דוח OECD: סביבת העבודה של המורות בישראל אינה ראויה

דוח חדש מציג נתונים מפחידים על מערכת החינוך: מחסור חמור במשאבים, כיתות צפופות והטרוגניות, ועליה חדה באלימות. כל זה בזמן ששר החינוך עסק ב"חיזוק זהות יהודית". צריך להוריד את הכובע בפני המורות שמצליחות לעבוד בתנאים כאלה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

השבוע התפרסם דוח טאליס (TALIS): הסקר הבינלאומי אודות הוראה למידה, לשנת 2018. הסקר נערך אחת לחמש שנים, ובמסגרתו נשאלים מורים ומנהלים בחטיבות הביניים אודות שגרת עבודתם. הממצא המרכזי: מדינת ישראל אינה מספקת למורות ולמורים סביבת עבודה ראויה, כזו שבה הם יוכלו לממש את המקצועיות שלהם. בישראל, יותר מאשר בממוצע המדינות, ובהחמרה ביחס לדוח קודם משנת 2013, יש מחסור חמור במשאבים, במיוחד בחדרים ומרחבי למידה, מחסור חמור בכוח אדם מוסמך למשימות השונות, וכיתות התלמידים צפופות, הטרוגניות ואלימות. (משרד החינוך פרסם תמצית הדוח, במבט ישראלי ובעברית).

הדוח נפתח בהצהרה מעניינת: איכות ההוראה אינה יכולה להעלות על טיב התנאים שאנחנו מספקים למורים לעבודתם. אנחנו מצפים מהמורות והמורים לניסים ולנפלאות בכל הקשור לכישורי ההוראה שלהן, כמו גם לתכונות אישיותם, אולם – האם מערכת החינוך תומכת בכלל במורות ומורים מצוינים שכאלה? התשובה היא לא! בהקשר הישראלי צריך לומר שאין הפתעות: כאשר שרי החינוך עסוקים בזהות הדתית לאומית של התלמידים, ובהמרצת המצטיינים במתמטיקה, לא צריך להתפלא על ההזנחה הכללית של מערכת החינוך המתגלה בדוח.

מחסור חמור במשאבים

על פי דיווחי מנהלי בתי הספר, יש בישראל מחסור חמור במשאבים "הפוגע ביכולת של בית הספר לספק הוראה איכותית". מחצית מהמנהלים בישראל דיווחו על מחסור "פוגע" בחדרים ובמרחבי למידה, פי שניים מדיווחי המנהלים בממוצע מדינות OECD! במדד זה אנחנו מקום שלישי מהסוף, מבין 48 מדינות, כשמאחורינו קולומביה ווייטנאם. המדינות המובילות הן נורווגיה, סינגפור, בולגריה וארה"ב, בהן פחות מעשרה אחוז מהמנהלים דיווחו על מחסור חמור בחדרים.

סביב 40 אחוז מהמנהלים בישראל חסרים גם בכוח אדם מקצועי: מערך מסייע (כגון ייעוץ חינוכי), מורים מתמחים לעבודה מול תלמידים עם צרכים מיוחדים, מורים שעברו הסמכה להוראה ומורים מתאימים למגמות טכנולוגיות ומקצועיות. בין 30 ל-40 אחוז ממנהלי בתי הספר בישראל דיווחו על מחסור "פוגע" בנגישות לרשת אינטרנט, בציוד דיגיטלי (מחשבים וכדומה), ריהוט בית הספר וספרים בספרייה. בכל המדדים ישראל מפגרת ממוצע המדינות בהיקף משמעותי (ראו תרשים).

מקור הנתונים: TALIS 2018, Table I.3.63

במבט פנים ישראלי, המנהלים במגזר הערבי דיווחו בכל התחומים על מחסור, יותר מאשר המנהלים במגזר היהודי. בשניים מתוך שלושה בתי ספר במגזר הערבי איכות ההוראה נפגעת בגלל מחסור בחדרים ומרחבי למידה! במחצית ויותר מבתי הספר במגזר הערבי, איכות ההוראה נפגעת בגלל מחסור בחדרים, בריהוט, בנגישות לאינטרנט וממחסור במורים מוסמכים, מורים לתלמידים עם צרכים מיוחדים וכוח אדם במערך המסייע.

תמונה דומה עולה גם מדיווחי המורים. למשל, 66 אחוזים מהמורים בישראל ציינו כי יש לשפר את התמיכה בתלמידים עם צרכים מיוחדים (לעומת 47 אחוז בממוצע OECD), ו-61 אחוזים מהם ציינו כי יש לשפר את המבנים והמתקנים בבית הספר (49 אחוז ב-OECD).

כיתות צפופות והטרוגניות

ברקע הדברים הבאים צריך לזכור כי בכיתה ממוצעת בישראל יש 27 תלמידים, שישה תלמידים יותר מכיתה ממוצעת ב-OECD. במילים אחרות 30 אחוז יותר צפיפות ועומס על המורות והמורים.

אך הכיתות לא רק יותר צפופות, אלא גם יותר הטרוגניות. 39 אחוז מהמורים בישראל מלמדים בבתי ספר שבם יותר מ-10 אחוז מהתלמידים הם עם צרכים מיוחדים; 35 אחוזים מהמורים מלמדים בבתי ספר שבהם מעל 30 אחוז תלמידים שבאים מרקע כלכלי חברתי נמוך; ו-25 אחוז מהמורים מלמדים בבתי ספר שבהם מעל עשרה אחוז מהתלמידים אינם דוברים כשפת אם את שפת ההוראה בבית הספר.

מקור הנתונים: TALIS 2018, Table I.3.25

המדדים האלה נשמעים אולי מעורפלים, אולם החשוב הוא שבכל המדדים הכיתות בישראל הטרוגניות יותר מאשר בממוצע המדינות. במיוחד בולט ההבדל בהיקף המורים הנדרשים ללמד תלמידים מרקע כלכלי חברתי נמוך, ובמיוחד לחזור להזכיר את חסרונם של מורים שהתמחו בעבודה עם אוכלוסיות מיוחדות כמוזכר לעיל.

אלימות גואה בין התלמידים

הממצא החמור בדוח נוגע להיקף האלימות בבתי הספר בישראל. בתחום זה התבקשו המנהלים לציין אם אירועי האלימות מתרחשים בבית בספר, לפחות אחת לשבוע. בשלושה תחומים הנוגעים להתנהגות התלמידים, בינם לבין עצמם, חלה עליה מפחידה בדיווחי המנהלים בשנת 2018 בהשוואה לדיווחים משנת 2013. 27.2 אחוזים מנהלים דיווחו על אירועי בריונות (bullying), פיזיים או מילוליים, בין תלמידים, המגיעים לידיעתו של המנהל, לפחות אחת לשבוע. זהו נתון כפול מאשר בממוצע מדינות OECD, וזה למעלה מכפול ביחס לדיווחי המנהלים בשנת 2013.

מקור הנתונים: TALIS 2018, Table I.3.45

ממצאים דומים עולים גם באשר לפציעות וחבלות של תלמידים כתוצאה מאירועי אלימות: 13.1 מהמנהלים דיווחו שזה מתרחש לפחות אחת לשבוע, כמעט פי שלוש מאשר בשנת 2013. וכך גם לגבי תופעות של פגיעה ברכוש: וונדלים וגניבות בין תלמידים: 8.8 אחוז מנהלים, פי שלושה מאשר בממוצע המדינות, ופי אחד וחצי ביחס לשנת 2013.

חשוב להדגיש כי אירועי אלימות של תלמידים כנגד מורים הם נדירים ביותר, רק 0.2 אחוז מהמנהלים דיווחו שאירוע כזה מתרחש לפחות אחת לשבוע, לעומת 3 אחוז דיווח בממוצע מדינות OECD. גם תלמידים (בחטיבות הביניים) המשתמשים בסמים או באלכוהול הם אירוע נדיר: רק אחוז אחד מהמנהלים הזכיר זאת, בדומה לממוצע המדינות.

עוד בהקשר זה צריך להוסיף כי על פי דיווחי המורות והמורים, 30 אחוז מהן נדרשות להמתין זמן רב עד שניתן להתחיל בשיעור, נתון שדומה לממוצע המדינות (28 אחוז). בתוך ישראל התופעה קשה יותר במגזר היהודי: 33 אחוז מהמורות שנדרשות להמתין זמן רב, לעומת המגזר הערבי: 23 אחוז בלבד.

שורה תחתונה: יש מי שטוענים שהישגי התלמידים בישראל נמוכים בגלל איכות המורות והמורים. דוח טאליס לשנת 2018 מוכיח, כי צוואר הבקבוק אינו במורים עצמם, אלא בתנאים שאנו מספקים להם על מנת לממש את מקצועיותם. לנוכח המחסור החמור במשאבים (ציוד וכוח אדם), והכיתות הצפופות, ההטרוגניות והאלימות – צריך להוריד את הכובע בפני כל אלה, אשר נכונות ונכונים לעבוד באלה התנאים.

הבעיה של מערכת החינוך היא לא המורות אלא התנאים שמספקים להן על מנת לממש את מקצועיותן. מורה בכיתה בגבעתיים. אילוסטרציה (הדס פרוש/פלאש 90)

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מטה הרשימה המשותפת בנצרת, 17 בספטמבר 2019 (צילום: סמאח סלאימה)

מטה הרשימה המשותפת בנצרת, 17 בספטמבר 2019 (צילום: סמאח סלאימה)

"המצב יותר טוב מאפריל, אבל זה לא מספיק"

בקלפיות בחברה הערבית המצב מעורב. בכפר טורעאן, הצביע מדד קיוסק הפלאפל על שיפור בשיעור ההצבעה. בכפר כנא המצב היה הפוך. בנצרת שיעורי ההצבעה היו טובים לעומת אפריל, אך לא לעומת 2015. ובמטה הרשימה המשותפת חוששים כי היהודים מצביעים בשיעור של 2:1 לעומת הערבים, והמצב מסוכן

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf