קשה למצוא עיתונאי פלסטיני שמכיר את ישראל ואת הישראלים יותר מנאסר לחאם. את העברית שרכש בזמן שישב בכלא הוא ניצל כדי להפוך לפרשן הכי בולט לענייני ישראל בתקשורת הפלסטינית, עם תוכנית טלוויזיה יומית פופולארית שבה הוא סוקר ומתרגם כבר שנים ארוכות עבור הקהל הפלסטיני את מה שנאמר בתקשורת בישראל. במשך שנים הוא שימש מקור יומיומי לעיתונאים ישראלים רבים, אירח אותם במשרד שלו בבית לחם ואפילו בביתו, שוחח אתם בטלפון. רבים מהם נעזרים גם בידיעות השוטפות שמפרסמת סוכנות "מען", שהוא העורך הראשי שלה. אתר החדשות הפלסטיני פופולארי ומעודכן, לפחות לגבי מה שקורה בגדה המערבית.

אני מכיר את לחאם יותר מ-15 שנה. למרות שהימים היו הימים המדממים של האינתיפאדה השנייה, הקהילה הבינלאומית עדיין האמינה אז שאם עיתונאים פלסטינים וישראלים רק ייפגשו זה עם זה, הם יגיעו להבנה ויפרוץ שלום, ולכן ארגנה מפגשים כאלה, בקפריסין, בתורכיה, בירדן ובמקומות אחרים. במקרים רבים, המפגשים האלה העמיקו את התהום בין הצדדים במקום לגשר עליה. אבל לחאם ואני התחברנו. נשארנו בקשר – לפעמים הדוק יותר ולפעמים רופף למדי – במשך כל השנים.

הביטוי "איש של שלום" קצת מאולץ לטעמי, אבל לחאם לאורך כל השנים תמך במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים והאמין שהסכם שלום הוא אפשרי. הוא היה מקורב מאוד למחמוד עבאס (אבו מאזן) והצדיק את הכיוון שעבאס נקט מרגע שהחליף את יאסר ערפאת בראשות אש"ף והרשות הפלסטינית: להשיג מדינה עצמאית פלסטינית בגבולות 1967 דרך משא ומתן, לא דרך מאבק מזוין. לחאם מספר שאבו מאזן נהג לקרוא לו "הבן שלי".

לא צריך להיות מומחה לענייני ירושלים כדי להעריך שגם בבחירות באוקטובר הקרוב למועצת העיר, ישתתפו רק מעטים מבין הפלסטינים במזרח ירושלים. אלפים בודדים, לא הרבה יותר. שיעור זעום מבין קרוב ל-400 אלף הפלסטינים החיים בשכונות, העיירות והכפרים שסופחו לישראל אחרי הכיבוש ב-1967. ובכל זאת, התחושה היא שמשהו השתנה. אחרי חמישים שנה של חרם פלסטיני כמעט מוחלט על השתתפות בבחירות, נשמעים קולות המבקשים אסטרטגיה חדשה לציבור הפלסטיני בעיר.

את האתגר הגלוי ביותר הציבו גרשון בסקין, פעיל שמאל ישראלי ותיק, ועזיז אבו סרה, פעיל פלסטיני צעיר, שהודיעו על כוונתם להתמודד במסגרת רשימה יהודית-ערבית – או ישראלית-פלסטינית, תלוי בהגדרה – למועצת העיר. "לפלסטינים בירושלים אין אבא," הסביר בסקין את הרעיון באחד הראיונות אתו, "הרשות לא יכולה לתפקד, במזרח העיר מבינים היום שהאסטרטגיה של אי השתתפות בבחירות – לא היטיבה עמהם.". בסקין ואבו-סרה מנהלים גם מגעים עם קבוצות אחרות של צעירים פלסטינים בעיר. במקביל גם רמדאן דבש, יו"ר המינהל הקהילתי בצור באהר, שהזדהה בעבר עם הליכוד, הודיע על כוונתו לרוץ ברשימה למועצה.

התגובות השליליות לא איחרו לבוא. המופתי של אל-אקצא, מוחמד חוסיין, אמר שמי שישתתף בבחירות כאילו הוציא את עצמו מ"הדת, מהלאום ומהמולדת." וליד סאלם, מנהל המרכז הפלסטיני לדמוקרטיה ופעיל מרכזי בעיר, כתב מאמר חריף נגד הכוונה הזו והגדיר את הרעיון להתמודד בבחירות כ"רקוב".

הריסת בית במזרח ירושלים. הצעירים הפלסטינים בעיר מרגישים יתומים (צילום: עפיף עמירה/פלאש 90)

גם זיאד אבו זיאד, מי שהיה השר לענייני ירושלים ברשות הפלסטינית ואחד הקולות הכי

רוח רעה מהלכת אימים על ישראל, אם נאמין למאמר המערכת של עיתון "הארץ" אתמול. תנאי פנסיה משופרים, קוראים לרוח הזו. אם הרפורמה בחברת חשמל, שאושרה השבוע בממשלה, אכן תצא לדרך, רוח הפרצים הזו עלולה לטלטל את המדינה. לא משום שהרפורמה כשלעצמה רעה. זה פחות חשוב. מה שחשוב הוא שהיא שומרת על כוחו של ועד חברת החשמל, שכמו ועדים גדולים אחרים במשק – רשות הנמלים, רשות שדות התעופה, רכבת ישראל, ארגוני המורים – דואגים לשערוריה המתמשכת של "תנאי פנסיה משופרים", כך לפי "הארץ".

גילוי נאות. אבא שלי עבד בחברת החשמל במשך יותר מחמישים שנה עד שיצא לפנסיה (זו לא טעות, הוא התחיל לעבוד שם בגיל 13). גם כשהגיע לדרגות ניהול בכירות מאוד, השכר שלו לא היה מרשים במיוחד. לא דומה למנהל בחברה פרטית בגודל הזה. אבל כל הנתונים מלמדים שהוא היה טוב יותר מאשר רוב השכירים במשק. כך בחברת החשמל, כך בנמלים, כך גם ברשות שדות התעופה. המורות (לשון נקבה כאן הכרחית) מקבלות הרבה פחות, אבל נכון שרובן מאוגדות בארגונים חזקים למדי.

לא ניכנס כאן לשאלה עד כמה חברת החשמל יעילה. כמעט כל כתבה על הנושא בעשורים האחרונים נפתחת בתיאור הבזבוז בחברת חשמל: שכר גבוה, פנסיות יפות, תנאי עבודה טובים, חשמל חינם, עודף עובדים. אבל מה שבטוח, עם כל ה"ביזבוז" הזה, היא מייצרת חשמל זול בהרבה מאשר ברוב מדינות המערב. מחיר קוט"ש (קילווט/שעה) בישראל עומד היום על 46 אגורות, כ-0.11 יורו, פחות מחצי מהממוצע האירופי, ומציב את ישראל במקום הלפני אחרון, מבחינת יוקר החשמל, בין כל מדינות האיחוד האירופי. בבריטניה, עם אוצרות הנפט והגז הטבעי שלה, מחיר החשמל גבוה בכ-50 אחוז מישראל.