newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אבו מאזן, אירופה וארה"ב לא מתנגדים להפקעת האדמות בגוש עציון

כולם יודעים שההפקעה ובניית ההתנחלויות הם חלק ממדיניות שהייתה ושתמשך. אם היו מתנגדים, היו הרשות והאמריקאים הולכים מיד להקים עיר פלסטינית במקום ההתנחלות

מאת:

בניגוד לפרסומים, לאף אחד לא באמת ממש אכפת שישראל החליטה להפקיע 3,800 דונם של אדמות פלסטיניות מכפרים בגוש עציון כדי לבנות שם התנחלות חדשה.

כמובן שארה"ב, האיחוד האירופי, מצרים והרשות הפלסטינית פרסמו גינויים. זה מובן מאליו. זה הנוהל. מדויקת מכולן היא הודעת הגינוי האמריקאית. "ההכרזה הזו, כמו כל הכרזה של ישראל בדבר אישור תכנוני בנייה בהתנחלויות ופרסום מכרזים, אינה מועילה למטרתה המוצהרת של ישראל להגיע לפתרון שתי מדינות".

או במלים אחרות: א) ישראל עושה מה שבא לה כל הזמן ("כמו כל הכרזה", יעני שגרה, וכמו שלא הגבנו ברצינות בעבר כך גם עכשיו). ב) ברור לנו שאתם לא באמת מתכוונים לפתרון של שתי מדינות ("מטרתה המוצהרת", ותודה ביבי על נאום בר אילן שאיפשר לנו להגיד שזה מה שאתם מצהירים, אחרת היינו אולי נאלצים באמת ללחוץ עליכם).

אבל זה נגמר בגינויים, בשגרה, כמו כל הרחבה של כל התנחלות וכל הפקעה של אדמות. הרי, אם הרשות והמדינות המערביות באמת היו מתנגדות להפקעה, אבל באמת-באמת, הן היו פועלות. אבו מאזן היה צריך להודיע שהוא לא מכיר בצווי ההפקעה, ובמקומם הוא מכריז על הקמת עיר פלסטינית חדשה באדמות האלה. ארה"ב והאיחוד האירופי, שבאופן רשמי מתנגדים להתנחלויות אבל בפועל מממנים אותן ואת הכיבוש בכלל, היו מודיעים שהם מכבדים את זכות העם הפלסטיני לבנות על אדמתו, בהתאם למטרה המוצהרת של פתרון שתי מדינות, ולכן שיממנו את בניית העיר החדשה.

ואז, ביום אביב נאה אחד בעוד כחצי שנה, אחרי הכנות לוגיסטיות מספקות, יעלו לקרקע בולדוזרים ופועלים מהצד הישראלי בליווי ראשי המתנחלים וחיילים, ומהצד השני בולדוזרים ופועלים בליווי מפגינים מכל רחבי הגדה, אבו מאזן ושגרירי המדינות הרלוונטיות, שיודיעו שיפסיקו לממן את הצבא הישראלי שמנסה להשתלט על העיר-לעתיד שהם מממנים. אז, ורק אז, נוכל לומר שמדובר בהתנגדות להפקעה.

> מדינה אחת או שתיים? העיקר הוא סיום הכיבוש

התנחלות חדשה ליד הכפר א-דיק (אחמד אל-באז / אקטיבסטילס)

התנחלות חדשה ליד הכפר א-דיק (אחמד אל-באז / אקטיבסטילס)

אבל כל זה לא יקרה, כמובן. ארה"ב תשאר נאמנה לבת בריתה (או שליחתה) היציבה ביותר במזרח התיכון ותשכח מההפקעה מחר בבוקר. האיחוד האירופי אולי יודיע (שוב) שיחרים מוצרים מהעיר הישראלית החדשה, וימשיך לממן פיצויים סמליים לתושבי הכפרים הפלסטינים באזור שנפגעים ממנה (כמו ואדי פוכין, כפר חקלאי קטן שכבר כיום נמצא בסכנה בגלל שבניית ביתר עלית והגדר פוגעות במקורות המים שלו).

ואבו מאזן, נטול בעלי ברית משמעותיים או מקורות תקציביים עצמאיים, ירכין את ראשו שוב בכניעה, ואולי יבין קצת יותר טוב למה חמאס כל כך פופולארי בקרב הפלסטינים והוא נחשב מוקצה יותר ויותר.

וישראל? ישראל תמשיך להפקיע, ולבנות, ולדכא הפגנות קטנות שכן או לא יפרצו בסביבה, ולהרוג איזה מפגין מדי פעם, ולהחרים את ממשלת האחדות או לפחות לא לתת לה שום דבר משמעותי, ולשמר את המצור על עזה בגדול כפי שהיה עם הקלות מינימאליות, ולנהל את הסכסוך כמה שאפשר, עם עוד סבב לחימה מזדמן מפעם לפעם ומחיר דמים שממשיך לעלות. כי זה, כפי שמתארת עמירה הס, פשוט איך שהמשטר פה בנוי.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf