newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האבא הוא ראש המשפחה? בתוניסיה חושבים אחרת

שמונה שנים אחרי שנולד בה האביב הערבי, תוניסיה היא המדינה הערבית היחידה שמשמרת את רוח המהפכה. עכשיו הוויכוח ניטש על המלצות שמערערות של שלטון הדת בחיים האזרחים. השמרנים מתנגדים, אבל נראה שהדמוקרטיה שוב תנצח

מאת:

השבוע (17.12), בדיוק לפני שמונה שנים, בעיירה שכוחת-אל בתוניסיה, בעל בסטה קטנה, מוחמד אלבועזיזי, הצית את עצמו כמחאה על תנאי המחיה בארצו, והצית את המזרח התיכון בלהבות האביב הערבי, שסימן נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה המודרנית של הערבים.

המדינה הראשונה שהרימה את ראשה ודרשה צדק, חירות ודמוקרטיה, הייתה תוניסיה עצמה. היא היתה גם הראשונה במדינות ערב שהדיחה את השליט שלה באביב הערבי. העם התוניסאי יצא לרחובות ללא כל אלימות כמעט, ותבע שהרודן זין אלעבאדין בן עלי יסתלק, כי גם בלעדיו העם ידע להסתדר. תוך ימים ספורים הבין בן עלי שכנראה זה רציני ושאין מנוס, והאיש הכל-יכול, הראיס, מכונת הפחד והטרור הפוליטי, ארז את חפציו והמריא רחוק, עד ערב הסעודית.

שמונה שנים לאביב הערבי, ואחרי תהפוכות, אלימות ומלחמות שחטפו את האביב הערבי, נותרה רק ניצולה אחת והיא תוניסיה. רק בתוניסיה התחולל באמת מעבר לדמוקרטיה, שכמעט לא שונה בצורתה משום דמוקרטיה מערבית מודרנית ומתפקדת.

הפגנה נגד הממשל בתוניסיה. ינואר 2011 (צילום: M.Rais, ויקימדיה, CC0 1.0)

הפגנה נגד הממשל בתוניסיה. ינואר 2011 (צילום: M.Rais, ויקימדיה, CC0 1.0)

לפני כמה שבועות, הוכיח העם התוניסאי שהוא גם יכול לטפל ברודנים ממדינות אחרות, כמו יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, שתכנן להגיע לביקור ולהיוועד עם הנשיא באג'י א-סבסי בבירה תוניס. בעקבות החשד שבן סלמאן עמד מאחורי רצח העיתונאי הסעודי ג'מאל ח'אשוקג'י, הביקור נתקל במתקפה מקיר אל קיר מצד ארגוני חברה אזרחית ואגודות מקצועיות משפיעות כמו לשכת העיתונאים ולשכת עורכי הדין. המחאה הגיעה לאוזני יורש העצר והוא הבין שהוא לא רצוי בתוניס. במקום לזכות לכבוד מלכים ולשהות כמה ימים ולשדר עסקים כרגיל, בן סלמאן נחת בתוניס ועזב אחרי ארבע שעות בלבד.

אבל לא הכול דבש דמוקרטי ומיומנות בסילוק רודנים. התוניסאים היום חלוקים סביב מסמך חזון לעתיד הדמוקרטי של המדינה, המעמיד מצד אחד את ערכי האיסלאם של חלקים גדולים בעם לבין ערכי זכויות הפרט והדמוקרטיה. לפני שנה וחצי הורה הנשיא לצוות של אנשי אקדמיה ורוח לנסח מחדש חזון לעתיד של חיים דמוקרטים במדינה כדי שהמהפכה תמשיך לצמוח ולהיבנות. הצוות הורכב ממספר נשים וגברים, שזכו לכינוי "אלחדאת'יין", כלומר המודרניסטים, והוא הציג את המלצותיו ביוני האחרון בפני הנשיא. בין יתר ההמלצות היו שוויון בין נשים לגברים בירושה בחוק האזרחי, עקירת הפטריארכיה דרך ביטול מעמדו של האב כראש המשפחה, סוגיית חופש הדת ואי-הפללת הומואים ולסביות בשל נטייתם המינית.

בקרב החילונים-ליברלים בתוניסיה ההמלצות הן התגשמותו הכמעט מלאה של החזון הדמוקרטי-חילוני, שכן לדבריהם הוא מבטא את רוח התקופה ותואם את אמנות זכויות האדם הבינלאומיות. כך למשל טוענת האקטיביסטית סונאיה אלבחרי. "לאחר אישרורה של חוקת 2014", היא אמרה, "הוחלט כי תוניסיה תהיה מדינה אזרחית בה אף אחד הוא לא מעל לחוק".

אולם מצד שני עומדים מי שחושבים שההמלצות מבזות את האסלאם ומנתקות בכוח החוק את הקשר בין העם התוניסאי לדת. שהאבדין תליש, המכהן כנשיא הוועד הלאומי להגנה על הקוראן ועל החוקה, טוען כי "חברי הוועדה חיפשו באופן שיטתי את הציטוטים בחוקה הקשורים לדת וניסחו אותם מחדש או מחקו אותם מההמלצות הסופיות, כמו התרת נישואים אזרחיים". מבחינת הקהילה השמרנית, דינן של ההמלצות להגיע לפח הזבל של ההיסטוריה. ההמלצות, הם אומרים, רק יסבו נזק לחברה התוניסאית ולמרקם המזוהה עם האסלאם של המדינה.

בין הזרם הרואה את ההמלצות כנועזות וחדשניות ובין אלה המשוכנעים שההמלצות הן חרפה וזלזול בעם התוניסאי, יש גם את הזרם שמנסה לחזור לדצמבר 2010, אז אלבועזיזי שרף את עצמו משום שלא היה לו איך להביא לחם הביתה. הטענה של אנשי הזרם הזה היא שהמהפכה קמה למען דרישות של צדק חברתי, שיפור כלכלי והפסקת הביזה של משאבי הארץ. לכן, אומרים אנשי הזרם הזה, מוטב להתמקד בפן זה, לפחות עכשיו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf