פחות משנה לפני הבחירות המקומיות בחר "הפרלמנט האזרחי של תל אביב-יפו" הנהגה לארגון. "הפרלמנט", שהחל לפעול לפני כשלוש שנים בתל אביב-יפו, מורכב מפעילות ופעילים משכונות שונות בעיר אשר החליטו להתאגד במטרה לשנות את המדיניות העירונית, זו שמתעדפת נדל"ן, עסקים ותיירים על טובת תושבי העיר. הקבוצה פועלת כרשת של פעילות ופעילים המאוגדים בקבוצות פייסבוק, ווואצפ ומנהלים פעילות ענפה. השאלה הראשונה שתעמוד לפתחה של הנהגת הארגון החדשה היא האם לרוץ כרשימה לבחירות הקרובות או להמליץ על מועמדים לרשימות השונות מטעם הפרלמנט.

זמן קצר לאחר שהחל לפעול קיים הפרלמנט האזרחי מפגש יסוד של מאבקים מכל רחבי העיר בפארק קריית ספר. מאז הקבוצה פועלת כרשת קשר ויעוץ חברתית בין פעילות ופעילים עירוניים. בהמשך הפרלמנט יזם פעילות שטח וישיבות תיאום בשכונות שונות בעיר. בשנה האחרונה הפרלמנט התמקד במאבקים בתחום הרחבת הדיור הציבורי, עצירת הג'נטרפיקציה ברחבי העיר, מאבק בפינויים לצורך בניית מגדלי יוקרה, מאבק בשחיתות העירונית, ופיתוח תרבות בכל שכונות העיר.

בחודשים האחרונים יזמו הפעילים והפעילות פגישה כללית של קבוצות מחאה בתל אביב, וכן פעולות ציבוריות ברחבי העיר: הפגנה נגד הג'נטרפיקציה בדרום ת"א כחלק מאירועי הלילה השחור, הפגנת נגד קבורת שכונת יד אליהו והפגנה בישיבת מועצת העירייה בנושא סוגיית הדיור בעיר. כמו כן, הפרלמנט מסייע באופן שוטף במאבקי התושבים נגד גירוש תושבי אבו כביר ושוכרי הדירות בעיר.

ההנהגה הנבחרת היא זמנית עד לכינון אסיפת כללית, והיא תתווה את הדרך לקראת הבחירות המתקרבות לעירייה. בין השמות בהנהגה, המונה תריסר חברים וחברות: ליאור קיי מהפעילים המרכזיים ברובע 5, מיטל סטרול פעילה במעגלי מנהיגות נשית ומאבק בתעשיית הזנות בעיר, ענבל אגוז משכונת קריית שלום הפעילה למען זכויות התושבים ומבקשי המקלט, הפעילה החברתית סטלה אבידן מיד אליהו, זהבה ארזואן מהפעילות המרכזיות בקריית ספר, רעות נגר משכונת כרם התימנים ואורה גרייב יו"ר ועד תושבי אבו כביר אשר עומדים בפני פינויים על ידי עיריית תל אביב.

ליאור קיי מראשי ההתארגנות: "המשימות הראשונות של הנהגת הפרלמנט הן מה נעשה יחד כקבוצה

שישים שנה אחרי שהגיעו לשכונת אבו כביר בדרום תל אביב, טוענת העירייה כי כ-25 המשפחות המתגוררות במתחם הן פולשות ומתכונת לפנותן מבתיהן. במקום מבני הטלאים המתפוררים, בהם חיים כמאה בני אדם , מתכוונת העירייה להרחיב את פארק החורשות הצמוד למתחם, וזאת לאחר שבמשך כל השנים נמנע מנהל מקרקעי ישראל מהסדרת מעמדם של התושבים על הקרקע. המשפחות מנהלות מאבק משפטי מול העירייה, ובחודשים האחרונים יצאו למאבק ציבורי הכולל הפגנות מול העירייה, ראש העירייה ושרים בדרישה לקבלת פיצויים הולם תמורת הפינוי.

בפעם הראשונה בה אני מגיע לשכונת אבו כביר לוקח לי זמן למצוא את בית הכנסת, שם קבעתי להיפגש עם כמה מהתושבים שמובילים את המאבק. הכביש המוזנח בכניסה לשכונה הקטנה מבלבל ומוביל אותי אל תוך שביל צר שמשני צדיו שורות של בתים מתקלפים. למרות שהשכונה היהודית קיימת כבר מתחילת שנות החמישים, הרעיעות, ההזנחה, וחוסר התכנון ניבטים מכל פינה כמו גם הצפיפות הלכלוך והסורגים שמכסים כל חלון ומרפסת. לבסוף, בעזרת אחד התושבים שחולף במקום, אני מאתר סמטה צדדית שמעברה נמצא מתחם גדול שמקורה ביריעת ברזנט ונראה שמשמש כמוסך. בסופו ממוקמת דלת קטנה שמובילה לתוך בית כנסת.

בית הכנסת הוקם ב-1956 על ידי התושבים שהגיעו לשכונה כמה שנים קודם לכן ולוחות הקדשה לנפטרים מבני המקום נצבים בפינות שונות. היום מתקיימת אזכרה לבן משפחה שנפטר לפני כמה שנים. נשים וגברים מבני משפחת גולן (גורזאט) יושבים מסביב לשולחן בכניסה לבית הכנסת, ואני מצטרף לברכות על האוכל. קל לשכוח באותו רגע שהמרחב היפה והמושקע, שעל קירותיו מתנוססת היסטוריה של קהילת עולי פרס, עומד בפני הריסה, והוא צפוי להיעלם כלא היה.

> בנט הכריז שהפערים צומצמו אבל מבחני המיצ"ב מעידים ההפך

בית הכנסת באבו כביר המיועד להריסה (צילום: מיכאל סולסברי-כורך)

עשרות שנים של הזנחה והתעלמות

רוב המשפחות שהגיעו

אתמול (שני) בערב הגיעו תושבי שכונת אבו כביר לישיבת מועצת עיריית תל אביב במטרה למחות על כוונת העירייה לפנותם מביתם. ב-2010 עיריית תל אביב החלה בהליכים לפנות את התושבים, תוך שהיא מגדירה אותם כ"פולשים", למרות שהמשפחות גרות במקום מאז שנות ה-50. התושבים שילמו במשך השנים דמי שכירות לעמידר על קרקע השייכת למנהל מקרקעי ישראל, אך למרות זאת זכויות הבעלות שלהם על הקרקע מעולם לא הוסדרו.

כמה תושבים הצליחו להיכנס לישיבה, והחזיקו שלטים קטנים. אחרים לא הורשו להיכנס למרות שישיבות מועצת העיר פתוחות לקהל. כשביקשתי אני להיכנס והזדהיתי ככתב שהגיע כדי לצלם ולתעד את הישיבה, נשאלתי אם אני נמצא על רשימת הכתבים שמורשים להיכנס, ולא הורשתי פנימה. התושבים שנמנעה כניסתם החלו בהפגנה ספונטנית בכניסה לעירייה.

ליאור קיי-אבישי, ממובילי הפרלמנט האזרחי – התארגנות מוניציפלית חדשה, גינה את ההחלטה של עיריית תל-אביב שלא לאפשר לאזרחים לעלות לקומה ה-12 כדי לצפות בדיוני ישיבת מועצת העירייה: "חולדאי כבר הקיף את דיוני מועצת העירייה בזכוכית משוריינת שמונעת מחברי המועצה לשמוע קולות מחאה של אזרחים, אז ממה אתה מפחד חולדאי? מכמה תושבים שישבו מאחורי הזכוכית, ירימו כמה שלטים ויסתכלו על חברי מועצת העירייה ולך לתוך הלבן של העיניים?"

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה:

"ככלל, תושבים המגיעים לישיבות המועצה מורשים להיכנס ולצפות בישיבה, למעט מקרים בהם תושבים מתכוונים להפר את הסדר הציבורי. במקרה המדובר, הגיעו התושבים לישיבה במטרה להפר את הסדר. לאחר שיחה עם נציגי התושבים, הורשו מספר תושבים להיכנס, מתוך הסכמה והבנה שבמידה ויפרו את הסדר בישיבה יוצאו החוצה. הנציגים שנכנסו צפו בישיבה והביעו את מחאתם בצורה שקטה ע"י שלטים שהחזיקו בידם. הם הורשו להמשיך במחאתם השקטה בישיבה ולהביע מחאה רועשת בכניסה לבניין, ללא התערבות המאבטחים. בנוסף, בסיום ישיבת המועצה חילקו המוחאים פליירים לחברי המועצה ביציאתם מהאולם, והדבר לא נמנע מהם. יצוין, כי ישיבות המועצה מצולמות בלייב ומופיעות באתר העירוני, כך שכל תושב יכול לצפות בהן כרצונו".

> לא "ערכים יהודיים", אלא העדפת האינטרס היהודי על פני האזרחי

עשרות מתושבי שכונת אבו כביר בדרום תל אביב מפגינים ברגעים אלו בשכונה. הם מוחים על כוונת העירייה לפנות אותם מבתיהם לטובת הרחבת פארק החורשות הסמוך. המפגינים, אוחזים בשלטים בהם "מתיישבים, לא פולשים" ו-"מלחמה על הבית", חסמו את הכביש לסירוגין ואף הבעירו אש. מחר מתכוונים התושבים להפגין גם מול העירייה.

כמו בגבעת עמל, גם בשכונת אבו כביר מספרים התושבים כי נשלחו בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת לגור בנכסים שנותרו לאחר גירושם של התושבים הערבים מהאזור. אורה גריב תושבת השכונה סיפרה ל"שיחה מקומית" מדוע החלה המחאה: "נולדתי בשכונה לפני 54 שנה. גדלתי כאן, גידלתי כאן את ילדי. זה הבית שלי. בשם הפקעה שנעשתה ב-2010, ממנהל מקרעי ישראל לטובת עיריית תל אביב, ללא ידיעה והודעה לתושבים על זכותם על הקרקע, רוצים עכשיו לפנות אותנו מהבית. עיריית תל אביב הוסיפה חטא על פשע ותובעת אותנו בבתי משפט באשמת פלישה. ההורים שלי הגיעו לכאן בשנת 52 ורכשו את האדמות. הביאו את ההורים שלי לכאן כדי לשמור על הבתים והאדמות, ועכשו רוצים לפנות אותנו".

אבי ידידים, גם הוא תושב השכונה גם הוא מספר: "אנחנו כאן משנת 1960. כל המשפחה גרה כאן. לנו יש את הניירות רכישה של הקרקע ועדיין העירייה תובעת אותנו ורוצה לפנות אותנו". מלכה בלכאני פנתה לראש העיר ואמרה: "רון חולדאי כשהוא רצה להבחר לראש עיר הוא נפגש עם כל התושבים והבטיח לנו הרים וגבעות. אני בת 63 נולדתי כאן וגדלתי כאן. איך הוא יכול לזרוק אותי ומשפחתי לרחוב?".

חלק מהתושבים מספרים כי שילמו שכירות לחלמיש ועמידר עשרות שנים. אחרים טוענים כי העיריה מבטלת רישיונות עסק כדי ללחוץ על התושבים שיתפנו. גריב מספרת כי התושבים יהיו מוכנים לקבל פיצויים אך הם אינם מוכנים שהעירייה תתייחס אליהם כפולשים שאמורים להתפנות ללא פיצויים. בשנות ה-70 פונו חלק מהתושבים בשכונה כדי להרחיב את דרך בן צבי הסמוכה, הם קיבלו פיצויים כגון דירות חלופיות בשכונות ליד.

> הפתק השישה עשר: הסרבנית הדס טל תיעדה את ימיה הראשונים בכלא