עקורי איקרית שבים לכפרם ההרוס וחוגגים בו את הפסחא

צילום וטקסט: ריאן רודריג ביילר

האופן שבו כרוך סיפורו של הכפר איקרית עם הנרטיב הנוצרי הוא כמעט חשוד. במבט היסטורי, נראה שהרשויות הישראליות עשו כל מה שביכולתן כדי לייצר זיקה בין אירועים היסטוריים בתולדות הכפר לבין החגים הנוצריים.

בתקופה שלפני חג המולד, בנובמבר 1948, גירש הצבא הישראלי את תושבי איקרית הפלסטינים ואת תושבי הכפר השכן בירעם מבתיהם. האזרחים ה״טריים״ של מדינת ישראל, אשר הוקמה מספר חודשים קודם לכן, נאלצו לעזוב את בתיהם על גבול לבנון בגלל פעילות צבאית באזור. ה״אדוונטוס״ היא התקופה בשנה המסמנת באמונה הנוצרית את הציפייה לקראת חג המולד, בו מצפים המאמינים לחזרתו המחודשת של ישו אל העולם הזה. לאזרחיה הנוצרים של איקרית הובטחה חזרה מסוג אחר. חזרה אל ביתם. הם עדיין מחכים.

ביולי 1951, בית המשפט הגבוה לצדק פסק לטובת חזרתם של התושבים לאיקרית. הצבא סירב לבצע את ההחלטה, ובערב חג המולד פוצצו חיילים את הבתים בשני הכפרים. רק הכנסיות ובתי הקברות נותרו ללא פגע. מיד לאחר מכן הופקעו כל אדמות הכפר על ידי המדינה. מאז עשרות שנים של מחאה ועתירות משפטיות הותירו מאחוריהן פסיקות ללא אכיפה והבטחות שלא מומשו.

ב-1972 ראשת הממשלה גולדה מאיר קבעה והבהירה מדוע לדידה אזרחים פלסטינים אשר גורשו בתוך ישראל פנימה אינם יכולים לחזור לאדמתם ולכפריהם:

זה לא עניין בטחוני [אשר מונע מאיתנו] להחליט בקשר לבירעם ואיקרית, אלא רצון ברור לא לאפשר תקדים. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו לסבך את העיניינים עד לנקודה שממנה לא נוכל להיחלץ.

בשנות ה-70 איפשרה הממשלה שימוש בבית הקברות. במילים אחרות, רק המתים הורשו לחזור לביתם באיקרית. התושבים המנוחים של כפר יסיף, ראמה, חיפה ומקומות אחרים נקברו בכפר שהיה מולדתם. כפי שהעיר בן כפר במהלך היום: ״בשביל הרשויות הישראליות, בית הקברות הוא החלק החי של איקרית״.

״הקהילה חיה כקהילה למרות ההפרדה הגאוגרפית״, אומרת שאידה סבית, מתאמת הוועדה של הכפר. המשפחות נאספות ליד הכנסייה בכפר בשבת הראשונה של כל חודש למיסה, ומארגנות מחנות קיץ לילדים בכל שנה. בסוף מחנה הקיץ ב-2012, צעירים מהדור השלישי של איקרית החליטו לחזור ולהקים מחדש התיישבות בכפר, למרות התסבוכת המשפטית המתמשכת.

מאז, קבוצה של כ-20 פעילים מתחזקים נוכחות במקום באופן קבוע, כשהם ישנים באוהלים או בחדרים סמוכים לכנסייה. ״הם מממשים שיבה מלאה לאיקרית ואנחנו מאד גאים בהם״, אומרת סבית, ״הם החזירו חיים למקום״. ממשלת ישראל הורסת כל מבנה חדש בכפר, אולם עם הזמן הצליחו הפעילים להביא מספר מבני נוחיות, להקים פאנלים סולריים על גג הכנסייה כדי לקיים אספקת חשמל, אנטנת טלוויזיה ומחשבים.

השנה באיקרית, ברוח הנחישות של חגיגות יום השני של פסחא, מילאו את הכנסייה ארבעה דורות של אזרחי הכפר. הפסטיבל כלל הקראת שירה, מוסיקה ואמנות. אחרי התפילה, צעירים הציגו את סיפור הכפר במחול ובשירה. האמונה הנוצרית בדבר חזרתו של ישו בערב הפסחא הדהדה את החזרה המיוחלת של התושבים והחזון לשלום וצדק באזור.

״איננו רוצים לחזור רק בארונות קבורה אלא גם כחיים״, כתבו אל האפיפיור פרנציסקוס, שכן הכנסייה המקומית פועלת תחת חסות קתולית. ״אנו מפצירים בך להגדיל את מאמציך הקדושים ולייצר לחץ על ממשלת ישראל לסיים את חוסר הצדק שהיא הפעילה על הקהילה שלנו. כולנו תקווה שביקורך הקרוב בפלסטין וישראל יקדם את המטרה הזאת. תפילותינו מכוונות לתחייה מחדש, בעולם הזה, בצדק, שיוון ושלום״.

פורסם במקביל באנגלית ב-972+