newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הירי בכפר כנא: האם השוטרים חזרו לכפר כדי להתעמת עם חמדאן?

לאן נעלם הסכין בו איים ח'יר חמדאן על השוטרים? האם השוטרים באמת חשו בסכנת חיים? ניתוח סרטון האבטחה ועדותו של חילמי, קרוב המשפחה אותו הגיעו השוטרים לעצור מלכתחילה, מעלים חשד כי השוטרים יזמו מגע עם חמדאן לאחר שכבר היו בדרכם אל מחוץ לכפר

מאת:

הפוסט נכתב יחד עם אבי בלכרמן

בליל ה-8 בנובמבר האחרון ירו למוות שוטרי משטרת ישראל בחי'ר חמדאן בכפר כנא, מקום מגוריו. אז החלה מסכת שקרים השמורה למקרי הרג של ערבים, כמו הטענה כי במקרה של הנער מוחמד סנוקרוט שנהרג באוגוסט כאילו מותו נגרם בעקבות מעידה אולם למעשה נהרג מירי שוטרים בראשו, או השמועות שהופצו על ידי המשטרה כאילו קיים רקע של כבוד המשפחה ברצח מוחמד אבו-חד'יר.

חלק מהשקרים הללו הופרכו בסרטוני האבטחה מכפר כנא, אך שיחות עם העדים במקום, צפייה בסרטונים נוספים, ועדותו של חילמי חמדאן, העצור באירוע, כפי שהובאה בפנינו על ידי משפחתו, מעלים סתירות רבות נוספות בהסברי המשטרה. בעיקר לגבי הטענה כי השוטרים חשו בסכנת חיים, וזאת לאור טענות המשפחה וסרטון האבטחה, שמעלה חשד כבד כי כוח היס"מ הוא זה שהחליט לבצע פניית פרסה ולחזור לכיוון חמדאן כשזה רץ לכיוונם.

> אבל וזעם בכפר כנא: "בבית הספר מדברים על מאבק מול איום קיומי"

כפר כנא. צילום מסך מתוך מצלמת האבטחה

כפר כנא. צילום מסך מתוך מצלמת האבטחה

אי אפשר להסתובב בכפר כנא בלי שניידת משטרה תעצור להטריד

שוחחנו עם בני המשפחה של ח'יר ושל חילמי חמדאן. לבני המשפחה, כמו לרבים מתושבי הכפר עימם שוחחנו, יש בטן מלאה על התנהלות המשטרה בעיירה. הם סיפרו לשיחה מקומית על הטרדות חוזרות ונשנות מצד השוטרים. לדברי הצעירים בכפר אי אפשר לשבת ברחוב בלי שתעבור ניידת ותטריד, תעצור ותדרוש לבצע חיפוש סרק על מישהו, סתם כדי להשפילו. התושבים מתלוננים כי השוטרים נוהגים לקלל ולהתגרות. במקרה אחד באוגוסט נעצרו שוטרים ליד תושב המקום, ביקשו לראות תעודות, ובינתיים פוצצו לידו רימון הלם והכו אותו בעודם צוחקים. באתר החדשות המקומי נכתב אז כי מסכת ההתעללות עוד תסתיים ברצח.

באותו ליל השמיני בנובמבר זה אכן קרה. בסביבות השעה אחת בלילה שבין שישי לשבת הגיע כוח יס"מ בסוואנה משטרתית לכפר כנא על מנת  לעצור את חילמי חמדאן בן ה-18 בביתו. על פי טענות בני המשפחה, בעת המעצר ביקש בן דודו של חילמי, ח'יר חמדאן, להבין מה קורה. משפחתו מספרת שקם מהשינה, לבש מהר משהו ורץ החוצה. השוטרים דרשו מהנוכחים להסתלק וריססו גז פלפל בפניו של ח'יר. הם לקחו איתם את חילמי למעצר והניידת כבר החלה מתרחקת. לאחר מכן חי'ר, שניסה להתאושש מהלם הפלפל בעיניו, ובעודו נסער, החל רץ אחרי הניידת המתרחקת.

כמה שניות אחר-כך יתחיל האירוע שתועד במצלמת האבטחה. סרטון זה מפריך את טענות המשטרה באותו לילה כאילו "ההרוג בן ה-22 תקף שוטרים בסכין, ולאחר שנורו מספר יריות אזהרה באוויר השוטרים נאלצו לירות בו", ולצד העדויות מעלים שאלות קשות מאד לגבי הירי.

למה הניידת חזרה? האם אכן השוטרים חשו סכנת חיים?

לדברי המשפחה לאחר ששוטרי היס"מ עצרו את חילמי, הם הכניסו אותו לניידת והחלו לצאת את כפר כנא. הם עברו את מקום התקרית עם ח'יר, כ-200 מטרים לפני היציאה מהיישוב, המשיכו לנסוע כ-50 מטרים נוספים ואז החליטו לבצע פניית פרסה ולחזור לכיוון הכפר. ניתן להעריך כי הנהג הבחין בח'יר רץ במראה והחליט לחזור ולהתעמת איתו. בסרטון האבטחה אפשר לראות את הניידת כשפניה מופנים לכיוון הכפר. לא ברור עדיין מי נתן את ההוראה לחזור, יתכן שהנהג החליט לעשות זאת על דעת עצמו, אך זוהי נקודה קריטית. אם אכן הרגישו סכנת חיים וחששו מלינץ' למה לחזור לתוך הכפר? הרי ברור בכל מקרה כי ח'יר רץ לעברם ולא התכוון להפר את הסדר בצורה אחרת. לא ברור איך ייתכן כי נקודה זו חמקה מכל אמצעי התקשורת שסיקרו את הירי.

הדרך היורדת מביתו של חילמי מתעקלת בחדות במחצית הדרך כך שאין קו ראיה מהבתים אל החנות. בשעת הלילה המאוחרת הזו, בנקודה בה עצרו השוטרים את רכבם, לא היה איש, ואיש גם לא יכול היה לראות את המתרחש. את מצלמות האבטחה בחנות המחשבים שהותקנו שם רק חודש קודם איש לא לקח בחשבון, והן תיעדו את המתרחש שם. מלבדן העד היחיד הוא חילמי, העצור בניידת.

map

לפי עדותו של חילמי, שהגיעה אלינו דרך גורם שלישי ונתמכה על ידי עורכי הדין המייצגים את המשפחה, לאחר שהשוטרים שבו לניידת התגלע ביניהם ויכוח חריף. אחד השוטרים התעמת עם היורה לגבי השאלה מדוע ירה לעבר פלג גוף עליון ולגבי הצורך בחזרתם לזירה. ויכוח כזה הוא עניין טבעי בנסיבות הללו, אך הוא מצביע על כך שלא כל השוטרים שותפים לאותה הרגשה של סכנה ללינץ' או סכנת חיים מידיו של ח'יר, סכנה כזאת שהייתה מצדיקה ירי על מנת להרוג. (יש לקוות שאותו שוטר יגלה מספיק אומץ ויושר כדי להעיד בעצמו על הוויכוח בחקירה).

על פי העדויות שבידינו אחד השוטרים (0:24 בסרטון) ירה לעבר בית בקומה השנייה בזירה והכדור חדר את החלון (הקליע נאסף מאוחר יותר על ידי מח"ש). לפי עדותו של בעל החנות בה הייתה מצלמת האבטחה הירי בוצע כשבעל הבית התקרב לחלון כדי למנוע ממנו לצפות במתרחש. אם אכן בוצע ירי באופן הזה, שעשוי היה להיות קטלני, הוא לא הונע על ידי סכנת חיים ומעיד על הקלות בה השוטרים באירוע פתחו באש.

מה היה החפץ שחמדאן החזיק? האם הייתה סכין?

בכל דיווחים הראשונים המשטרה טענה כי חמדאן החזיק סכין. גם לאחר שהשקרים בהם הופרכו המשיכו לדווח על תקיפה בסכין. גם נפתלי בנט קבע כי "מחבל ערבי אחוז טירוף תקף ניידת של שוטרינו עם סכין, בניסיון לרצוח אותם". בסרטון האבטחה קשה להבין באיזה חפץ מדובר. אבל העדים המעטים שהיו בסביבה מתעקשים כי לא החזיק סכין.

המשטרה אספה את החפץ בו החזיק ח'יר אך תמונתו לא הופצה. יש להניח כי לאור ההתתפחויות שהתרחשו בשעות שלאחר הירי המשטרה היתה מזדרזרת לפרסם את דבר קיומו, אך דבר זה לא קרה. דובר המחוז הצפוני לא מוכן לאשר או להכחיש כי מדובר בסכין, וגם לא מוכן להתייחס לשאלה האם הם עומדים מאחורי ההודעה הראשונית שקבע כי מדובר בסכין. לטענת הדובר החפץ שנאסף הוא כעת חלק מחקירה פלילית והוא לא יכול להתייחס לכך מפאת סכנת שיבוש הליכי חקירה.

> ההסתה האסטרטגית של נתניהו

ראוף חמדאן מתאבל על בנו. מאחוריו תמונת הבן עם הכיתוב: ח'יר חמדאן קורבן שנאת המשטרה ושרה לערבים. שבת ה8.11/2014 האישום- ערבי צילום: אבי בלכרמן

ראוף חמדאן מתאבל על בנו. מאחוריו תמונת הבן עם הכיתוב: ח'יר חמדאן קורבן שנאת המשטרה ושרה לערבים. שבת ה8.11/2014 האישום- ערבי צילום: אבי בלכרמן

מה התרחש בעת הפינוי?

לפי עדותו של חילמי, בעת שח'יר הירוי נגרר לתוך הניידת הוא אמר "למה אתם ככה, אני נחנק תנו לי קצת אוויר", ואז נזרק לבדו באחורי הניידת. לפחות ב-15 הדקות הקריטיות הבאות, כשח'יר דימם למוות בניידת, עד שפגשו באמבולנס בצומת המוביל, לא הוענק לו שום סיוע ראשוני. לא נעשה ניסיון לעצור את הדימום, למרות שהשוטרים מוכשרים לכך וסביר להניח שהיו להם האמצעים. ייתכן כי מדובר בזמן רב יותר, אך עד שעות אלו לא הצלחנו לקבל ממד"א תשובה ברורה לגבי שעת האיסוף המדוייקת למרות פניות חוזרות ונשנות. במשך הזמן הזה לא רק שלא הוגש סיוע, חילמי טוען כי הוא וח'יר הוכו כשחילמי הסתובב וניסה לדבר עם ח'יר. קשה לקבוע האם טיפול ופינוי מהירים יותר עשויים היו להציל את חייו, אך בשלב זה, כמו לאורך כל התקרית, שוטרי היס"מ הפגינו אדישות פושעת לחייו של ח'יר חמדאן.

גזענות במשטרה

מאז שנת 2000 משטרת ישראל הרגה 48 אזרחים ערבים. לפי הנתונים שברשותנו באותו זמן היא הרגה שני יהודים, ומתנדבי משטרה הרגו יהודי נוסף. משמע המשטרה הורגת ערבים פי 16 יותר מאשר יהודים. היות וערבים מהווים רק 20% מהאוכלוסיה זה אומר שהיא נוטה להרוג פי 64 יותר ערבים. אפילו אם מנרמלים לפי שיעור היתר של ערבים המורשעים בפשיעה אלימה, שהוא נתון מוטה גזע מלכתחילה, מקבלים שהמשטרה הורגת פי 20 יותר ערבים מאשר יהודים.

בארצות הברית, לשם השוואה, המשטרה הורגת אפרו-אמריקאים בשיעור ממוצע גדול פי ארבע יותר מאשר לבנים (אחוזם באוכלוסיה הוא 13.5%). שיעורם של אפרו-אמריקאים בהרשעות בפשיעה האלימה בארה"ב אף גדול במעט מזה של ערבים בישראל. כלומר ההרג המבוצע על ידי המשטרה הישראלית מוטה לפי גזע פי 5 יותר מזה של המשטרה האמריקאית הנחשבת למאד גזענית בעצמה, ולסיבה למהומות גזע רבות בימים אלו בארה"ב. שם עוד אפשר לציין עשרות הרשעות של שוטרים לעומת הרשעה בודדת בישראל.

אפשר להסיק מהנתונים ומהאירועים שתוארו לעיל דברים רבים, אבל לאורם אי אפשר להכחיש את ההטיה הגזענית במשטרה. להצדיק את הירי בכפר כנא ולנתק את האירוע מההקשר הגזעני זה פשוט להתעלם מהמציאות. אם ח'יר חמדאן היה יהודי השוטרים לא היו יורים בו, הם לא היו גוררים אותו פצוע ומשליכים אותו לרכב כמו שלל ציד, ולא היו מפקירים אותו לאחר מכן. בדיוק כמו שעשו במקרים בהם יהודים תקפו אותם. הם לא מתו, והוא כן מת.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf