מיד אחרי פרסום תוצאות הבחירות, צייץ סאאב עריקאת ציוץ קצר: "הישראלים הצביעו בעד שמירה על המצב הקיים, ולפיכך אמרו לא לשלום וכן לכיבוש". יש הרבה אמת במה שכתב עריקאת, המכהן היום כמזכ"ל אש"ף. מפלגות הימין והחרדים בוודאי תומכות בהמשך הסטטוס קוו, "כחול לבן" לא הציגה שום אלטרנטיבה להמשך הכיבוש, וגם מפלגת העבודה, אף שהביעה תמיכה עקרונית ברעיון שתי מדינות, הציגה מצע מדיני שמשמעותו המיידית היא המשך השליטה הישראלית בגדה המערבית. הדרישה לסיים את הכיבוש מחר בבוקר קיבלה בבחירות 14 מנדטים, ארבעה של מרצ (מתוכן כמנדט של בוחרים פלסטינים) ו-10 של המפלגות המייצגות הציבור הפלסטיני. 106 מנדטים בעד המשך הסטטוס קוו.

התמיכה בסטטוס קוו מתחזקת אם בוחנים גם את הצד השני של המשוואה, כלומר כמה בוחרים ביקשו לשנות אותו לכיוון סיפוח. שתי מפלגות – הימין החדש ואיחוד מפלגות הימין – העמידו את סיפוח הגדה המערבית, כולה או חלקים ממנה, בראש המצע שלהן. מפלגה שלישית, זהות, לא הדגישה את הסיפוח, אבל ברור לחלוטין מה עמדתו של מנהיגה ומייסדה, משה פייגלין. כל המפלגות האלה יחד קיבלו חמישה מנדטים, פחות ממה שהיה להן בכנסת הקודמת. נכון שגם יד המקרה ואחוז החסימה שיחקו כאן תפקיד, אבל העובדה היא שגם אחרי הרקטה שנחתה במושב משמרת, הבוחרים העדיפו את המדיניות "המכילה" של נתניהו כלפי החמאס על פני ה"בואו ניכנס בהם" של בנט. גם ה"איום" שטראמפ יניח אחרי הבחירות את "עסקת המאה" לא הבהיל אותם. גם העסקה נתפסה כחלק מהסטטוס קוו.

הנתונים האלה מבהירים שמה שקרוי "מחנה השלום" נכשל במאמץ הכי בסיסי שלו: לשכנע את הציבור שיש צורך לסיים את מצב הכיבוש או לחלופין לבטל את מצב האפרטהייד בשטחים ולאפשר לכל יושבי הארץ שבין הים לנהר שוויון זכויות

ב-2013 השיקה תנועת "נשים למען עתיד ישראל", המוכרת יותר כתנועת "נשים בירוק", את כתב העת "ריבונות", ששמו מעיד על סדר היום שלו: החלת הריבונות הישראלית בגדה המערבית. "נשים בירוק" היתה ונשארה תנועה קטנה למדי, חסרת כוח פוליטי משל עצמה, אבל אין ספק כי בשש השנים שחלפו מאז רעיון הריבונות רק הולך ותופס עוצמה פוליטית. נפתלי בנט, מרכז הליכוד ובכיריו אימצו את הרעיון. יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, מספר אחד בפריימריז בליכוד, הודיע שהחלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון תהיה "המשימה של הכנסת הבאה".

אתמול גם ראש הממשלה בנימין נתניהו הצטרף לקמפיין. "האם נעבור לשלב הבא?", הוא ענה לשאלה של רינה מצליח בערוץ  12 מדוע לא סיפח עד עכשיו את גוש עציון, "התשובה היא כן. אני הולך להחיל ריבונות – אבל אני לא מבדיל בין גושי ההתיישבות לנקודות היישוב הבודדות. כל נקודת יישוב כזאת היא ישראלית". המסע מהשוליים של הימין הרדיקלי למיינסטרים של הימין הושלם.

אפשר לתהות האם להצהרה הזו של נתניהו תהיה משמעות מעשית, האם בקדנציה הבאה ממשלת הימין, בהנחה שתיבחר, אכן תחיל את הריבונות הישראלית על חלקים קטנים או גדולים של הגדה המערבית או על הגדה המערבית כולה. זה ממש לא מובן מאליו. גם בממשלה הנוכחית היה רוב מוחלט לסיפוח מעלה אדומים וגוש עציון ואולי אפילו של שטחי סי כולם, ובכל זאת לא סופח אף סנטימטר. אפילו ח'אן אל-אחמר, אף שבג"ץ אישר את פינויו, עדיין עומד על תלו. לא מן הנמנע שגם הקדנציה הבאה תהיה דומה לקודמתה: הרבה דיבורים על סיפוח, אבל אפס סיפוחים.

למרות התחזקותה בימין, אופציית הסיפוח איננה מאוד פופולארית בכלל הציבור. בסקר שערכה באוגוסט האחרון ד"ר דליה שיינדלין, רק 15 אחוז תמכו באופציה הזו.

אם תתגשם התחזית של מנצור עבאס, והרשימה המשותפת לתנועה האסלאמית שהוא עומד בראשה ולבל"ד אכן תזכה בשבעה מנדטים, עבאס יהפוך לשם מוכר לא רק בציבור הערבי-פלסטיני, אלא גם בזירה הכלל-ישראלית, במיוחד אם תוצאות הבחירות יהיו צמודות.

אבל בינתיים, עד שזה יקרה, עבאס בן ה-45, נהנה מאנונימיות מסוימת. אף שכמעט כל הלקוחות והעובדים בבית הקפה במרכז הקניות המצוחצח בנצרת עלית שישבנו בו בשבוע שעבר היו פלסטינים, לא נראה שאנשים מזהים אותו, ואם כן, הם לא הראו זאת. ייתכן שדווקא האנונימיות הזו אפשרה לעבאס לשוחח כאיש דת לא פחות מאשר כמי שעומד בראש רשימה פוליטית.

כבר בגיל 17 התחיל עבאס לשאת דרשות ב"מסגד השלום" בכפר שלו, מע'אר. לפעילות פוליטית נכנס כשלמד באוניברסיטה העברית ונבחר פעמיים לראשות ועד הסטודנטים הערבים. לצד לימודי רפואת שיניים, המקצוע של עבאס היום, הוא הקדיש את זמנו ללמוד אצל השייח' איברהים נימר דרוויש, ממייסדי התנועה האסלאמית בישראל. "הוא היה הרבי שלי", אומר עבאס, "ממנו למדתי גישה ביקורתית".

אחרי פעילות ארוכת שנים, ב-2010 הוא נבחר לתפקיד סגן יו"ר התנועה האסלאמית (הפלג הדרומי), ומ-2018 הוא עומד בראש הזרוע הפוליטית שלה, הרשימה הערבית המאוחדת, רע"ם. אחד התהליכים המרכזיים שהוא מוביל הוא קידום אמנה חדשה לתנועה האסלאמית, המבססת את האסלאם ה"ווַסַטי", האמצעי, המתון, שהוא מאמין בו. אסלאם שהוא לא חושש להגדיר לא רק כ"דמוקרטי", אלא גם כ"ליברלי", הגדרה שעבאס עצמו יודע שאינה חביבה על חוגים אסלאמיים רבים.

חיילים ישראלים נכנסו לבית ספר בחברון ועצרו ילד בן עשר בטענה שזרק אבנים. "הוא זרק אבנים, לא משנה איזה גיל", נשמע הקצין אומר בהקלטה שפורסמה באתר "מען". לילדים מתחת לגיל 12 אין אחריות פלילית, ולכן נראה שהחיילים חרגו מסמכותם.

האירוע התרחש היום בבוקר (יום ד') בבית הספר "חג' זיאד ג'אבר"  בשכונת ג'אבר בחברון, הנמצא לא רחוק ממערת המכפלה, לא רחוק ממחסום ג'אבר בחברון. לפי אתר "מען", החיילים פרצו לבית הספר והוציאו את הילד מתוך הכיתה שלו. בדף הפייסבוק של בית הספר נכתב שהילד לומד בכיתה ד'.

בסרטון הווידאו, נראה קצין אוחז בילד, שנראה קטן מאוד ואומר כמה מלים בקול מבוהל. כמה מבוגרים, ביניהם סגן מנהל בית הספר, מנסים לשחרר את הילד מידי הקצין, והוא צועק עליהם "תעזבו את היד" ואומר, כנראה לחייל שאתו, "תביא את הילד השני".

בסרטון נראה החייל שהתלווה לקצין דוחף ברובה שלו איש מבוגר יותר, שלפי סוכנות "מען" הוא סגן מנהל בית הספר. לאחר מכן הקצין והחייל מכניסים את הילד וכנראה עוד ילד נוסף לתוך חדר, ככל הנראה חדר הנהלה. כשאיש צוות מבית הספר מנסה לומר לחיילים כי מדובר ב"ילדים קטנים", עונה להם הקצין "הם זרקו אבנים, אני אקח אותם למשטרה". כשסגן המנהל מבקש ממנו שיסביר לו בערבית מה קרה, הקצין אומר לו: "מעניין לי את התחת הערבית שלהם".

בשלב מסוים, הקצין מדבר בקשר, כנראה עם חיילים שנמצאו מחוץ לבית הספר, ומבקש מהם "שייכנסו לבית הספר, תפסתי את הילדים שזרקו אבנים, יש לי פה מורים שקופצים עליי". בשלב מסוים שומעים גם את אחד החיילים מאיימים על אחד הפלסטינים "זוז אחורה, אני אשבור לך את היד". אחד מאנשי הצוות מבקש