42 אחוז מבני הנוער בישראל אינם מוכשרים לתפקוד יעיל בחברה

מחקר חדש של ה-OECD אודות למידה שיתופית חושף שילדינו מתקשים לראות בזולת מישהו בעל דעות נבדלות, ומשרטט את דמותה של ישראל כחברה מנוכרת

א א א

לעיתים רחוקות ניתן לראות את הקשר בין תוצאות המבחנים הבינלאומיים בחינוך, לבין המציאות החברתית בישראל. הפעם זה צועק: דו"ח מחקר חדש של ה-OECD אודות למידה שיתופית (Collaboration problem solving), חושף חולשה של ממש ביכולת של ילדינו לזהות את הזולת כבעל מחשבות ודעות משל עצמו. ולא רק זאת: המחקר קושר זאת ליחסים בין-אישיים לקויים בין הילדים לבין ההורים, המורים וחבריהם לכיתה. ישראל מצטיירת כחברה מנוכרת.

משרד החינוך פרסם תקציר של הדו"ח בעברית, אולם הם בחרו להתעלם לחלוטין מהפרק הנוגע לקשר בין התוצאות לבין המשמעות החברתית שלהן. אולי הם התעצלו להגיע לעמוד 140 בדו"ח, בו נכתב: "מכל ההקשרים שנבדקו, המנבא החזק ביותר של יכולת למידה שיתופית נוגע לתלמיד עצמו: יחסיו עם הוריו, מוריו ותלמידים אחרים."

למידה שיתופית היא הכרה בזולת

למידה שיתופית היא למידה בצוות. כלומר מצב בו שני שותפים או יותר מנסים לפתור בעיה באמצעות שיתוף החשיבה והמאמץ שלהם. לשם כך, צריך התלמיד לשלוט בשלוש מיומנויות, בסדר עולה: תחילה עליו להכיר בקיומו של הזולת כישות נפרדת ואף להתייחס לידע הייחודי שיש לזולת ולנקודת המבט שלו ביחס למשימה. מי שלא מוצא שהזולת יכול להוסיף לו, ממילא לא ימצא טעם לשתף את הזולת בלמידה. בדרגה הבאה צריך התלמיד להיות בעל יכולת משא ומתן והתדיינות, כדי להעביר מידע בין חברי הקבוצה ולחלץ פתרונות מוצלחים. ולבסוף: היכולת לנהל פעולה קבוצתית, כגון חלוקת תפקידים והכנסת שינויים בהתאם להתקדמות.

כדי לבחון את שליטת התלמידים במיומנויות אלה פותח מבחן ייחודי, שאתאר בקצרה. תוכלו לראות שאלה לדוגמה בקישורים הבאים: באנגלית, בערבית ובעברית. על מסך המחשב הוצגו שני חלונות: משמאל מופיעה משימה לימודית, כגון הפקת מידע מטקסט או מפה. המשימה הוצגה תחת אילוץ של זמן: ככל שהתלמיד ימהר להשיב על השאלות, כך קבוצתו תזכה ביותר נקודות. בחלון השני מופיע צ'ט עם שני תלמידים וירטואליים, שכביכול מהווים את צוות הלמידה המשותפת של התלמיד הנבחן.

התלמיד רוצה לענות על השאלה משמאל, אבל נדרש להגיב באופן חברתי בצ'ט שמימין

השותפים הווירטואליים של התלמיד הציגו בצ'ט עמדות מנוגדות מבחינה חברתית. למשל, אחד מהם כתב שצריך למהר ולענות על השאלות, ואילו השני הציע שקודם יתקיים דיון לגבי דרך הפעולה של הקבוצה. התלמיד הנבחן נדרש להגיב לחבריו הווירטואליים, ולבחור באחת מארבע תגובות כתובות. ישנן תגובות חברתיות כגון "אולי כדאי שקודם כל נתכנן מה לעשות", ויש תגובות בלתי חברתיות כגון: "נתחיל ואז כבר תבינו מה צריך לעשות". בעוד שהתלמיד מורגל לחשוב שהוא יקבל ציון לפי טיב התשובות במשימה הלימודית, למעשה הציונים נקבעו על פי מידת החברתיות של התגובות שהוא בחר לכתוב בצ'ט.

מתקשים לתפקד בחברה

הציון הממוצע של תלמידי ישראל (מודגש בלוח בצהוב) הוא מתחת לציון הממוצע של המדינות שהשתתפו (מודגש בתכלת). בראש הדירוג העולמי נמצאות מדינות המזרח הרחוק: יפן, סינגפור, קוריאה, הונג קונג ומקאו, ואחריהן מרבית מדינות המערב. בתחתית נמצאות מדינות דרום אמריקה ומדינות ערב. ישראל מדורגת במקום ה- 34 מבין 51 המדינות, בקרבת צ'ילה, יוון, סלובקיה וליטא.

תוצאות מחקר למידה שיתופית (קישור למקור בטקסט)

התפלגות הציונים בקרב תלמידי ישראל מדאיגה עוד יותר. בלוח המצורף, הפס בגווני אפור שמשמאל לציר האפס, מייצג את אחוז התלמידים בכל מדינה שקיבלו ציון אפס או אחת. הפס מימין בגווני תכלת, מייצג את אחוז התלמידים שקיבלו ציונים 2 עד 4. ציון 2 הוא ציון מינימום, אשר ממנו ומעלה "תלמידים מפגינים מיומנות בפתרון בעיות שיתופי, אשר תאפשר להם בעתיד לקחת חלק פעיל בחברה ולהועיל לה."

42 אחוזים מתלמידי ישראל נכשלו במבחן. הם לא הכירו בערך הזולת כבעל ידע שונה ומועיל, לא ערכו משא ומתן על דרך הפעולה המשותפת, ולא השתתפו בניהול הקבוצה תוך כדי ביצוע המשימה. הם לא הגיעו לרמה המינימלית הנדרשת, על מנת לקחת חלק פעיל ומועיל בחיי החברה!

הכול יחסים בין-אישיים

בחלק הבא של המחקר, נבדקו הקשרים בין הצלחה במבחן למידה שיתופית לבין הצלחה במבחנים בינלאומיים אחרים. שלא במפתיע נמצא קשר חיובי בין היכולת השיתופית של תלמידים לבין ההישגים במבחנים האחרים: מתמטיקה, שפה ומדעים. כמו כן, בנות הן שיתופיות יותר מבנים; ותלמידים מרקע חברתי כלכלי גבוה, נוטים לשיתופיות יותר מתלמידים מרקע חברתי כלכלי נמוך.

ממצא נוסף מעניין נוגע להיקף השימוש בטכנולוגיית מידע ותקשורת, כגון מחשבים וטלפונים חכמים. להפתעת החוקרים ילדים שדיווחו על שימוש רב ביותר באמצעי תקשוב, קיבלו את הציונים הנמוכים ביותר בלמידה שיתופית. החוקרים מזכירים מחקר קודם (עליו כתבתי כאן), לפיו שימוש מוגבר במכשירים בבתי הספר נעשה בדרך כלל כאמצעי להעסיק את התלמידים ולהעביר את הזמן, ולא באופן מושכל כחלק מתרגול למידה שיתופית.

אך כאמור, הקשר החזק ביותר נמצא בין למידה שיתופית לבין היחסים החברתיים של התלמיד. תלמידים שהצליחו במבחן בלמידה שיתופית הם אלה שדיווחו שיש להם קשר טוב עם ההורים. הכוונה להיגדים כגון: אני משוחח עם ההורים בבוקר לפני שאני יוצא לבית הספר, אני משוחח עם ההורים במהלך הערב לאחר החזרה מהלימודים, ההורים תומכים בי בכל הקשור ללימודים, ההורים מסייעים לי כשיש לי קושי בבית הספר, ההורים מחזקים את הביטחון העצמי שלי.

כך לגבי מידת המעורבות של ההורים בחיי הילדים. ילדים הצליחו במבחן למידה שיתופית ככל שההורים שלהם מכירים יותר ילדים מחבריהם לכיתה, מעל חמישה חברים; הכירו יותר הורים של החברים, מעל ארבעה הורים של תלמידי הכיתה; ומרגישים נוח לשוחח עם יותר מהמורים של הילדים, מעל שלושה מורים.

בנוסף, תלמידים הצליחו במבחן למידה שיתופית ככל שדיווחו גם על יחסים חברתיים טובים עם בני גילם. הכוונה להיגדים כגון: יש לי חברים בבית ספר, אני מרגיש שילדים אחרים מחבבים אותי, אינני מרגיש לבד בבית הספר, וילדים אחרים אינם מציקים לי.

ולבסוף, הקשר בין הילדים למוריהם. ילדים השיגו תוצאות טובות יותר בבתי הספר שבם הילדים דיווחו שהמורים מתייחסים בהגינות כלפיהם. הכוונה להיגדים כגון: המורה מסייע לי כשאני זקוק לכך, המורה ממשיך להסביר עד שכל התלמידים מבינים, המורה אינו מקפח אותי יחסית לתלמידים אחרים, המורה אינו אומר דברים שעלולים להעליב תלמידים, התלמידים מקשיבים למה שהמורים אומרים, המורים אינם נדרשים להמתין לשקט בכיתה.

בנושא זה אני רוצה להזכיר שרק לפני שבועיים כתבתי על כך ש-72 מתלמידי ישראל העידו שמורים צריכים לחכות שתלמידים יפסיקו להרעיש בכיתות. ובפוסט אחר כתבתי על כך ש-45 אחוז מבני הנוער משוחחים עם הוריהם רק פעם אחת בשבוע, ו-75 אחוז מבני הנוער מרגישים תחושת בדידות חברתית בבתי הספר.

בשורה התחתונה: היחסים הבין-אישיים בישראל הם לוקים, והדבר משתקף היטב בתוצאות המחקר אודות למידה שיתופית. הממצא לפיו 42 אחוז מתלמידי ישראל אינם מסוגלים להשתתף באופן פעיל ומועיל בחברה, היה ראוי למסיבת עיתונאים של שר החינוך, וקריאה למהלך חירום לתיקון החברה. עם כל הכבוד, הציונים במתמטיקה יכולים לחכות.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מנכ"ל בצלם חגי אלעד (צילום: גארי ביצ'י)

מנכ"ל בצלם חגי אלעד (צילום: גארי ביצ'י)

למה אני הולך לדבר במועצת הביטחון של האו"ם

הפרת זכויות אדם היא עניין אוניברסאלי, ולכיבוש צריך להתנגד גם בניו יורק ולא רק בח'אן אל אחמר. לקראת נאומו ביום חמישי הקרוב (17:00 שעון ישראל), חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, כותב על מה ולמה הוא נוסע לדבר באו"ם

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf