newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מתנגדי עסקת הדולפינריום: לא לתת מתנות ליזם על חשבון שטחי ציבור

בדיון התנגדויות בוועדת התכנון והבנייה המחוזית השבוע הציגו תושבים ופעילים סביבתיים שורת טיעונים נגד התוכנית להקים מגדלי יוקרה פרטיים על קרקע ציבורית ליד הים

מאת:

כותב אורח: יקיר בן-מאור

ביום שני השבוע קיימה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה דיון בהתנגדויות ל"עסקת הדולפינריום" שמקדמת עיריית תל אביב.

במסגרת העסקה אמור איש העסקים יוסף בוכמן למסור לידי העירייה את שטח הדולפינריום, המוחכר לו לעשרות השנים הקרובות, בתמורה לקבלת שטח ציבורי מעבר לכביש – ליד מסגד חסן בק – ועמו זכויות בנייה נכבדות לצורך הקמת מגדלי יוקרה. שווי העסקה לבוכמן מוערך בלמעלה ממיליארד שקלים. לעסקה מתנגדים תושבים משכונת כרם התימנים, ולצדם מתכננים, ארגונים סביבתיים ואחרים.

לפני תחילת דבריי ניסתה יו"ר הוועדה, גילה אורון, למנוע ממני לדבר בטענה שאני כבר לא תושב העיר. לאחר הבהרות שאני יליד העיר, שעדיין מעורב בפעילות במקום, ושהחוק לא מגביל הגשת התנגדויות לתושבים – זכיתי בכל אופן להציג את התנגדותי. בדבריי התייחסתי בעיקר לפגיעה במרחב הציבורי הפנימי של השכונה, שיצומצם משמעותית בשל העסקה, ולמחסור המשווע של דיור בר השגה במגדלים, שאמורים להבנות על קרקע ציבורית.

לטענה זו הצטרפו גם חברי עמותת נווה צדק, שהדגישו שבאזורנו יש מחסור במרכזים קהילתיים ובבתי ספר, שהיו יכולים לקום על השטח שהעירייה עומדת למסור לבוכמן, ומחו גם על הפער הבלתי נסבל בין הערכות השמאות של קרקע הדולפינריום (כ-42 מיליון שקל) לקרקע שבוכמן אמור לקבל (כ-1.3 מיליארד שקל). משמעות הפער הזה היא מתנה לבוכמן על חשבון רכוש הציבור.

ההולילנד של תל אביב? תושבי כרם התימנים נגד עסקת הדולפינריום

שטח התוכנית. במרכז: מסגד חסן בק. סביבו: השטחים שאמור בוכמן לקבל. ממול: הדופינריום הנטוש (Chris Hoare CC BY 2.0)

שטח התוכנית. במרכז: מסגד חסן בק. סביבו: השטחים שאמור בוכמן לקבל. ממול: הדופינריום הנטוש (Chris Hoare CC BY 2.0)

עו"ד עומר קריסטל, המייצג קבוצת תושבים, הצטרף אלי והציג מספר בעיות משפטיות הנובעות מהעסקה, והאדריכילית סיגל שכטר טענה ששורת המגדלים שמנתקת את נווה צדק מהים היא טעות תכנונית מהמעלה הראשונה, שלא יהיה נכון לחזור עליה עם מגדלים נוספים. טיעון מעניין נוסף הגיע מצד פעילים סביבתיים שטענו שבמקום להרוס את הדולפינריום לטובת רציפות הטיילת, כפי שמתכננת העירייה, נכון יותר לעשות בו שימוש מחדש לצרכי ציבור, לאחר שיפוצים.

אחרוני המתנגדים היו נציגיו של בוכמן, שטענו מהצד השני שליזם מגיעים אחוזי בנייה גבוהים יותר משנקבעו. לדברי הנציגים האישור לבנייה גבוהה יותר היה מתקבל אלמלא העיכוב בן עשר השנים בקידום העסקה. עיכוב זה, יש לציין, נגרם בשל התערבות מבקר המדינה, שמתח ביקורת על העסקה בעבר.

הדיון כולו התקיים בנסיבות מוזרות, ובצל העובדה שחלק ניכר ממגישי ההתנגדויות כלל לא קיבלו הזמנה לדיון או קיבלו אותה בהתרעה של ימים בודדים. בוועדה ניסו לתלות את האשם בשיבושים בדואר, אך בשל לחצם של הנוכחים הוחלט שלא למצות את הדיונים בדיון אחד, ולקיים דיון נוסף בתחילת נובמבר לצורך שמיעת המתנגדים שלא הצליחו להגיע.

אמנם יש עוד דיון לפנינו, אבל אנחנו חוששים שהוועדה תדחה את כל ההתנגדויות שהגשנו. במקרה כזה אנחנו ערוכים לפנות למועצה הארצית, ולהמשיך במאבק עד לערכאות הגבוהות ביותר.

יקיר בן-מאור הוא פעיל סביבתי, ממקימי ועד פעולה נגד עסקת הדולפינריום

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf