למרות הכל, שנת 2015 הייתה שנה טובה לנשים

נשים תפסו יותר מקום במרחב הפוליטי, המאבק בהטרדות מיניות הגיע לשיאים חדשים בכנסת, ויותר גברים הצטרפו למאבק ברציחות נשים. סיכום שנה פמיניסטי

מאת:
השאירו תגובה
א א א

ובכן, גבירותיי ורבותיי, בשל האירועים הביטחוניים הרי הגורל דחינו בשבוע את הסיכום של שנת 2015, שהייתה מהולה בפמיניזם מהסוג שאתם אוהבים.

כן, נשים יקרות בשנה שעברה קרו דברים טובים לנשים בעולם. חלקם היו גם קשים מנשוא, אבל עדיין הם קידמו את כלל הנשים צעד אחד קדימה לעבר השחרור מהעבדות המגדרית של האנושות. אני מזמינה אתכן להוסיף לרשימה שלי עוד דברים שהתרחשו השנה, דרך משקפיים נשיות, בשנה הזויה שהתחילה בעיסוק ברמת הניקיון של מעונה של שרה נתניהו, ונגמרה עם סופרת מזרחית שכתבה על אהבה בין יהודיה לערבי וזעזעה את בטחון מדינת היהודים.

כוח נשי בכנסת

בשנת הבחירות הזו נשים בלטו בעולם הפוליטי כשחקניות בתפקידים ראשיים, לטוב ולרע. ייצוג נשים בפוליטיקה הביא לעולם אסונות מגדריים כמו איילת שקד ומירי רגב כשרות בממשלת הימין הקיצוני. דבר שהיה יכול להיות חגיגה לנשים במקום נורמאלי, כמו קנדה שבה חצי מהשרים בממשלתה החדשה הן נשים, הוא סיבה לאבל כאן. איכשהו גילה גמליאל מתנהגת כאחראית שבט הנשים בממשלה הזו.

אבל בסך הכל אנחנו חייבות להודות שמספר הנשים בכנסת הנוכחית עלה, ל-25 אחוז, עם שלושים חברת כנסת, שחלקן מאוד פעילות ובולטות בעשייה שלהן. לפעמים המליאה נשמעת רועשת וצעקנית במיוחד, אבל לא נורא, לפחות דברים חדשים ומעניינים התחילו להישמע מעל הדוכן. בואו לא נשכח גם שמספר הערביות בכנסת הוכפל (מאחת לשתיים), שעאידה תומא-סלימאן מובילה את הוועדה לקידום מעמד האישה בתור הפלסטינית ראשונה שעומדת בראש ועדה כלשהי. עוד לא ועדת הכלכלה או הפנים, אבל זה הישג לא רע בכלל.

> קול באישה מהפכה: אמל מורקוס חובקת אלבום חדש

סילבן שלום (Gvahim CC BY-NC-ND 2.0)

סילבן שלום, נאלץ ללכת הביתה (Gvahim CC BY-NC-ND 2.0)

מטרידנים בעמדות מפתח יחשבו פעמיים

ואם עסקנו בנשים ופוליטיקה, בואו נודה שפוליטיקאים וגברים בעמדות מפתח במדינה יתחילו אחרי השנה הזאת לחשוב פעמיים לפני שיטרידו נשים הכפופות להם. זאת אחרי שינון מגל וסילבן שלום עפו לכל הרוחות משמורת הטבע של גברים שוביניסטיים וחסרי ריסון עצמי, שצמחה בצמרת שלטון הימין, במוקדי הכוח כמו המשטרה, הצבא השלטון מקומי ומה שתרצו. מסקנתי ממה שהיה בתחום הזה השנה היא שנשים חייבות לשאוב השראה וכוח אחת מהשנייה ולהתלונן או לפרסם את הפגיעה שלהן הרבה לפני שהגבר יצמח למפלצת שלטונית ששואפת לפזר את הזרע המשובח שלה לכל עבר.

בנוסף, אנחנו כחברה צרכים וחייבים להמציא מנגנון שישמור על נשים מפגיעה בכבודן ומיניותן בידי גברים שמטפסים למעלה על כתפינו. לא הנפגעות צריכות להסס ולהתבייש אלא הפוגעים עצמם. אולי זה ייקח ארבעים שנות נדידה וסוציאליזציה במדבר המגדר אחרי האונס במועדון הארבעים כדי לשנות את היחס לנשים במרחב הציבורי, אבל משהו זז לאחרונה וזה טוב.

הרחם המגויס הפך נושא לדיון

השנה עם רעידת האדמה בנפאל עמודי הפייסבוק הזדעזעו סביב הדיון שנכנס לרחמן של הנשים העניות מהודו והסביבה, שם גדלים עוברים של ישראלים עשירים. לכאורה אלה בעיות של אליטה מסוימת, שלא קשורה לרוב האנשים פה, ובטח לא לערבייה שילדה שלושה זכרים ותרמה את חלקה לעם השוביניסטי שלה. אבל עדיין אני לא יכולה להסתיר את שביעות הרצון שלי מעצם העלאת הדיון הציבורי של גיוס הרחם של נשים חסרות יכולת לטובת מרוץ ההורות ומבחן הקבלה לחברה הישראלית הפורייה במיוחד.

רעידת אדמה אחת רחוקה חשפה בפנינו את הדילמה סביב ביציות הנשים הלבנות מאוקראינה ברחם הפונדקאיות השחומות מהודו שחיות בנפאל עם זוג ישראלים. מי אמר שלהיות יהודי זה קל? איך זה להביא יהודי לעולם הזה? מי אמר שלנשים יש זכות על גופן? כל השאלות האלה עלו וצפו, ולפי אמות המידה הישראליים, זה תלוי מאיפה את בעולם הזה וכמה כסף יש לך ומה הן הנטיות המיניות שלך. תארו לעצמכם: אם כמה זוגות ועוברים יהודים בנפאל לא היו נתקעים שם, האם היינו שומעות על הסוגיה כלל.

> עיתונאיות, מחנכות ורופאות מחוץ לחוק: תכירו את נשות התנועה האסלאמית

הנשים הצמות ביום הראשון לפעולה. אוהל הצום של "נשים עושות שלום" מול בית ראש הממשלה (מיכאל סולסברי-כורך)

אוהל הצום של "נשים עושות שלום" מול בית ראש הממשלה (מיכאל סולסברי-כורך)

נשים צמות למען שלום

עוד השנה – בשיא הייאוש והעדר האופק המדיני – קבוצה אחת של נשים חסרות תקנה הוכיחו לכולנו שעוד יש מה לעשות ואיך לתת תקווה: "נשים עושות שלום". עשרות אירועים ועצרות ומפגשים הן הרימו השנה, ואוהל מחאה שנקרא "צום איתן" אירח הרבה אנשים מההנהגה הנוכחית וההיסטוריות.

הנשים האלו רוצות שמדינת ישראל תעשה משהו בנושא הסכם שלום, לא משנה ומה אבל חייבים הסכם. הן שם, הן מתרבות, והן לא מוותרות. נכון, אמרו שהן לרוב יהודיות אשכנזיות עם פריווילגיות, ועוד כמה ערביות נחמדות, ואני אומרת: אז מה? לא חשוב מה הפרופיל שלהן, ולא משנה ששלום לא בדיוק עומד מעבר לפינה, אני אישית מתחברת לשתי המלים "נשים" ו"עושות". הן נשים והן עושות, וזה אדיר במציאות שבה אנחנו חיות. כאשר רבים אחרים הפסיקו לדבר ולעשות משהו למען העתיד של שני העמים, וכשהייאוש משתלט עלינו, הן שם ונשארו 51 ימים בצום למען השלום השנה. תודה שהן קיימות ושהמשיכו לפעול גם ב-2015.

נשות סעודיה עשו היסטוריה

נשים מסוג אחר גם החלו לעשות משהו חדש השנה. הנשים בשחור מכף רגל עד ראש יצאו לבחור בסעודיה בפעם הראשונה בחייהן. אמנם הן לא נהגו לבד לקלפי, אבל פתק הן השאירו בו.

זו התקדמות אדירה למדינה שמרנית, דכאנית, ששושלת המלוכה של אל-סעוד שולטת בה. אני מקווה רק שציבור הבוחרות הצליחו לזהות את המועמדות שלהן לבחירות מאחורי הבורקה השחורה ההיא. אני בטוחה שמהפכת המנהיגות הנשית בעולם הערבי חגגה השנה רגעי שיא עם כניסת האישה הראשונה למועצת הנאמנים חסרת השיניים של סעודיה. צעד צנוע לחברה שמקדשת צניעות, צעד גדול לנשים בעולם הערבי.

> נשות סעודיה השתתפו בבחירות בפעם הראשונה

נשים ברחובות ריאד, עיר הבירה של סעודיה. (צילום: Tribes of the World, פליקר CC BY-SA 2.0)

נשות סעודיה עשו היסטוריה ויצאו בפעם הראשונה לבחור ולהיבחר. (צילום: Tribes of the World, פליקר CC BY-SA 2.0)

25 נשים שילמו בחייהן. גברים הצטרפו למאבק

עצוב מאוד הוא מצבן של נשים נפגעות אלימות במשפחה. אנחנו בחברה הערבית ובחברה הישראלית בכלל עוד לא לקחנו אחריות עד הסוף בחינוך, ברווחה וברשויות האכיפה על הפשע הזה שנקרא "אלימות במשפחה".

המספרים בעלייה וגם הדיווחים: יותר ויותר נשים רוצות לחיות בלי אלימות. הן מבקשות מכל העולם סיוע. שירותי הרווחה עדיין שקועים במאה הקודמת, ובדפוסי טיפול והגנה על הקורבן ברגעי סכנה בלבד, בלי מעקב צמוד ורשת ביטחון כלכלית חברתית אחרי היציאה ממעגל האלימות. 14 נשים ערביות ו-11 נשים יהודיות שילמו בחייהן השנה את אוזלת ידינו. הן לא בחיים, עשרות אמהות ואחיות וילדים שכולים הותירו מאחוריהן. במדינת ישראל לא רודפים את רוצחי הנשים כמו מחבלים, לא מנטרלים גבר אלים עם סכין ולא מחרימים נשק ממאבטח שחוזר הביתה לאיים על חי אשתו.

ואם תשאלו איך אני רואה טוב בתמונה הקודרת שציירתי כאן, אענה שעם כל הכאב, עמל רב של ארגוני הנשים, החברה האזרחית ופמיניסטיות הובילו השנה לגיוס של יותר גברים לשורות המאבק, במיוחד בחברה הערבית. השנה נכחו עשרות גברים במחאה נגד רצח נשים, צעירים ומשכילים, אנשי דת ופוליטיקאים. רצח נשים הוא לא עוד בעיית נשים. זאת בעיה חברתית שקשורה לאלימות בכלל ולאלימות מגדרית ולחינוך לשוויון בין המינים ונגד אלימות מגדרית חברתית בפרט.

השנה מול מצעד ארונות המתים שערכנו ברמלה, אחרי רצח נרימאן מוג׳רבי ובתה סונדוס, לא היו עוברי אורח שצעקו לעברנו "נשים משוגעות שמוחות על רצח אישה מופקרת". גברים עמדו בדממה בצער ובהלם יחד עם הנשים הבוכיות. זה שינוי גדול. לא מספיק אבל גדול. שינוי עמדה, שמביא לשינוי טרמינולוגיה ולשיח שמוביל לשינוי חברתי בסופו של דבר. זו עבודת נמלים קשה ומתישה אבל בהחלט התחלנו להרגיש אותה.

לא להתייאש, נשים יקרות, ככל שהאלימות עולה ככה מתברר שאנחנו צודקות, ומישהו מפחד מהעוצמות שלנו, ובצדק. ממשיכות הלאה במאבק, נכון?

> לשבור שתיקה על אלימות מינית – בערבית

פלסטיניות תושבות ישראל משתתפות בהפגנה נגד אלימות במשפחה ועלייה במספר רציחות  נשים. 25 בנובמבר 2015, רמלה, ישראל. (אקטיבסטילס)

פלסטיניות תושבות ישראל, וגברים תומכים, בהפגנה נגד אלימות במשפחה ועלייה במספר רציחות נשים. היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים. 25 בנובמבר 2015, רמלה. (אקטיבסטילס)

לא מתנצלת

ובסוף בנימה אישית: שנת 2015 הכניסה אותי למועדון גיל הארבעים. מבחני הקבלה לא היו פשוטים והלחץ עלה. עשרים שנה הייתי פועלת בניין חרוצה. כן, בניתי את עצמי, עם פיגומים וייסוד איתן, לפעמים לבד ולפעמים עם קבוצה, ניהלתי מאבק בכל החזיתות, בעיקר עם עצמי, בן זוגי, ושלושת הבנים שפתאום גדלו לגברים קטנים ערבים ודעתנים. פגשתי המון נשים מדהימות, פלסטיניות ויהודיות, מפה ומהעולם, שלא מתייאשות ולא מוותרות, ולמדתי מהן לדבר ולאהוב את המין שלי ואת נשיותי, לא להצניע ולא להתנצל על קיומי. בשנה הזו קיבלתי שתי תעודות הוקרה, אחת מתוך החברה שלי ואחת מהקהילה הבינלאומית, על עשייה פמיניסטית ולמען צדק חברתי וחיים משותפים.

אבל המתנה הכי יקרה שקיבלתי הייתה הבלוג הזה שאתם קוראים כרגע. שיחה מקומית היא יוזמה שמנסה לשרוד בעולם האכזרי הזה כדי לתת במה ומקום לאנשים כמוני לכתוב ולאפשר לנו מבט אחר על המציאות ולייצור שיח חושב, ביקורתי וחברתי ומתאים לנשים ולגברים ערבים ויהודים, פלסטינים וישראלים.

אין לי מילים נוספות קוראים יקרים מלבד תודה לכולם, ושנה טובה באמת.

> הנשק של ארדן מסוכן לנשים בישראל

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

ההתמכרות של תנועות הנוער לכסף הממשלתי הפך אותן להרבה פחות אידיאולוגיות. חניכים של תנועת הנוער החדשה של בני המושבים (צילום באדיבות השומר החדש)

התנועה החדשה שמטלטלת את עולם תנועות הנוער

תנועת נוער חדשה נולדה הקיץ, לאחר שכ-40 אחוז מחניכי הנוער העובד והלומד, מסניפי בני המושבים, פרשו והקימו תנועה חדשה. במי המנוחות של חינוך הנוער מדובר ברעידת אדמה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf