24 אלף אסירים שובתים בארה"ב: לשים סוף לעבדות בבתי הכלא

כבר כשלושה שבועות שלמעלה מ-24 אלף אסירים שובתים בבתי הכלא בארה"ב. השביתה שהחלה ב-9 בספטמבר, יום השנה לציון מרד האסירים בכלא אטיקה ב-1971, הפכה לשביתת האסירים הגדולה ביותר בארה"ב אי פעם ולוקחים בה חלק אסירים מ-50 בתי כלא ב-12 מדינות.

ההתארגנות למחאה החלה בתחילת השנה באלבמה, בקרב חברים בתנועת "אלבמה החופשית". משם היא התרחבה מכלא לכלא באמצעות טלפונים מוברחים ודרך קרובי משפחה שהעבירו את האינפורמציה. באפריל פרסמו המארגנים נייר עמדה שקרא לשביתה כללית בכל בתי הכלא ב-9 לספטמבר כדי לשים סוף ל"עבדות האסירים" בארה"ב – הכפיה על אסירים לעבוד תמורת שכר זעום או ללא שכר בכלל.

> נתוני שב"ס: רק כרבע מהאסירים בישראל יהודים

המחאה פרצה ב-8 לספטמבר, יום לפני התאריך שנקבע, כאשר כ-400 אסירים במדינת פלורידה החלו להפגין ולהתעמת עם הסוהרים ולהרוס את אזורי המגורים של הכלא. ביום למחרת פרצו שביתות בלפחות חמישים בתי כלא אליהן הצטרפו כ-24 אלף אסירים. חלק מהאסירים פתחו בשביתות רעב, חלקם הפסיקו לעבוד, ואחרים פשוט האטו את קצב העבודה בבתי החרושת של הכלא. אסירים בבית כלא בדרום קרוליינה עדכנו דרך חשבון טוויטר ששייך להם, כי המחאה החלה בשביתה ותקיפת סוהרים.

דרישות האסירים שונות מבית כלא אחד לאחר. למעשה מארגני המחאה החליטו לתת לכל קבוצת אסירים להחליט אילו דרישות הם מחליטים להציב. למרות זאת כמעט כל הדרישות כוללות שכר הוגן לעבודה שהם מבצעים, תנאי מחייה הולמים, ואפשרות לקבל תכניות חינוך ושיקום.

לא מוכנים להיות עבדים

התיקון ה-13 לחוקה האמריקאית קובע כי העבדות אסורה, אלה אם מדובר באדם שמרצה עונש על עבירה שביצע. באופן הזה ניתן בסיס חוקי לתעשייה בה מועבדים אסירים ללא חופש בחירה בתת תנאים בשכר זעום או ללא שכר בכלל. אסיר שמסרב לעבוד נענש. על פי עמותות שעוסקות בנושא מדובר בתעשייה שמגלגלת קרוב לשני מיליארד דולר בשנה. ב-37 מדינות מותר לחברות להשקיע ולפתוח בתי כלא פרטיים.

כשהתיקון לחוקה עבר, במאה ה-19, החלו מדינות הדרום לעצור עבדים ששוחררו על עברות מינוריות ולהעביר אותם לעבודה אצל בעלי עבדים לשעבר שהפכו לבעלי כלא. באזורים מסוימים בטקסס, בתי הכלא נבנו בדיוק על אותם מקומות שבהם עמדו בעבר חוות העבדים.

בראיון מתוך כלא הולמס באלבמה אמר האסיר קניס ג'וסטיס, אחד ממארגני השביתה הכללית, ש"אנחנו מבינים שמערכת הכליאה היא המשך ישיר של שיטת העבדות. אנחנו מבינים שהמאסר שלנו הוא בעיקר בגלל הרווחים שאנחנו יכולים לספק למערכת הכליאה. ולכן הרבה מהשביתה מתמקדת סביב העבודות שאנחנו מספקים".

> מנכ"ל חברת בנייה אמר ש"ימותו אנשים", ותוך חודש נהרג אצלו עובד

בשבת האחרונה הצטרפו לשביתה בכלא הולמס גם סוהרים, שלא הופיעו לעבודה. הם טוענים שהתנאים בהם חיים האסירים מסכנים גם אותם, ודורשים לשחרר את ג'וסטיס, שנמצא כבר מעל לשנתיים בבידוד למרות שהוא דוגל באי אלימות.

בשבועות האחרונים התקיימו עשרות הפגנות בערים שונות בארה"ב בסולידריות עם האסירים ובקריאה להחרים חברות שמעסיקות אסירים. באוקלנד צעדו מאות אנשים למשרדי חברות שמעסיקות אסירים, וקישטו בגרפיטי ואבנים את הכניסה לאותם משרדים. אחת מהחברות נגדן הפגינו היא ענקית התקשורת אי טי אנד טי שבתחילת שנות ה-90 פיטרה את עובדיה, שהיו חברים באיגודי עובדים, והחלה להעסיק אסירים במקומם. האסירים שעובדים בחברה מרוויחים 2 דולר ביום.

קול דרסי, אסיר לשעבר וחבר בתנועה שמארגנת את השביתה, אמר בנוגע לשביתה ש"אם אותן עבודות שמוצעות בבתי הכלא היו מוצעות בשכר הוגן בקהילות עניות, שבהן יש מקסימום שיטור ונחשבות לאזורים מלאי סמים, הן היו הופכות לקהילות ללא פשע. אז הבעיה כאן היא לא חוק וסדר או שיקום, אלא הצורך לשמור על 2.4 מיליון בני אדם בתוך מוסדות הכליאה רק כדי שהם יוכלו לעבוד ולספק רווח".

היסטריה של כליאה גזענית

מארגני השביתה הנוכחית בחרו להתחיל את המחאה שלהם בדיוק באותו היום בו לפני 46 שנים פרץ המרד בכלא אטיקה שמשמש כהשראה וסמל למאבק בתנאי הכליאה ובמערכת בתי הכלא בארה"ב. ב-9 לספטמבר 1971 הצליחו יותר מאלף אסירים ב"אטיקה" שבניו יורק להשתלט על חלקים גדולים של מתקן הכליאה. המרד פרץ באותה שנה שבה נרצח בכלא סאן קוונטין ג'ורג' ג'קסון, מפקד בכיר בתנועת הפנתרים השחורים. ספרו, "האחים סולדד", שעסק בגזענות בארה"ב ובמאבק נגד המערכת מתוך כותלי הכלא, הועבר אז מיד ליד, מאסיר לאסיר.

> הממשל האמריקאי מתחיל להלחם בהפרטת הכליאה

כשג'קסון נרצח פתחו חלק מהאסירים באטיקה בשביתת רעב ורבים מהם כרכו בד שחור על כף ידם לאות סולידריות. לאחר כמה התנגשויות בין הסוהרים לאסירים, ב-9 בספטמבר, פרצו בכלא מהומות במהלכן השתלטו האסירים על חלקים נרחבים של בית הכלא תוך שהם לוקחים 42 סוהרים כבני ערובה.

האסירים ב"אטיקה" בחרו מועצת נציגים. אלו העלו שורה של דרישות, ביניהן: פיטורי מנהל הכלא, חנינה לכל מי שהשתתף במרד (על מאורעות המרד), הפסקת הצנזורה על ספרים וחומרים פוליטיים ותנאי מחייה טובים יותר. הם הזמינו שורה של אנשי ציבור שהגיעו לכלא כדי לדבר עם האסירים, והתרשמו מהתנאים הקשים שמהם הם סבלו. אבל מדינת ניו יורק סירבה להסכים לדרישות שהעלו האסירים וארבעה ימים לאחר שהחל המרד פרצו למקום אלפי חיילים ושוטרים. הם ירו ללא אבחנה ורצחו 31 אסירים ותשעה מהסוהרים שהוחזקו כבני ערובה. בעדויות שהתפרסמו בשנה שעברה, נחשף כי אחרי הפריצה לכלא אסירים עונו, ועברו תקיפות מיניות בידי חיילים.

בארצות הברית שיעור הכליאה של אפריקנים-אמריקאים הוא פי שישה מזה של לבנים. ופה במדינת היהודים: רק רבע מהאסירים המוחזקים בבתי הכלא הם יהודים. כל השאר לא. ערבים עם אזרחות ישראלית נכלאים בשיעור של פי שניים מחלקם באוכלוסיה. בחודש יוני עמד מספר הקטינים יוצאי אתיופיה הכלואים בכלא אופק על כ-18.5% – עשרות מונים יותר משיעורם באוכלוסיה הכללית.

> אפילו בהפגנה נגד רצח נשים בלוד נאלצו הנשים להיאבק על קולן