור הרחב. שיטת הפעולה הזאת מוציאה מהממסד תגובת נגד קשה ונדירה בחומרתה נגד פעיל חברתי יהודי (אצל פלסטינים אזרחי ישראל יש סקלה אחרת לחלוטין של רדיפה, ואם אתה פלסטיני מהשטחים הכבושים בכלל נפלת מהסקאלה לעבר הכליאה ללא משפט). כהן מצטרף לשרשרת קטנה אך איכותית ומשמעותית של פעילים פוליטיים ממוצא מזרחי ש"זכו" לקבל טיפול חריף כזה מהממסד.

אבל העניין הוא לא חופש הביטוי של ברק כהן לקלל את מירי רגב ברחוב. זה לא מה שבאמת מפחיד את המערכת. חופש הביטוי שכהן דורש הוא החופש לדון ולתבוע את שינוי המשטר במדינה. החופש לתבוע את הזכות של כל הציבור שחי כאן לקבוע כיצד יתנהלו חייו. ולכן במובן מסוים הרדיפה שהוא זוכה לה מזכירה (בזעיר אנפין) את היחס לו זוכים חברי בל"ד שמעיזים לחתור לכינונה של מדינה שוויונית לכל אזרחיה.

מה יעשה עכשיו כהן, כשאינו מוגן על ידי התואר "עורך דין"? כמו שהוא כתב אתמול – נטילת הרישיון היא לא נטילת הלשון שלו.

במישור המשפטי מדובר בשגיאה גסה. על הטעויות המשפטיות אגיש כמובן ערעור מתאים.

אלא שכל מי שאינו אהבל מושלם מבין שהשאלות המשפטיות מתגמדות לעומת השאלות הפוליטיות. במיוחד הניסיון להעביר לי מסר : "אתה רואה שאנחנו יותר חזקים ממך ? אתה רואה שלא משתלם להתעסק איתנו ? היה שווה לך ? עכשיו איך תפרנס את הבת שלך ? לא היה עדיף לך לעסוק בעריכת דין, לשתות ויסקי משובח ולשתוק על כל היתר ?"

בשעה זאת יושבים שוטרים אלימים, בנקאים גנבים, שרים מושחתים ופקידים שהפכו את המשרה הציבורית לעסק פרטי – ומרימים כוסית. הנה, סוף סוף הצלחנו לפגוע בחרא הקטן הזה שבמשך שנים חושף ומוקיע אותנו במרחב הציבורי. "עכשיו הוא יסתום את הפה ויחפש את המחילה הקרובה להעלם בתוכה לשנים הקרובות".

מצטער לאכזב את החבורה הצוהלת, אבל הייתי מציע לרסן את החגיגה.

אבל גם אנחנו יכולים לעשות. תארו לכם אלפי אנשים שיעשו "ברק כהן". אלפי אנשים שיתקלו בחבר כנסת, שר או בעל תפקיד ברחוב, ובמקום להשפיל מבט ולנסות להיראות מתאימים ומהוגנים – הנטייה הטבעית של כולנו – פשוט נדרוש מהם לתת תשובות. תארו לכם שכל אותם אנשים שגונבים מאיתנו, שמשסים אותנו אחד בשני, שמבעירים שנאה, ששולחים אותנו למות סתם, שגורמים לעוול, שלא עושים את התפקיד שלשמו הם נבחרו – כל אלה לא יוכלו להסתובב ברחוב מבלי שייגש אליהם מישהו וידרוש מהם לקחת אחריות.

וזאת האחריות שלנו. לא להשאיר את ברק וקומץ הפעילים שלו לבד. לא לקטר רק מאחורי המקלדת או בצעקות על מסך הטלוויזיה. בואו נפסיק להתבייש. אם החיים שלנו כאן לא נורמליים, אם אנחנו מרגישים שאין לנו מינימום של חופש ובטחון, שגם האנשים עם הכסף והכוח ירגישו את אותו הדבר בדיוק.

תודה לענבל סיני ותמר אביה על הסיוע בכתיבת הפוסט.

> עשרות ארגוני חברה אזרחית הקימו גוף חדש להגנה על חופש הביטוי