"זה לא צריך לקרות לאף אחד. הילדים צריכים לחיות חיים רגילים, לא בפחד שמישהו יתקוף אותם בלילה". לואי אבו רידי בביתו בכפר קוסרה, ב-18 באוגוסט 2026 (צילום: אורן זיו)

לואי אבו רידי הגיע לגדה המערבית ביום שני בלילה. מאז ינואר הוא צפה מאוהיו, דרך מצלמות אבטחה, במתנחלים תוקפים את ביתו שבכפר קוסרה, בשטח B. מאז 9 באוגוסט היה אחיו קוסאי – שעבר להתגורר בווילה רחבת הידיים הנמצאת בשלבי בנייה סופיים – נתון במצור, לאחר שמתנחלים הקימו אוהל בכניסה לבית.

"החלטתי לבוא לכאן כדי לתמוך באחי, כי הוא מגן על הבית שלי. זה מלחיץ. זה סיוט. זה מבעית, כשאני צופה משם או נמצא כאן בעצמי תחת מצור", אמר לואי במהלך ביקור של "שיחה מקומית" במקום. "הגעתי כי הבנתי שאנחנו קרובים לאבד את הבית". לדבריו, "אני חי את הסיוט הזה בשמונת החודשים האחרונים, צופה בלייב בכל הסגות הגבול, הפריצות והנזקים, עד שזה הסלים למצב מסוכן כשהם בנו אוהל-מאחז מול החצר שלי, ניתקו את המים והחשמל ומנעו מאחי ומבנו להשיג אוכל ושתייה".

המתנחלים קיוו שכמו במקרים אחרים, הם יוכלו להפעיל אלימות ולנצל את האדישות ואת תמיכת רשויות המדינה כדי לגרש את המשפחה. אך שילוב הנסיבות – אזרח אמריקאי נחוש, תשומת לב יוצאת דופן של התקשורת הבינלאומית ואוזלת היד של הצבא שנגלתה לעיני כול – גרם למאמצי המתנחלים להיכשל, לפחות לעת עתה.

עם הגעתו לבית תלה לואי אבו רידי את דגל ארה"ב. לדבריו, מתנחלים תולים דגלי ישראל על בתים שהם משתלטים עליהם, כפי שקרה בכפרים הסמוכים ג'אלוד וג'וריש. לכן, הכריז, אם ירצו להשתלט על ביתו, הם יצטרכו להסיר את הדגל שתלה.

"אם היו רוצים, תוך עשר דקות היו מפנים אותם". קוסאי אבו רידי במרפסת ביתו הנצור בקוסרה, ב-14 באוגוסט 2026 (צילום: אורן זיו)

ביום שישי האחרון עמד קוסאי אבו רידי על מרפסת ביתו בכפר קוסרה, שנמצא בשטח B, וכמדי יום בשבוע שעבר צילם בטלפון הנייד את המתנחלים והחיילים שעמדו סביב הבית הנצור. באותו יום הוא צילם גם כמאה פעילים, רובם ישראלים, מלווים בצוותי תקשורת מרחבי העולם, שהצליחו לראשונה להגיע לקרבת הבית.

הפעילים הניחו ליד שער הבית מוצרי מזון, מים מינרלים ותרופות שנשאו עימם ברגל לאורך כקילומטר. במקום עמדו חיילים ושוטרי מג"ב שחסמו את הגישה לבית עצמו, והפעילים התרחקו לאחר שהשוטרים איימו לפזר אותם בכוח.

אבו רידי סיפר היום (ראשון) ל"שיחה מקומית" בשיחת טלפון מביתו הנצור: "עד עכשיו אין שינוי במצב. אנחנו עדיין נצורים. היום הגיע אוטובוס של חיילים מיחידה חדשה (אגוז, שהגיעו להחליף את גולני; א"ז). נקווה שהם יעזרו לסיים את ההצגה הזאת. מדובר בשבעה–שמונה מתנחלים, וכל הצבא לא יכול לסלק אותם? ביום שבת תואם שיגיעו עובדים מטעם העירייה לתקן את המים והחשמל. המתנחלים תקפו את העובדים מול עיני הצבא. מצד שני, לפעילים שבאו לא נתנו להתקרב".

לדברי אבו רידי, "אם היו רוצים, תוך עשר דקות היו מפנים אותם. הצבא לא רוצה. הם מושכים את הזמן, בתקווה שבינתיים האנשים יתעייפו, העולם ישכח והתקשורת תפסיק לסקר, ואז הם יוכלו להשתלט על הבתים והמאחז יחזור. מזה אני חושש".

"הממשלה והצבא לא יכולים לכבד את ההתחייבות של עצמם לבית המשפט. זו ממשלת מתנחלים וזו מדינת המתנחלים". מתנחלים מסתערים על חקלאים פלסטינים, בעת חריש באדמות הכפר אל-מוע'ייר, ב-11 באוגוסט 2026 (צילום: אורן זיו)

מאז תחילת המלחמה בעזה, נמנעה מהחקלאים באל-מוע'ייר גישה לאדמותיהם שנמצאות בסמוך לכביש אלון. באזור גורשו כמה קהילות רועים והוקמו יותר מעשרה מאחזים. נוסף על כך, הצבא עקר במקום אלפי עצי זית וחסם את הכניסה המזרחית לכפר מכיוון הכביש. בפועל, המקטע בין צומת טייבה לדומא נקי כיום מפלסטינים, ונהגים פלסטינים ממעטים לנוע בו. שליטת המתנחלים באזור זה וביותר מ-150 אלף דונם ממזרח לו – מוחלטת.

ביום שני השבוע, לאחר אין-ספור דחיות, קיבלו כמה מחקלאי הכפר אישור להגיע בתיאום ולעבד את אדמותיהם בסמוך לכביש. ההגעה לאדמות כלל אינה צריכה להיות מותנית בתיאום, אלא רק בפתיחת השער הנעול בכניסה המזרחית. אך כבר יום קודם לכן הכריזו המתנחלים באזור כי לא יאפשרו שום גישה וכי מבחינתם זהו קו אדום, ואכן, ביום שני בבוקר נדחתה הגעת החקלאים ליום המחרת.

מעט אחרי השעה שש בבוקר אתמול (שלישי) הגיעו כמה טרקטורים ליציאה החסומה של הכפר, בליווי חיילים. הצבא הורה לחקלאים לעבוד בחלקה שכלל אינה דורשת מעבר בשער הנעול ואף לא את פתיחתו, כנראה מתוך הנחה שבטוח יותר להתחיל בסמוך ככל האפשר לכפר. בתוך פחות משתי דקות הסתערו עשרות מתנחלים על הטרקטורים, והחקלאים נמלטו. חיילים ושוטרי מג"ב עשו את המינימום כדי לעצור את הפורעים, וצעדו בעצלתיים בעקבותיהם.

במהלך האירוע תועד אחד המתנחלים כשהוא אומר לשוטר מג"ב: "אנחנו האזרחים כוח גיבוי שלכם". וכך אכן נראה: המתנחלים, שלכאורה לא ניתן לשלוט

צילומי מסך מתוך תיעודי האירוע בכפר תל (שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכות יוצרים)

בכירים במערכת הפוליטית והביטחונית מיהרו להגדיר כפיגוע את האירוע שהתרחש ביום שישי בכפר תל, סמוך לשכם, ובו נהרגו חייל, מתנחל וארבעה פלסטינים. זאת חרף העובדה שהמתנחלים הם שפלשו לכפר ותקפו את התושבים, לפני שתושב פלסטיני לקח מאחד מהם את נשקו. בתקרית נהרגו בניהו מלט, חבר כיתת הכוננות של חוות גלעד, רס"ן יובל עזרא, וכן ארבעה בני משפחה פלסטינים – פארוק עדנאן עלי רמדאן, אברהים חוסיין עלי רמדאן, ג'וואד חוסיין עלי רמדאן ועומראן אחמד עלי רמדאן. על פי דיווחים, לירי קדם עימות ליד מסגד הכפר.

זמן קצר לאחר האירוע פרסם הצבא הודעה שלפיה "המחבל חוסל מיד לאחר שביצע את הפיגוע". פארוק רמדאן אכן נורה זמן קצר לאחר שחטף את הנשק, אך מהסרטונים עולה כי הוא נורה לאחר שצעד, לא חמוש, לעבר החיילים וירד על הקרקע.

>> פלסטינים בגדה נדרשים לבחור: גירוש או דיכוי אלים 

כפי שפורסם ב"הארץ", גורמים בצבא ציינו לאחר התקרית כי כל הנפגעים באירוע נורו מנשק ישראלי, וכי "בצבא בודקים אם חלקם נפגעו מירי דו-צדדי". ביום ראשון בערב פורסם כי בצבא מעריכים שיובל עזרא "נהרג מאש כוחותינו". לפי שי לוי, הכתב הצבאי של מאקו, בצבא בודקים האם גם מלט נהרג מאש ישראלית.

אתר "שיחה מקומית" ניתח ארבעה סרטונים מהזירה שצילמו שני הצדדים, הישראלי והפלסטיני, ושהופצו ברשת. הניתוח מעלה כמה שאלות בנוגע לנרטיב הישראלי הרשמי.

הסרטון הראשון, שיכונה "הסרטון הראשי", מתעד את הרגעים הראשונים של האירוע. כיוון שהמצלם עומד מאחורי החיילים, ניתן להסיק שאחד המתנחלים צילם