כך משמר משרד החינוך את חוסר השוויון דרך תשלומי הורים
בעתירה לבג"צ נגד תשלומי הורים מדגימים העותרים כיצד עוקף משרד החינוך את ועדת החינוך של הכנסת, מפריד בין ילדי עשירים לעניים, ומכשיר חינוך פרטי במוסדות ציבוריים
איך משרד החינוך מאשר את אפליה על רקע כלכלי בבתי הספר? זה די פשוט: בתת סעיף אחד בחוזר כותבים את מה שכולנו רוצים לקרוא: "בכל מקרה לא יהיה העדר יכולת כלכלית לשאת בנטל התשלומים עילה לאי קבלתו של תלמיד". הידד. בתת הסעיף העוקב מכניסים את העז: "הורה יוכל לבחור בין לימודים במוסד שיש בו כיתה המשלבת תל"ן (תכנית לימודים נוספת) לבין לימודים במוסד שיש בו כיתה שאינה משלבת תל"ן". בתת הסעיף השלישי, אחרי שנתנו להורים אפשרות בחירה לכאורה, מגיחה האפליה: "הורה המבקש לרשום את ילדו למוסד המשלב תל"ן יחתום על הסכמתו לשלם את התשלומים בגין התכנית".
זאת אפליה משום שהורה דל אמצעים לא באמת יכול לבחור בבית ספר המחייב אותו בתשלומי הורים מופרזים. הבחירה, במקרה הזה, היא פריבילגיה לעשירים בלבד. בעניין זה, ובעיוותים נוספים שיוצגו בהמשך, מתקיים הליך משפטי בבג"צ. ביום שלישי השבוע, דחה בג"צ מספר עתירות שביקשו להתיר תשלומי הורים ללא הגבלות, וקבע דיון נפרד במועד עתידי בשתי עתירות אחרות, המבקשות לבטל את תשלומי ההורים במערכת החינוך מטעמים עקרוניים.
> הפתרון שמציע משרד החינוך לילדים הבדואים גרוע כמעט כמו הבעיה
מלכתחילה, חבל שהנושא מתברר בבית משפט, ולא בתהליך הראוי של קביעת מדיניות חינוך, במשרד החינוך ובכנסת. אבל כפי שהראיתי כאן בהרחבה, עשרות שנים מצהירים חברי הכנסת ושרי החינוך שיש לבטל את תשלומי ההורים, ובפועל הם מאשרים את העלאתם. האם מדובר באזלת יד? כנראה שלא. כפי שתוכלו להתרשם בהמשך, תשלומי הורים מהווים מנגנון ממסדי להפרדה בין ילדי עשירים לילדי עניים, הם מכשירים חינוך פרטי בתוך מוסדות ציבוריים ומשמרים את האי שוויון בישראל.
שתי העתירות העקרוניות נגד תשלומי הורים מיוצגות על ידי עו"ד הרן רייכמן, מהקליניקה למשפט ומדיניות חינוך באוניברסיטת חיפה. המידע להלן לקוח מתוך כתב העתירה שהוגש לבג"צ, כפי שקיבלנו, בתודה, מהקליניקה. מבין הפרטים הרבים, אציג שלושה: כיצד משרד החינוך עוקף את אישור הכנסת בהגדלת תשלומי הורים; כיצד משרד החינוך מכשיר את החינוך הפרטי המתקיים במערכת הציבורית; וכיצד תהליכים אלה גורמים בפועל להפרדה בין אוכלוסיות על רקע כלכלי.
תקנות עוקפות כנסת
נקודת המוצא היא שעל פי חוק לימוד חובה "לא ידרשו בעדו (בעד הלימוד, ג.ג.) דמי הרשמה או כל תשלום אחר". עם זאת, החוק מתיר לרשות חינוך מקומית לחייב את ההורים בהחזר הוצאות עבור שירותי חינוך נוספים, ששר החינוך וועדת החינוך של הכנסת אישרו. מכאן שני סעיפים בתשלומי הורים: תשלום חובה 49 שקלים לביטוח תאונות, ותשלומי רשות לטיולים, מסיבות וסל תרבות. אגב, תשלומי הרָשׁוּת הם אכן במעמד "רְשׁוּת", שכן אסור למנוע מתלמיד שהוריו לא שילמו תשלומים אלה מלהשתתף בפעילות החינוכית האמורה – טיולים ותרבות.
סעיף שלישי בתשלומי הורים נקרא "רכישת שירותים מרצון" והוא זה המנוצל לרעה. על פי הדין, הכוונה ליוזמה של ההורים לרכוש שירות כלשהו יחד, לשם הוזלת עלויות. זה צריך להיעשות בהסכמת כל ההורים, ובאישור המנהל והמפקח. למשל, נאמר והוחלט בכיתה לציין לכל התלמידים את ימי ההולדת שלהם, וההורים, ביוזמתם, בחרו להתקשר במאורגן עם קונדיטוריה מסוימת על מנת להוזיל את הרכישה המרוכזת ולהקל על ההורים – לזה קוראים רכישה מרצון. מכיוון שמדובר ביוזמות מקומיות ונקודתיות של הורים, אין צורך באישור התשלום בוועדת החינוך של הכנסת.
> הי! שוב פעם שכחנו את מורות ומורי הקבלן
פערים בחינוך הציבורי באמצעות תשלומי הורים (צילום אילוסטרציה: הדס פרוש, פלאש90)
את החור הזה מנצל משרד החינוך, והוא כופה על כל ההורים תשלום קבוע "מרצון" – 450 שקלים לתלמיד. גם 677 השקלים הנוספים שמשרד החינוך גובה עבור "אמצעי קצה טכנולוגיים" כגון מחשבים, מקבלים אישור פתלתל דרך סעיף "רכישה מרצון", והם אינם מפוקחים על ידי הכנסת. לאלה יש להוסיף את הגבייה עבור שעות העשרה עבור שני מקצועות לבגרות בסך 750 שקלים למקצוע. וכך, בניגוד לכוונה המקורית של סעיף הרצון, מעמיס משרד החינוך עוד ועוד תשלומים על ההורים, מבלי שהכנסת תידרש לעניין.
הכשרת החינוך הפרטי
הכשרת החינוך הפרטי נעשתה על ידי התקדמות זוחלת באישור שעות תל"ן בבתי הספר. על פי חוק חינוך ממלכתי, ניתן לאשר למוסד חינוך "לפי דרישת הורי התלמידים באותו מוסד, תכנית לשעות נוספות על השעות שנקבעו בתכנית הלימודים", וזאת במימון ההורים. התל"ן, במקור, אינו מחייב את כל התלמידים, אלא רק את ההורים שבחרו בכך, והשעות מתקיימות "מחוץ למסגרת הלימודים הרגילה". אפשר לראותם יותר כחוג העשרה שניתן לחלק מהתלמידים, לפי בחירת הוריהם, ולא כדבר מחייב.
בפועל, משרד החינוך מחייב את כל ההורים, בכל מוסדות החינוך, לשלם עבור שש שעות תל"ן, המתקיימות כחלק ממערכת השעות הרגילה. במילים אחרות, ההורים משלמים בכסף ישיר עבור כחמישית משבוע הלימודים. לא רק זה, משרד החינוך מתיר לבתי הספר הייחודיים והתורניים לגבות מההורים כסף עבור עשר שעות תל"ן נוספות. נזכור כי תקציב החינוך ממילא מממן עד 40 שעות לימוד בשבוע (בהתאם לדרגת הכיתה). האם הילדים בבתי הספר האלה לומדים 56 שעות בשבוע? ממש לא. בתי הספר מנצלים את האישור שמשרד החינוך נותן, לנוכח פרשנות מעוותת של סעיף תל"ן, גובים כסף מההורים, ומשתמשים בו לצרכים אחרים.
אם לא די בזה, חוזר תשלומי הורים בבתי ספר ייחודיים ותורניים, מאפשר להתנות את הרישום לבית הספר בהסכמה של ההורים לשלם את כל התשלומים הנוספים, כאילו היו חלק מחייב במערכת השעות. ההתניה, כפי שהצגתי בפסקה הראשונה לעיל, היא עניין עקרוני. זאת אפליה משום שהורה דל אמצעים לא באמת יכול לבחור בבית ספר המחייב אותו בתשלומי הורים מופרזים. הבחירה, במקרה הזה, היא פריבילגיה לעשירים בלבד. כך משמשים תשלומי הורים כמנגנון הפרדה חברתי. הורה שיכול לשלם חותם על הסכמתו, ורושם את ילדיו לבית ספר ציבורי המעניק שירותי חינוך פרטיים (מכספי ההורים); והורה שאינו יכול לשלם, רושם את ילדיו לבית ספר אחר.
דוגמאות להפרדה על רקע כלכלי
כדי לחזק את הטענות לעיל, מצורפות לכתב העתירה לבג"צ מספר דוגמאות המוכיחות את ההפרדה בפועל בין עניים לעשירים. למשל, העותרים ביקשו ממשרד החינוך את רשימת בתי הספר שגבו מעל 4,000 שקלים לתלמיד בשנה האחרונה. בנוסף נבדק מדד הטיפוח של בית ספר, המעיד על מעמדם הכלכלי של ההורים: מדד 1 להורים עשירים ביותר, ועד מדד 10 לעניים ביותר.
> מורחים אותנו: כמה פעמים הבטיחו בכנסת לבטל את תשלומי ההורים?
תשלומי הורים ומדד הטיפוח של בתי הספר התיכוניים בירושלים. מתוך עתירה לבג"צ, הקליניקה למשפט ומדיניות חינוך אוני' חיפה.
מתוך 26 בתי ספר שאושרו להם תשלומי הורים גבוהים במיוחד, מחצית (13 בתי ספר) משרתים אוכלוסייה במדד טיפוח 1, שישה בתי ספר במדד טיפוח 2, וחמישה במדד טיפוח 3. ההורים בבתי הספר האלה נדרשו לשלם בין 4,119 ועד 11,500 שקלים לתלמיד לשנה. בתי ספר במדד טיפוח נמוך יותר לא נמצאים ברשימה, ומכאן ברור – אלה בתי ספר לילדי עשירים בלבד.
בדוגמה נוספת המוצגת בעתירה (ראו בגרף) נאסף מידע לגבי תשלומי הורים בבתי הספר התיכוניים הממלכתיים בירושלים. גם כאן, נבדקה ההתאמה למדד הטיפוח, המעיד כאמור על מעמדם הכלכלי של ההורים. ניתן לראות כי בבתי הספר שבהם מאושרת גביית כספים גבוהה, מרוכזים תלמידים שהוריהם בעלי אמצעים. בחמשת התיכונים שבהם גובים מעל ששת אלפים שקלים לתלמיד, לומדים ילדים שהוריהם במדד טיפוח 1 – 2, כלומר – משני העשירונים העליונים. בתי ספר לילדי עשירים בלבד.
שורה תחתונה, בציטוט מתוך העתירה: "משרד החינוך בחר לנטוש חלקים רחבים מהציבור בישראל, ולאפשר לקבוצות בעלות כוח ואמצעים לרכוש שירותי חינוך פרטי במסגרת החינוך הציבורי". וזה לא בטעות, משום שטעות אפשר היה לתקן, ואילו כאן מדובר במגמה זוחלת ומתפתחת משנה לשנה.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
