newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מנהרות האימה: הגרסה הישראלית

בזמן שכולם עסוקים במנהרות חמאס, ממשיכה ישראל לחפור מתחת לבתיהם של פלסטינים בירושלים. התירוצים מפוקפקים, התושבים חוששים וזועמים, וההתלקחות הדתית נראית קרובה מתמיד. תמונת מצב, מטרים מהר הבית

מאת:

בעוד מנהרות חמאס אל תוך שטח ישראל מעסיקות את השיח הישראלי מזה שבועות ארוכים והסכנה הגלומה בהן הפכה לאימתה של מדינה שלמה, לעתים עד כדי חזיונות אפוקליפטיים ממש, ממשיכה מדינת ישראל לחפור בהתמדה מנהרות תת קרקעיות משלה.

גם מנהרות אלה, כמו מנהרות חמאס, נחפרות תחת מעטה כבד של חשאיות וכמוהן משמשות ככלי שנועד לסייע בהכרעת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. וכן, גם הן נחפרות מתחת לבתי תושבים בלתי מעורבים, פלסטינים במקרה הזה. אלא שבעוד מנהרות חמאס מוקעות כאקט של טרור, מקבלות מנהרות אלה את הכשר הבג"ץ הישראלי ואת התגייסותן המלאה של כל הזרועות הממלכתיות הרלוונטיות.

שיחה עם הארכיאולוג יונתן מזרחי מעמותת "עמק שווה" על מה שקורה מתחת לקרקע באחד המקומות הנפיצים בעולם, האגן ההיסטורי של ירושלים.

___________________________________________________________________

זה בעצם לא עניין חדש, חפירות תת קרקעיות בירושלים ובאזור הגן ההיסטורי בפרט, נכון?

נכון. בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים הרבה פעמים במהלך חפירות ארכיאולוגיות היו חופרים גם מנהרות. זאת היתה שיטת העבודה מכל מני סיבות. לקראת תחילת המאה העשרים הבינו ששיטת העבודה הזו היא מאוד בעייתית מבחינה מחקרית, ומשנות העשרה של המאה העשרים החפירות בסילוואן חזרו להיות מסודרות, מלמעלה למטה, בשכבות, כמו שאנחנו מכירים. מאז ארכיאולוגים לא חופרים יותר במנהרות. זאת לא שיטת עבודה.

אז מתי חזרו לחפור פה מנהרות?

אחרי שמדינת ישראל כבשה את העיר העתיקה היא עשתה המון שינויים, וב-1969 החל משרד הדתות לבצע את החפירות שאנחנו מכירים כיום כמנהרות הכותל. אגף העתיקות, הגלגול הקודם של רשות העתיקות, לא ממש היה מעורב אז בחפירות האלה. כך פחות או יותר עד שנות האלפיים. כך מתחיל הסיפור של מנהרות הכותל, שעם כל הכבוד אולי מתחילות בכותל אבל מגיעות עד לויה דולורוזה בלב הרובע המוסלמי. אלה חפירות שעדיין ממשיכות, כאשר משנת 2005 רשות העתיקות נכנסת לתמונה כגוף שמבצע בפועל את החפירה. רשות העתיקות מעורבת גם בחפירות בסילוואן מ-2004, חפירות שמתחילות בבריכת השילוח ועולות עד לחניון גבעתי.

במשך הרבה זמן החפירות האלה התנהלו בצורה די חשאית, מבלי לחשוף מה ואיפה חופרים בדיוק ומה התוכנית המלאה.

נכון, במשך שנים החפירות האלה התנהלו בצורה חשאית, והיה את הסיפור המפורסם שיוסי ביילין ביקש לבקר שם כחבר כנסת ואמרו לו "מה פתאום, זה שטח פרטי", ותושבים ביקשו להיכנס ואמרו להם לא.

אז מה בעצם חופרים עכשיו, ככל שאפשר לדעת?

כל הזמן יש חפירות. יש את החפירות של עמותת אלע"ד מבריכת השילוח לגבעתי ובעצם עד לגשר המוגרבים, יש את חפירת בית המעיין, יש את החפירות בעיר העתיקה עצמה, זה פרוייקט אינסופי. כל הזמן יש חפירות, כל הזמן ניסיון להגדיל את המרחב התת-קרקעי.

וכל האופרציה הזו מתחת לאדמה אמורה להתחבר מתישהו?

להבנתנו בטח ישנן כוונות כאלה. תראי, הם הצליחו כבר לחבר את החפירות מסילוואן עד מתחת לגשר המוגרבים, ובעצם רק המרחב של רחבת הכותל עוד לא מחובר.

> האם המנהרות מעזה נחפרו על מנת לפגוע באזרחי ישראל?

שקי מלט בכניסה למנהרה ברחוב בראשי של סילוואן. צילום: 'עמק שווה'

שקי מלט בכניסה למנהרה ברחוב בראשי של סילוואן. צילום: "עמק שווה"

אתה יכול להסביר מי יוזם חפירה כזו, מי מאשר אותה ומי מבצע אותה בפועל?

מי שאמור ליזום פרוייקט כזה, תוך פנייה לרשות העתיקות, זה גוף יזמי שיש לו אינטרס בשטח. במקרה של המנהרות מדובר למעשה בפרוייקט של עמותת אלע"ד, המנהלת את עיר-דוד, ואילו מנהרות הכותל שממשיכות צפונה זה פרוייקט של הקרן למורשת הכותל. אלה שני הגופים המרכזיים המעורבים היום בחפירות.

הנוהל הוא שגוף שרוצה ליזום חפירה, פיתוח או בנייה בשטח שיש בו עתיקות – הוא אמור לפנות לרשות העתיקות, והיא זו שאמורה להחליט אם לאשר את החפירות או לא.

רשות העתיקות היא גוף סטטוטורי.

בהחלט, גוף סטטוטורי מקצועי, על פניו. אז עמותת אלע"ד פונה לרשות העתיקות וזו מחליטה לאשר את החפירות, כאשר המימון הוא, כמובן, באחריות עמותת אלע"ד. מן הסכם קבלני. מצד אחד לרשות העתיקות יש את הסמכות להחליט אם להיעתר לאלע"ד או לא, אבל מצד שני היא גם קצת שבויה של העמותה הזו כי הכסף בא משם. כאשר הרשות נכנסת לחפירות האלה ב-2004, להבנתי היא מוותרת על הפן המקצועי שלה, או שהוא הופך ללא רלוונטי כמעט.

מבחינה מקצועית רשות העתיקות, שמכירה את החומר, לא היתה צריכה בכלל לאשר את החפירות האלה. היא היתה צריכה להתנגד לחפירת מנהרות כי זו כבר מזמן לא שיטת עבודה ארכיאולוגית מקובלת. כלומר הרשות עושה לעצמה הנחות מקצועיות למען אינטרסים של עמותת אלע"ד, או אלה של מדינת ישראל.

אבל הטענה היא שבאמת נחשפו שם ממצאים ארכיאולוגיים משמעותיים מאוד.

אז אני רוצה להגיד לך משהו על זה אפרופו מנהרות החמאס. אני חושבת שהמנהרות שמדינת ישראל חופרת הן הרבה יותר מתוחכמות, במובן של "צדקת הדרך". "אנחנו לא סתם עושים מנהרות כדי לערער את היציבות הפוליטית ואולי גם לפגוע בצד האחר, אנחנו עושים חפירות מתוך זכות היסטורית, כבוד למורשת, עניין", כל הטיעונים הנאורים כביכול. בשם המדע!

ברמה המקצועית, זה נכון שתמיד כשחופרים נחשפים דברים. הם חשפו מנהרת מים קדומה, קטע מרחוב ועוד שרידים כאלה ואחרים, בטח ברחבת הכותל. ברמה של החוויה התיירותית זאת ללא ספק חוויה. ברמת המחקר הארכיאולוגי, המידע שאפשר להפיק מהחפירות האלה הוא כמעט חסר ערך לחלוטין.

זאת נקודה חשובה: הסיבה שארכיאולוגים הפסיקו לחפור במנהרות היא שהם הבינו שבחפירה כזו אנחנו לא מצליחים להבין את ההתפתחות של השכבות. את הקונטקסט של מה שרואים. מה בא לפני מה, מה נבנה מעל מה, מה הקשר ביניהן, ובעצם הרבה פעמים זה מקשה עלינו להבין מה בכלל מצאנו.

תעלת ביוב קדומה בסילואן. צילום: 'עמק שווה'

תעלת ביוב קדומה בסילואן. (צילום: "עמק שווה")

זה אומר שייתכן שממצאים שלא הלמו את הנרטיב שהחפירות באו לשרת הודחקו?

יש כאן כמה בעיות. דבר ראשון, כמעט ולא התפרסמו פרסומים מדעיים מסודרים אודות החפירות הללו, למרות שמדובר בתנאי בסיסי לקבלת אישור חפירה. יש הרבה פעמים פרסומים פופולריים, לא מספקים, שאנחנו תלויים בעיקר בהם למרות שקשה לאתגר אותם, וזה הופך להיות סוג של נרטיב: מה שהחופרים אומרים.

החפירה של מנהרות הכותל היא דוגמה טובה: רוב החפירות במנהרות הכותל הן מתחת לשכבות מוסלמיות לגמרי. מתחת למבנים ממלוכיים מהמאות 14 ו-15, ואת זאת איש לא מכחיש. השאלה היא מה אתה מציג, מדגיש. האם אתה מדגיש את אותה אבן גדולה ומחבר אותה לבית המקדש, או את המורכבות הרב-תרבותית של המקום. בגדול אני מאמין שרב הנסתר על הגלוי לגבי כל הפעילות הארכיאולוגית שם, ואני בספק אם אי-פעם אנחנו נדע.

הפרובלמטיקה המקצועית פה היא בעיה אחת; בעיה אחרת ומטרידה הרבה יותר היא הסיפור של התושבים הפלסטינים שבשטחם מתבצעת כל החפירה הזו. הפלסטינים מוחים על כך שנים ובעצם המדינה די נפנפה אותם.

כן, זה באמת הסיפור הכי מדהים. יש כאן למעשה שני היבטים: אחד, עצם החפירה מתחת לבתי התושבים, מה ששוב מחזיר אותי לסיפור של עוטף עזה, ויש כאן גם היבט פוליטי שבעיני הוא מסוכן הרבה יותר מסיפור מנהרות החמאס, מבלי לבטל את הפחד של התושבים.

תושבי סילוואן חיים בכפר בו מתנהלת כבר מזה עשרים שנה פעילות ישראלית-מתנחלית, ואז יום אחד הם מגלים שחופרים להם מתחת לבית. הם תמיד ידעו ש"חופרים תחתם" מטאפורית, אבל יום אחד הם מגלים שזה גם פיזית. ואז הם אומרים את הדבר האנושי ביותר שאפשר, שאולי היום גם יש לישראלים יותר אמפתיה לזה, "אנחנו מפחדים. חופרים לנו מתחת לבית, אנחנו לא יודעים מי חופר, כמה חופרים, איזה עומק, איך זה מערער את הבית, מה יקרה מחר". הם לא יודעים כלום. הם גם לא יודעים אם מחר לא ייצא להם מתנחל מתחת לבית ויגיד "החדר הזה הוא שלי".

זה לא מופרך, לאור אופן ההשתלטות על בית עבאסי, נניח, שם הם השתלשלו אל תוך הבית עם חבלים מהגג.

נכון. כאן צריך להבין משהו שהציבור הישראלי מתקשה להאמין, שהמתנחלים מגיעים אל הבתים הללו בכל מני דרכים. אז יש כאן המון פחד, אבל יש גם חוק, והחוק מקנה זכויות קניין שכוללות כמובן גם את השטח שמתחת לבית.

אז הם עותרים לבג"ץ, והנימוקים של פסיקת בג"ץ נגדם מדהימים למדי.

מה שמדהים זה האופן שבו בג"ץ בעצם אומר "דבר ראשון: אנחנו בכלל לא יודעים אם האדמות האלה אכן שלכם. וגם אם כן, אל תדאגו, אנחנו סומכים על המהנדסים של הצד השני!" ואולי גם תושבי עוטף עזה יכולים לסמוך על המהנדסים של חמאס, הרי לכולם אנחנו קוראים שם מהנדס.

טיעון מדהים אחר של בג"ץ היה שאנחנו מדברים כאן על מנהרות שאמורות לחשוף את ההיסטוריה של העם היהודי, ולכן זה מוצדק. בעצם בית המשפט אומר כאן שהצורך שלנו להתחבר לשורשים שלנו הוא יותר חשוב מכל הזכויות של האנשים כאן. הוא נותן כאן אישור להשתמש בארכיאולוגיה כדי להשתלט על השטח.

אז התושבים הפלסטינים שקופים לחלוטין בעיני הממסד הישראלי; מה עם השחקנים האחרים באזור הרגיש הזה? היה תיאום כלשהו עם הוואקף, למשל?

לא רק שישראל לא מתאמת עם אף אחד, היא מנהלת את רוב הפרוייקט הזה במחשכים. אנחנו נזקקנו לעתירת חופש מידע כדי לקבל למשל את תוואי החפירה של המנהרה בסילוואן. רשות העתיקות, המודעת לרגישות הפוליטית של האזור, לא חולקת עם הציבור את המידע.

איך אתה מבין את המטרה האולטימטיבית של כל הפרוייקט הזה?

אני חושב שהמטרה של המנהרות האלה בסופו של דבר היא ליצור ירושלים ישראלית-יהודית. כך אני מבין את החפירות. לחפור תחת המציאות. חיזוק הנרטיב הלאומי הזה. הם הבינו שכל המנהרות האלה הן כלי מרכזי כדי למנוע פתרון פוליטי באזור האגן ההיסטורי. בשביל עמותת אלע"ד, סילוואן היא עיר-דוד. זה מה שהיא באה לעשות וזה מה שהיא עושה, מעל ומתחת לפני הקרקע.

מדרגות הרחוב ההרודיאני בסילוואן. צילום: 'עמק שווה'

מדרגות הרחוב ההרודיאני בסילוואן. (צילום: "עמק שווה")

כי פרוייקט ההתנחלות בסילוואן בסופו של דבר לא היה הצלחה כזו מסחררת מבחינת אלע"ד, לא היתה נהירה של מתנחלים לאזור, אז הם מצאו דרך מתוחכמת יותר לצבוע את הכפר בכחול-לבן.

נכון. הם רצו לקדם בניה בסילוואן אבל רשות העתיקות מנעה את זה מהם בזמנו בטענה שאי אפשר לבנות בשטח עתיקות. זה היה בשנות התשעים. עם הזמן המדיניות השתנתה. אז כאשר עמותת אלע"ד הבינה בזמנו שמסה של בניה לא תהיה להם פה, הם חוברים לרשות העתיקות במטרה להגיע אל הקונצנזוס הישראלי דרך הארכיאולוגיה וההיסטוריה של עם ישראל.

איך אתה רואה את פוטנציאל ההתלקחות של החפירות הללו מתחת למציאות שברירית כל כך?

תראי, אם אנחנו מסתכלים על הפעילות הזו סביב הר הבית אז אנחנו רואים שישראל הצליחה לחסום כבר למעשה את הר הבית באמצעות המנהרות ממערב וגם חלק מצפון, מדרום כמובן זה הכל חפירות..

אם אני מוסלמית שרואה את המפה הזו, אני מתחרפנת. זה נורא נורא קרוב להר הבית.

בדיוק זה. זה מטרים, פחות ממטרים. מדינת ישראל חפרה את כל השטח שצמוד להר הבית. קשה נורא לדעת מה נפיץ או לא נפיץ פה, יש המון דברים שקורים, גם בתוך מתחם הר הבית, גם מסביב, למשל שיפוץ גשר המוגרבים לאחרונה וכדומה. מצד שני אנחנו יודעים שהמצב במזרח ירושלים נפיץ כבר המון זמן וכל הזמן ישנם עימותים. על פניו, המנהרות האלה, בתפיסה שלי, הן בסיס לסכנה קיומית, ואי אפשר לדעת אם, מתי ואיך זה יתלקח ולאיזה גובה יגיעו הלהבות ובאיזה רדיוס.

המאבק הזה בכלל הופך יותר ויותר ממאבק לאומי למאבק דתי. ההיסטוריה אומרת שכשפתחו כאן את המנהרות ב-96' אז אכן פרצו מהומות, וההיסטוריה גם אומרת שהאינתיפאדה השנייה התחילה במקום הזה. זה ללא ספק חומר נפץ לעתיד האזור.

המנהרות שישראל חופרת מתחת לעיר העתיקה וסילוואן הן בעיני סכנה חמורה יותר מהמנהרות בדרום, והדרישה של כולנו צריכה להיות שבשלב הראשון ישראל תחדול מן החפירות הללו. אם כולם מדברים על שקט ופחד ממנהרות אז צריך לראות את המנהרות האלה בהקשר הזה, להבין כמה הן מסוכנות ולדרוש את הפסקת החפירה שלהן. זה יכול להתחיל איזה שקט, למרות שעל פניו זה כאילו סיפור אחר מעזה, אבל השקט יכול להתחיל דווקא מפה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf