newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מדוע הסטטוס קוו בהר הבית אינו אפשרי

על רקע המתח והאלימות הגואה ברחובות ירושלים, מתחזקת אחיזתה של ישראל בהר הבית. כמיהת היהודים לבית המקדש אינה יכולה להיפתר על ידי ניהול הסכסוך או שמירת הסטטוס קוו, אלא רק על ידי פתרון פוליטי-מדיני כולל

מאת:

כותב אורח: יונתן מזרחי

בחודשים האחרונים, עם העלייה באלימות ובמתח בירושלים, מסתבר שסוגיית הר הבית מהווה גורם מרכזי בסדר היום הפוליטי והחברתי. שאיפותיהם של אלה הנתפסים כקיצוניים לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית/חראם א-שריף מעוררות דאגה בקרב רבים בציבור הישראלי, בעולם הערבי ובקהילה הבינלאומית – בלב כל אלה המבקשים לשמור על הסטטוס קוו במקום זה, כלומר לקיים את האוטונומיה של הווקף המוסלמי בניהול המתחם, ולאפשר עלייה להר של יהודים במועדים מסוימים. יש הטוענים שהמתח במזרח ירושלים מקורו בשאלת הריבונות על הר הבית: כלומר המתח בהר מוביל למתח ברחובות, ולא להיפך.

אם נבחן את תולדות הר הבית באלפיים השנים האחרונות, נראה שהשלטון בו התחלף פעמים רבות, וכל ריבון שינה את המצב במקום. במאה הראשונה לספירה חרב בית המקדש, אך כבר במאה השנייה לספירה בנו הרומאים מקדש פגאני במקום שבו ניצב בית המקדש לפני חורבנו. כאשר נעשתה הנצרות לדת הרשמית של האימפריה הביזנטית במאה הרביעית, הפך הר הבית לאתר פסולת – לכאורה מתוך זלזול במעמדו, אבל דווקא הצורך שחשו הנוצרים להפוך את ההר למקום מוקצה מעיד על שאיפתם להגדיר אותו מחדש. הכיבוש הערבי החזיר להר הבית את מעמדו הדתי המרכזי, ולמן סוף המאה השביעית נבנו בו מבני תפילה והנצחה. המוכרים שבהם הם מסגד אל אקצא ומבנה ההנצחה שהפך מאוחר יותר למסגד – כיפת הסלע. נוסף עליהם יש בהר הבית/חראם א-שריף, מדרסות, כיפות, קשתות ועוד מבנים, ההופכים אותו למה שהוא כיום – מתחם מקודש לאסלאם.

> בהר חומה מקדמים בנייה חדישה ובצור באהר נלחמים להתחבר לביוב

אזור הר הבית (צילום: Andrew Shiva, ויקימדיה CC BY-SA 3.0)

אזור הר הבית/חראם א-שריף (צילום: Andrew Shiva, ויקימדיה CC BY-SA 3.0)

אך גם בימים שבהם שלטו המוסלמים בהר הבית, או בשמו הערבי חראם א-שריף, לא היתה התמונה אחידה והתחוללו בו שינויים בהתאם למצב הפוליטי. השליטים לבית אומייה העצימו (במאה השביעית) את קדושת ההר, ואילו השליטים לבית עבאס (במאה השמינית) הפחיתו בערכו. הצלבנים הפכו במאה ה-12 את מסגד אל-אקצא לכנסייה וזיהו אותו כאחד האתרים הקדושים לנצרות. מיד לאחר החזרת ירושלים לידי המוסלמים בימי הממלוכים, במאה ה-13, החל פיתוח מואץ של ההר, ושוב הוקמו בו מבני דת שחיזקו את חשיבותו באסלאם. אפילו בשנים שבהן היה ההר בשליטה בריטית (בתקופת המנדט), התחוללו בו שינויים בסטטוס קוו.

כאשר החליטה ישראל לנהל את הסכסוך הפוליטי במקום לפתור אותו, ולחזק את שליטתה במזרח ירושלים, משמעות הדבר שגם את המצב בהר הבית היא מעוניינת לנהל. ניהול אין משמעותו הקפאת מצב. אך טבעי הדבר שכאשר בציבור הישראלי מחלחלת ההבנה שאי מציאת פתרון פוליטי משמעותו חיזוק השליטה הישראלית במזרח ירושלים, הוא ידרוש את חיזוק השליטה הישראלית בהר הבית. כמיהתם של מיליוני יהודים לבית המקדש אינה יכולה להיפתר על ידי ניהול הסכסוך או שמירת הסטטוס קוו, אלא רק על ידי פתרון פוליטי לסכסוך כולו. אחרת תמשיך ישראל לשנות את המצב בהר הבית, כשם שהיא משנה את המצב בגדה המערבית. כאשר מביאים בחשבון את מעמד הר הבית ביהדות, את כוחה הצבאי והפוליטי של ישראל באזור, ואת אי נכונותם של ישראלים רבים להכיר בחשיבותו של האתר באסלאם בכלל ובקרב הפלסטינים בפרט, ניתן לראות שחיזוק האחיזה הישראלית בהר הבית היא תוצאה של המציאות הפוליטית ולא להיפך.

יונתן מזרחי הוא ארכיאולוג בארגון עמק שווה, העוסק במקומה של הארכיאולוגיה בסכסוך הפוליטי.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf