עכשיו גם ילדים פלסטינים חולי סרטן הפכו לסכנה קיומית

מאת |

באתר nrg רצו לפרסם כתבה העוסקת בחוליי מערכת הבריאות הישראלית. במקום זה יצאה להם כתבת שטנה המסמנת את האחראים לקריסת בתי החולים בישראל: מהגרים, פליטים, וילדים פלסטינים

"חולים עלינו: המחיר הכבד של אשפוז פלסטינים בישראל". זאת הכותרת שבחר אתר NRG לתת לכתבה שעוסקת בעומס על מערכת הבריאות בישראל.

במילים אחרות, "הינה לכם עוד דבר דפוק במדינה הזאת שפלסטינים אשמים בו. העומס בבתי החולים בישראל, הזיהום במחלקות האשפוז והתורים הארוכים – הכל בגלל הפלסטינים החולים שמגיעים לטיפול בישראל. הם מחבלים במערכת הבריאות הישראלית".

אתר NRG לא יכל למצוא כותרת מסיתה ודוחה יותר מאשר להאשים את הפלסטינים בצרות של מערכת הבריאות הציבורית. הכתבה הזו מזינה בזונדה את קהל הישראלים המתוסכלים ואת לקוחות בתי החולים בחומר הרעלה ובשנאת חינם מתוחכמת, ומדעית כביכול.

"מקבלים טיפול על חשבוננו". קידום הכתבה בעמוד הפייסבוק של NRG:

Capture

בלי מתנות חינם

בכל פיסקה ובין השורות מסתתרת שנאת אדם, שנאת זרים ומהגרים, וגזענות חולנית. במקום לעודד את הסולידריות האנושית, האמפתיה כלפי חולים וסובלים ולעודד אחווה בין בני אדם בעת צרה, האתר מביא עדויות של אמא  כואבת וכועסת שרואה פלסטינים מאושפזים ליד בתה החולה.

"עשרות אלפי פלסטינים מקבלים מדי שנה אישור מיוחד לטיפול בבתי חולים ישראליים. המשמעות היא נטל כלכלי כבד על מערכת הבריאות, הארכה של זמני ההמתנה ופגיעה בתפקודם של הצוותים הרפואיים – על חשבון החולים הישראלים". כך, מתוך הכתבה.

אולי צריך להבהיר רגע לציבור הישראלי שמזמן לא תקף חפים מפשע: ״אישור מיוחד״ משמעו התחייבות של הרשות הפלסטינית לשלם עבור החולים, לפחות חלק ניכר מהתשלומים. הדבר הזה גם כתוב עמוק בגוף הכתבה. אומרים שם שהרשות לא משלמת את מלוא העלות? הרשו לי להזכיר לכם שמדינת ישראל מקזזת את ההפרשים והחובות של הרשות מכספי המסים שהיא מחזיקה אצלה שלא כדין. אפילו על הטיפול במשפחת דוואבשה שנשרפה בידי מתנחלים הרשות הפלסטינית התעקשה לשלם ולא הסכימה למתן צדקה ממשלת ישראל הנבוכה. ועוד לא דיברנו על הסיבה שבגללה חולים פלסטינים נזקקים להגיע לישראל במצבם הקשה כדי לקבל טיפול, ולמה אין בגדה המערבית ובעזה בתי חולים ראויים לשמם שהיו יכולים לטפל בהם שם, בתנאים נוחים בהרבה מבחינת החולים, קרובים לביתם ולבני משפחתם.כך שאין דבר בחינם, וטוב הלב והאלטרואיזם שישראל משווקת לעולם בסרטוני התעמולה בחו"ל, גם זה שקר וכזב.

"עמוסה בילדים פלסטינים"

הכתבה שאמורה להסביר את הסיבות האמתיות למחסור במיטות ובעובדים במערכת הבריאות הציבורית מתגוללת על חולים פלסטינים שמגיעים במצבים מאד קריטיים בין החיים למוות לבתי החולים בארץ, במסע נואש של קרוביהם להציל את החיים של יקיריהם. היא בוחרת להבליט את קולה של אותה אימא יהודייה כגזענית במיוחד כאשר היא מאשימה את הרופאים באפליית חולים פלסטינים ופגיעה בישראליים כמו בתה.

"אני יודעת על ילדים שמתו מזיהום בדיוק בסיטואציה כזו. ולמה כל זה קורה? כי המחלקה שאמורה לטפל בנו עמוסה בילדים פלסטינים", אומרת האימא. תחשבו על אמא גרמנייה שהיתה מדברת על מחלקה "עמוסה בילדים יהודים".

הכתבה עולה מדרגה ברמת הגזענות כאשר היא מגיעה לעסוק בחולים המהגרים ומבקשי המקלט מאפריקה, ומציירת אותם כפראי אדם טפילים על מערכת הבריאות הלבנה של ישראל ולא משלמים.

"יש אמנם הבדל משמעותי מבחינה כלכלית: כשאנחנו מטפלים בפלסטינים יש לפחות מי שמשלם, ואילו בטיפול באפריקנים כבר הפסדנו עשרות מיליוני שקלים בלי שאיש גיבה אותנו. ובכל זאת, אין לנו ברירה אלא לטפל. מוסרית, אסור לנו לעמוד מנגד", מצוטט רופא אחד.

> חדר עם נוף לבטון מדכא: בנקסי פותח מלון ומיצג בבית לחם

שנזכה להחלים כולנו ממחלת הגזענות הממארת. צילום אילוסטרציה (נתי שוחט/פלאש90)

שנזכה להחלים כולנו ממחלת הגזענות הממארת. צילום אילוסטרציה (נתי שוחט/פלאש90)

תרופה לגזענות כבר מצאו?

בכתבה מוזכר דו"ח שחובר לאחרונה במרכז המחקר והמידע של הכנסת, המעלה כי רוב החולים הפלסטינים בכלל פונים לבתי החולים במזרח ירושלים ולא בתוך ישראל, אבל זה לא מפריע לכתב ההגון לסמן את הפלסטינים המתרפאים בישראל כרשעים ומחבלים במערכת הבריאות שלו. ונחשו מה? מספר תיירי המרפא בישראל (יעני עשירים לבנים שבאים ומשלמים תעריף אשפוז גבוהה במיוחד) הוא 25 אלף בשנה, לעומת 97 אלף פלסטינים נואשים. התיירים העשירים משלמים הרבה כסף, הפלסטינים משלמים קצת פחות. כנראה שהכסף מחו״ל לא מפריע לצפיפות ותפיסת מיטות אשפוז, ובטח שלא מעלים את רמת הזיהום בבתי החולים.

פיסקה אחרת במאמר המבחיל הזה מתארת את ההשקעה בפצועי המלחמה בסוריה, שישראל מתהדרת בה השכם וערב. לדברי מנהל בית החולים, "הפכנו למומחים בפציעות מלחמה", שזה יתרון, "אבל לא קיבלנו את מלוא העלות של הטיפולים", ו"זה פוגע בבינוי, בתחזוקה ובמכשור בית החולים", שאלה החסרונות, כמובן.

האם ראיתם פעם כתבה על הפצועים הסורים בטלוויזיה? סיפרו לכם על הנזק שהפליטים גורמים לבתי החולים בהם הישראלים מתאשפזים, ואיך הטיפול האנושי הזה פוגע בכם, החולים הישראלים, שחייבים לזכות לפי אותה אמא להעדפה על פני חולים אחרים? האם באמת הפליטים הסורים, מבקשי המקלט והמהגרים, והחולים הפלסטינים הם הסיבה לקריסת מערכת הבריאות הישראלית?

אני מאחלת לכל החולים הישראלים והפלסטינים, הסורים והאפריקאים, החלמה ממחלות הגוף. ולחברה הישראלית אני מאחלת החלמה מהירה ממחלות הגזענות שהן מכבידות יותר, הרסניות ומרעילות את צלם אנוש, והן קשות למרפא – אפילו בבתי חולים כחול לבן.

> מתנחלים, בהם איש מד"א, תקפו מפגינים וצלמים בנבי סאלח

ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

אני אישה שאוהבת אנשים וסיפורי חיים של פשוטי העם כמוני. הם יהיו גיבורי הסיפורים שאכתוב. תשמעו ממני כאן הרבה ביקורת על התנהלות המדינה וגם פתרונות יצירתיים לבעיות של כולנו.

למדתי בחיים ולא לפי סדר כרונולוגי: תפירה, קרימינולוגיה, בישול, עבודה סוציאלית, מגדר, עיצוב אופנה, חינוך וניהול, רקמה וקצת משפטים עד שנרדמתי בכיתה יותר מדי פעמים. על החיבורים בין הדברים תקראו בעתיד.

אני מודה שהתגייסתי לצבא הכי עדין וגדול בעולם, שמנסה להוביל את המהפכה הכי ארוכה והשקטה ביותר בתולדות האנושות: המהפכה הנשית. וכצעד ראשון הקמתי את עמותת נע״ם – נשים ערביות במרכז בלוד, אותה אני מנהלת כמעט בהתנדבות.

לפני ארבעים שנה נולדתי למשפחת פליטים מסג׳רה בצפון (אילנייה היום), ורוב קרוביי במחנות פליטים בכל פינה בעולם. אני חולמת על יום שיהיה בו שלום, חלקם יחזרו, נבנה בית ויהיו לנו שכנים יהודים רגועים ונריב רק על השאלה של מי הכלב (הערבי או היהודי) שעשה את צרכיו ברחוב המשותף.

עד אז אני גרה בנווה שלום – וואחת אל סלאם ומגדלת שלושה בנים יחד עם זוגי (جوزي) עומר, ואין לנו כלב.

לעמוד הכותב
X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf