חצי שנה אחרי: הדרך שלא נבחרה, ואיך יוצאים מזה עכשיו
מאז 7 באוקטובר רבים מאיתנו עדיין חיים בפחד, שלעתים גורם לאטימות מוחלטת כלפי אנושיותו של הצד השני. אבל למרות זאת, חייבים לדבר על מה נורא במלחמה, איך הגענו עד הלום, ומה ניתן ללמוד מכל מה שעברנו עד כה כדי שנוכל בעתיד הלא רחוק לראות אור כלשהו בקצה המנהרה האפלה הזאת
"אבא, אולי הזחלים בחצר הלכו כי הם פחדו מהאזעקות והבומים?" (כרמל, בן 4 וחצי)
אני רוצה לדבר על הפחד שאנחנו מרגישים עכשיו. עזבו שאנחנו – שאני. יזדהה מי שיזדהה. אני עדיין באימה מ-7 באוקטובר. נכון, עברה חצי שנה, החיים כאן בתל אביב חזרו באופן מוזר כמעט לגמרי למסלולם, ואני כבר לא מוצא את עצמי עוצר את המכונית בגלל אזעקה, מוציא את כרמל, נשכב עליו, מחשב בראש באיזה זווית לשכב כך שרסיס שייפול עכשיו אולי רק יהרוג אותי אבל לא אותו, תוהה איך הוא יזכור אותי, ותוך כדי כל זה מנסה לספר לו סיפור איך אנחנו במשחק "הפינה הבטוחה", שבו גיבורי סדרת הטלוויזיה האהובים עליו עוזרים להגן עלינו, ומנסה (לרוב בהצלחה) להצחיק אותו עם ניחושים לגבי גודל הפיצוץ שעומד להיות. זה כבר לא חלק מהחיים שלנו כאן במרכז.
אבל הפחד לא עזב. אחרי כאפה מהסוג שחטפנו באותו בוקר מחריד, קשה לשקם את תחושת הביטחון. כל כך הרבה דברים שחשבנו על איך שהמדינה הזאת בנויה התבררו כשגויים. מה שנתפס כמדינה מתפקדת שאפשר לסמוך עליה, לפחות בתפקודים החיוניים ביותר של מדינה – התברר כהולוגרמה.
סיפורי הזוועות של שורדי הנובה ושל המשפחות בקיבוצים, שהתקשרו שוב ושוב והתחננו לעזרה ואיש לא הגיע והם נשחטו במיגוניות או בבתיהם – אלה דברים שלא עוזבים אותי. ההפקרה המוחלטת של החטופים שגוועים וגוועות בשבי, שהמדינה בגדה בהם פעמיים – מי מאיתנו לא מדמיין את עצמו ואת היקרים לו במצב כזה? כך גם התחושה שמלחמה אזורית
מעצרים ואלימות משטרה בהפגנות נגד סתימת פיות בירושלים ובתל אביב
לפחות 19 מפגינים נעצרו בשתי משמרות מחאה שקטות, שהתקיימו בעקבות מעצר כמה מראשי ועדת המעקב הבוקר בנצרת, שבעצמם התכוונו לקיים משמרת מחאה שקטה נגד המלחמה. הפגנות אחרות, כמו הפגנת מתנחלים לגירוש תושבי עזה, לא הופרעו
לפחות 18 מפגינים נעצרו אחר הצהריים (חמישי) במשמרת מחאה שקטה בכניסה לתחנת המשטרה ברחוב סלמה בתל אביב-יפו. במשמרת מחאה שנערכה במקביל במגרש הרוסים בירושלים, נעצר מפגין אחד וכמה מפגינים פונו לטיפול רפואי בעקבות מכות אלות משוטרים.
המשמרות התקיימו במחאה על סתימת פיות לאחר שהמשטרה עצרה הבוקר בנצרת כמה מחברי ועדת המעקב העליונה למיעוט הערבי בזמן שתכננו לקיים משמרת קטנה ושקטה בקריאה להפסקת האש. בין העצורים היה יו"ר ועדת המעקב חבר הכנסת לשעבר מוחמד ברכה, חברי הכנסת לשעבר חנין זועבי, סמי אבו שחאדה ואחרים.
>>רדיפת הסטודנטים הערבים: "זה עלול להגיע לשפיכות דמים"
פיזור שלוש משמרות המחאה היום התרחש יום אחד בלבד לאחר שבג"ץ אישר את החלטת המשטרה לאסור על קיום הפגנות נגד המלחמה בסכנין ובאום אל-פחם. השופטים הבהירו שמדובר בהחלטה ספציפית, שלא מונעת את קיומן של הפגנות אחרות, וגינו את אמירתו של מפכ"ל המשטרה, רב ניצב קובי שבתאי, שתהיה אפס סבלנות להפגנות וש"מי שרוצה להזדהות עם עזה – אני אשלח אותו לעזה".
Police state in Tel Aviv-Yaffa: police attacked and arrested 18 demonstrators in a quiet vigil against silencing of dissent. The Igor was a response to the arrest of several leaders of the ‘48 Palestinian community this morning, who were on their way to a small anti war vigil pic.twitter.com/5zLqL5TgIE
— Haggai Matar
לזוועה הזו יש הקשר. חייבים לחשב מסלול מחדש
כל פגיעה באזרחים היא פשע, אבל דווקא היום חייבים לזכור שלא מדובר בהתקפה חד צדדית, אלא חלק ממציאות שנגזרת משנים ארוכות של דיכוי והרג. נקמה לא תשיג דבר מלבד עוד דם. הדרך היחידה לשבור את מעגל הדמים היא בחירה בשלום ובשוויון
זה בוקר מחריד. להתעורר מאזעקות ובומים, לשמוע על ההרוגים, לראות את הסרטונים מהדרום, ורק לדמיין את האימה של מי שלוחמי חמאס/ג'יהאד משוטטים להם ברחובות. תוך כדי כתיבה, מגיעים דיווחים על דברים נוראים בהרבה. זוועה. כל פגיעה באזרחים היא פשע, בטח בקנה מידה כמו המתקפה הנוכחית מעזה, והלב יוצא אל הקורבנות והמשפחות.
מה שאי אפשר להגיד הוא שמדובר בהתקפה משום מקום, שהיא חד צדדית, ללא הקשר, בהפתעה מוחלטת. פרשנים כבר שבועות מזהירים מההסלמה הגוברת בשטחים, משחרור הרסן המוחלט של המתנחלים, הן בהקמת מאחזים והן בפוגרומים נגד פלסטינים, כולל הפרובוקציה של ח"כ סוכות בחווארה במהלך החג, בגיבוי של הצבא, מהקרבות בתוך הערים הפלסטיניות, סביב הכניסות לקבר יוסף, ופלישות אחרות של הצבא. יש השנה יותר הרוגים פלסטינים מירי ישראלי משהיו בעשרים השנים האחרונות, וגם יותר הרוגים ישראלים משהיו זה שנים רבות.
השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך. שם מלאשלוש התערבויות בכתבות כל יום: הצנזורה הצבאית ב-2022
נתונים חדשים חושפים ירידה נוספת ומתמשכת בהיקף פעילות הצנזורה, שעדיין מתערבת ביותר מאלף כתבות בשנה. ברקע גוברים הקולות הקוראים לביטולה
בשנה שעברה, הצנזורה הצבאית פסלה לחלוטין את פרסומן של 159 כתבות בגופי התקשורת השונים, והסירה חלקים מעוד 990 כתבות. ביחד, הצבא מונע מהציבור מידע בתדירות של כשלוש פעמים ביום – בנוסף לאפקט המצנן שעצם קיומה של הצנזורה יוצר על פעילות עיתונאית עצמאית שמבקשת לחשוף מחדלים של השלטון. את הנתונים מסרה הצנזורה הצבאית בתגובה לבקשה לפי חוק חופש המידע, שהגישו "שיחה מקומית" ו"התנועה לחופש המידע".
מעקב "שיחה מקומית", שאוסף נתונים מאז 2011, מראה שב-2022 חלה ירידה נוספת בהיקף ההתערבות של הצנזורה הצבאית בעבודת העיתונות בישראל, זו השנה הרביעית ברציפות. התערבות הצנזורה הגיעה בשנה שעברה לרמה הנמוכה ביותר מאז תחילת המחקר. אם בעשור שעבר ראינו מינימום של 2,358 התערבויות בתוכן בשנה, ולרוב הרבה יותר מכך, הרי שבשנים האחרונות המספרים ירדו דרמטית, עד כדי 48% מהשפל הקודם, וב-2022 היו "רק" 1,149 התערבויות. גם בהשוואה לשנה שלפני כן מדובר בירידה של יותר מ-20%.
לדברי עו"ד אור סדן מהתנועה לחופש המידע, מדובר במגמה מתמשכת של אפקט מצנן על הצנזורה, שנובע מעצם פרסום הנתונים מדי שנה. הסבר נוסף יכול לנבוע מהשינויים הפרסונליים בהובלת הצנזורה: הצנזורית הראשית, אריאלה בן אברהם, שחתומה על שנות השיא של הצנזורה, הוחלפה בשנים האחרונות על ידי דורון בן ברק, וכיום מכהן בתפקיד קובי מנדלבליט (בן דודו של היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אביחי מנדלבליט) – שנכנס לתפקידו בתחילת השנה שעברה.
שפל משמעותי נוסף נרשם גם במספר הכתבות שכלי התקשורת השונים הגישו לעיון הצנזורה. אם בעשור הקודם הוגשו מדי שנה בין