המתנחלים מצאו שותף חדש לסיורים בשטחים: בנק הפועלים
בעוד המדינה צמצמה את תמיכתה בסיורים בגדה המערבית, כנראה בגלל המצב הביטחוני, דווקא בנק הפועלים נרתם לסייע לקיים אותם. גם החברה להגנת הטבע מקיימת סיור ביריחו ל"חיזוק אחיזתנו בארץ"
שישה ימים לפני 7 באוקטובר, השרה להגנת הסביבה עידית סילמן הגיעה לבקר בסבסטיה ("שומרון הקדומה"). לצורך הביקור, העיירה הפלסטינית הסמוכה נסגרה על ידי הצבא והוטל עליה סגר. למחרת, במהלך סוכות, חמישה ימים לפני 7 באוקטובר, אבטחו כוחות גדולים של צבא את פסטיבל המתנחלים בהר עיבל, שבשטח B. אלפים רבים של ישראלים, רובם המכריע בני הציונות הדתית, הגיעו לחגיגה שהחלה להתמסד בסוכות ובפסח סביב מה שהם מכנים "מזבח יהושע".
"גיא בן הינום שלנו". כך מייהדים את המקום הכי רגיש בירושלים
לביקורים בשני האתרים היתה מטרה משותפת: לטשטש את ההבחנה בין שטחי A, B ו-C בגדה המערבית, ובכלל, בין השטחים וישראל. האם 7 באוקטובר שינה את המגמה הזה, האם חול המועד של פסח השנה שונה מחול המועד סוכות שלפני המלחמה?
ייהוד הגדה המערבית באמצעות אתרי מורשת היה אמור להיות אחד מהפרויקטים הגדולים של הממשלה הנוכחית, כחלק מתהליך הסיפוח. התוכנית ל"מאבק" בשוד ובהרס עתיקות, שתוקצבה ב-150 מיליון שקלים, היתה שם מכובס להשקעה באתרי מורשת באופן שימחק את ההיסטוריה המגוונת שלהם ויהפוך אותם ל"אתרי עוגן", שיביאו יותר ויותר ישראלים לגדה. כך עולה מהדגש בתוכנית על סלילת כבישים, אמצעי אבטחה, גידור, שילוט, ופרסום.
אולי יעניין אותךסנקציות לבדן לא יועילו. יש לחזק במקביל את קהילות הרועים
עד כה, כחודשיים מאז הושתו הסנקציות הראשונות, אין אינדיקציות לשינוי בעוצמה ובתדירות אירועי האלימות נגד פלסטינים בגדה. על מדינות העולם לפעול לא רק כנגד הפורעים, אלא גם לחיזוק הקהילות שנאבקות באופן יומיומי על הישרדותן
זרם הסנקציות הכלכליות והאישיות המושתות לאחרונה על פורעים יהודים רשם ציון דרך כאשר לרשימה המפוקפקת הוכנסו, לראשונה, גם ארגונים וגופים הפוגעים בזכויות אדם של פלסטינים בגדה. לארגון להב"ה הקיצוני צורף גדוד "נצח יהודה", בנימוק שהיווה אכסנייה לפורעים יהודים ושחייליו סייעו בגירוש קהילות רועים פלסטיניות, בהשחתת רכושם ובפעולות נקם נגדם.
הטלת סנקציות כלכליות משדרת מסר חד משמעי למדינה, שאינה עושה כל שביכולתה למנוע פוגרומים, ביזה, פגיעה בנפש ופגיעה ברכוש בקנה מידה מעורר פלצות. אך למרות השינוי במדיניות ארה"ב, בריטניה והאיחוד האירופי, ספק אם סנקציות כלכליות בלבד יוכלו להוות כלי יעיל לשינוי המציאות בשטח. כדי שהמצב ישתנה, על מדינות העולם להתערב באופן אקטיבי גם לטובת הקהילות שנפגעות.
החזית האלימה והמתעצמת שמובילים מתנחלים בגדה נבדלת משאר החזיתות איתן מתמודדת ישראל, בעיקר משום שישנה כוונת מכוון של השלטון לשחרור רסן ולאיבוד שליטה על הפורעים, כאשר במקרים רבים החיילים, שליחיה של המדינה, תומכים אקטיבית בפעילותם. אמנם את הטון קובעים אנשים פרטיים, אך המדינה הגיעה למצב קיצוני ובלתי נתפס בגיבוי של האלימות ובתמיכה בה, שהוביל לתגובות חסרות תקדים מצד ידידותיה של ישראל בעולם.
מושא ההתעללות העיקרי של הפורעים היהודים הן קהילות הרועים בשטח C, הקהילות החשופות ביותר, הנתונות להתעמרות מצד המדינה מאז ומתמיד באופן שיטתי. מסכת הייסורים שהן עוברות כוללת העברה בכפייה והריסת בתים, ניסיונות גירוש, הריסה וסתימה של בארות, מניעת גישה למשאבי טבע והחרמת רכוש, בכלל זה עדרי צאן, טרקטורים וחומרי בנייה.
הפציעה המוסרית עוד תסתבר כאחד הנזקים הגדולים של המלחמה
פציעה מוסרית היא סינדרום ייחודי המתבטא ברגשות אשמה ובושה ומלווה בתחושת דיכאון, חרדה ואף מחשבות על נזק עצמי. לכשיתבררו הממדים המלאים של הזוועה בעזה, כולנו עלולים להימצא בקבוצת הסיכון
הצבא, בפקודת הממשלה ובתמיכת חלק גדול מהעם, מממש מזה למעלה מחצי שנה את תאוות הנקם לאחר הטבח הנורא של 7 באוקטובר. ישראל משיתה על תושבי עזה, המעורבים והלא מעורבים, מוות, נכות, תחלואה קשה, רעב והרס נרחב של רכוש, בהיקפים חסרי תקדים. בשעטת הקרב, ממעטת התקשורת לחשוף את ממדי האסון שהמיטה ישראל על העזתים, והמשטרה וחלק מהמעסיקים נוקטים באמצעים קשים כנגד כל מי שמנסה להביע אמפתיה לסבל האנושי של הצד השני.
אך גם המחיר שמשלמים חיילים, משפחותיהם ושאר אזרחי המדינה בשל המלחמה לא זוכה לדיון ציבורי ראוי. מספר ההרוגים והפצועים מבין החיילים מוצנע ומוצג כרע ההכרחי להחזרת הביטחון לתושבי המדינה. הנזק הנגרם למאות אלפי חיילים שלחמו בעזה ולא סבלו מפגיעה גופנית, לחיילים המשרתים בגדה, לחטופים שנותרו בחיים ולמשפחותיהם ולשאר האזרחים נשאר בגדר הערת שוליים.
ההכרה בתסמונת הפוסט טראומטית כהפרעה נפשית ייחודית והכללתה בספר האבחנות הפסיכיאטרי (ב-DSM3) בשנת 1980, עודד מחקר נרחב – אפידמיולוגי, ביולוגי וקליני. ריבוי המלחמות ב-50 השנים האחרונות והמעורבות האינטנסיבית של קהילת מטפלי הנפש, חשפו פערים משמעותיים בין ההגדרה של התסמונת הפוסט טראומטית על פי ההגדרות המקובלות (שעודכנו פעמים חוזרות), ובין התמונה השלמה של הסבל הנפשי של יוצאי המלחמה, או אנשים שחוו טראומות אחרות. על רקע זה, אימצה הקהילה הפסיכיאטרית סינדרום ייחודי – פציעה מוסרית (moral injury), הנבדל מהתסמונת הפוסט-טראומטית.
השיחה מגיעה אליךהשיתוק של תנועות הסטודנטים הפלסטיניות: הפרטה ודיכוי פוליטי
תנועות הסטודנטים הפלסטיניות היוו חלק מרכזי במאבק הלאומי, אולם בשנים האחרונות מעמדן נשחק: הצבא פורץ לקמפוסים, הרשות מדכאת פעילות פוליטית והאקדמיה נמדדת במונחים ניאו-ליברליים. התארגנויות חדשות מבקשות שינוי
הפעילות הפוליטית בקמפוסים משני צדי הקו הירוק נמוכה בהרבה משהיתה בעבר, לעתים מסיבות דומות, בדרך כלל מסיבות שונות. לפי מאמרו של מואייד טנינה באתר "אל־ערבי אל־ג'דיד", העיתון הערבי הגדול שבסיסו בלונדון, תנועות הסטודנטים באוניברסיטאות הפלסטיניות נתונות ללחצים, ולעיתים לאלימות גלויה, הן מצד הרשות הפלסטינית, השואפת לשמור על שקט מלאכותי בגדה המערבית, והן מצד הכיבוש הישראלי, שאינו נרתע מלהפעיל אלימות ישירה כנגד פעולות של תנועת הסטודנטים.
הניצחון הענק של חמאס בקמפוס ביר זית: פתח הוענש על מחדלי הרשות
טנינה מציין שתנועות סטודנטים היו חלק מהמאבק הפלסטיני הלאומי החל מ-1936, אז התקיימה בבית הספר אל־מנשיה שביפו ועידה ראשונה של סטודנטים ערבים כדי לדון בהשתתפותם ב"מרד הערבי הגדול" נגד הבריטים.
אחרי הנכבה, התפרקו תנועות הסטודנטים שפעלו בפלסטין, אולם ב־1959 נוסדה התאחדות הסטודנטים הכללית של הפלסטינים בגלות, והיא הצטרפה לאש"ף עם ייסודו, ב־1964. סטודנטים השתתפו באופן אינטנסיבי במאבק הצבאי של אש"ף ואף הקימו גדוד סטודנטים שכונה "אל־ג'רמק".
אולי יעניין אותך"הסלע שראה את האופק". לזכרה של בות'יינה דביט