ישוחרר רומן זדורוב
ההתפתחויות בפרשת הרצח של תאיר ראדה מעלות ספקות לגבי אשמתו של רומן זדורוב. אבל יותר מזה: הן מעידות על התנהלות מעוותת של המשטרה והפרקליטות
אני לא יודע אם רומן זדורוב הרג את תאיר ראדה. מהמעט שעקבתי אחרי התיק במהלך שמונה השנים האחרונות נוצר אצלי רושם עמום מאוד ומאוד לא מבוסס ולא משפטי של ספק סביר. כמה כתבות וסרט שראיתי בנושא, לגבי אופן גביית ההודאה של זדורוב, שחזור הפשע ועוד, יצרו אי-נחת מתמשכת מהפרשה, וזו גברה נוכח העובדה שגם משפחתה של תאיר ראדה לא שלמה לגמרי עם הרשעתו של זדורוב.
האי-נחת והספק האלה הפכו מגובשים יותר וברורים יותר לאחרונה, כשהתברר ששני פתולוגים מובילים – מנהל המכון הלאומי לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל, ועובדת בכירה במכון, ד"ר מאיה פורמן-רזניק – תומכים בהגנה של זדורוב. השניים העידו בפני בית המשפט ואמרו שהסכין היפנית שלפי החשד שימשה את זדורוב לרצח ראדה לא הייתה יכולה ליצור את הפצעים על צווארה סנטרה של ראדה, שנוצרו בסבירות גבוהה מסכין משוננת, שלא הייתה בידי זדורוב, לפי המשטרה.
אבל לא מהסיבות האלה צריך לשחרר את רומן זדורוב. לפי החוק, במצבים נדירים ומיוחדים יש לשחרר חשוד בפשע מסיבה שנקראת "הגנה מן הצדק". מדובר במצב שבו התנהלות רשויות החקירה והתביעה היא כל כך שערורייתית, כל כך חורגת מהדרך הראויה לבירור האמת, שלא ניתן להרשיע את האדם. מדובר בכלי שההיגיון שלו הוא כפול: הן הקושי לברר את האמת לגבי הפשע והחשוד כשהמדינה עצמה פעלה בניסיון לעוות ולהסתיר את האמת, ולכן אי אפשר כבר להוכיח אשמה, והן ככלי מחנך של מערכת המשפט נגד המשטרה והפרקליטות.
מעטים המקרים שבהם דרוש יותר שחרור מטעמי הגנה מן הצדק כמו שהוא דרוש במקרה הנוכחי. מה שהתברר בחודשים האחרונים הוא שהמדינה ניצלה את כוחה בתור המונופול המעסיק בתחום הרפואה המשפטית כדי להשתיק את הרופאים המומחים שעמדותיהם המקצועיות סותרות את עמדת הפרקליטות.
רומן זדורוב (פלאש90)
זה התחיל כשהמדינה אסרה על קוגל להעיד בפני בית המשפט לגבי עמדתו בפרשה. קוגל היה מנהל מכון עצמאי שעבד למען ההגנה בתחילת המשפט, והמדינה טענה שעובדה זו מציבה אותו בניגוד עניינים. אף על פי כן המדינה טענה בשמו של קוגל שהוא מאמין שהחתכים נוצרו מסכין חדה. בשבוע שעבר, אחרי תלאות רבות, התברר שהמדינה שיקרה. קוגל העיד בפני בית המשפט שהוא מאמין שהמדובר בסכין משוננת.
בנוסף, המדינה החליטה לבטל את מינויה של פורמן-רזניק לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית בגלל עדותה בתיק זדורוב. שרת הבריאות, יעל גרמן, מחתה על ההחלטה, אבל הפרקליטות הובילה את הגישה הנקמנית ומנעה את המינוי. גם פה המדינה נחלה תבוסה, כשבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע בתחילת החודש שביטול המינוי, לאחר שהרופאה המומחית זכתה במכרז, אינו חוקי, ופורמן-רזניק התחילה לעבוד במכון.
התמונה שעולה מיחסה של המדינה לשני העדים המומחים האלה היא איומה ונוראה. נראה שהפרקליטות ניסתה בכל מחיר להסתיר ולהשתיק עדויות שלא מתיישרות עם הקו שהיא מובילה. יתרה מזאת, במהלך ביטול המינוי של פורמן-רזניק אותתה הפרקליטות לרופאים אחרים בתחום מה יהיה יחסה אליהם אם יפעלו נגדה.
כמו שכתב השבוע פרופסור בועז סנג'ורו, זוהי פרקליטות שיכורת כוח ומסוכנת. הרופאה במקרה הזה נלחמה על זכותה להתקבל לעבודה שהובטחה לה, אבל האם כל רופא יעז לדבוק בעקרונותיו ולצאת למאבק כזה במדינה? וזה עוד לפני כל יתר הפקפוקים שעולים מהעדויות גבי עבודת המשטרה בחילוץ ההודאה והשחזור של זדורוב, שבהמשך חזר בו מהם.
את רומן זדורוב צריך לשחרר. לא רק בגלל שאנחנו לא יודעים מה קרה שם. לא רק בגלל הספקות החמורים לגבי אשמתו. אלא בגלל שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו משטרה ופרקליטות שפועלות בדרכים האלה, וחותרות להרשעה בכל מחיר. בית המשפט צריך לשים לזה סוף. עכשיו.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
