זה היה טיול. הוא לא היה תמים
במשך יותר מעשור מארגנות קבוצות ישראליות טיולים מאובטחים בין כפרים פלסטיניים בגדה. פרסומים פנימיים, כתבות בעיתונות הציונית-דתית וערכים בפלטפורמת המטיילים עמוד ענן מראים כיצד הטיולים משמשים ככלי להרחבת הנוכחות הישראלית בשטח – בסיוע הצבא, המתפקד כחברת אבטחה פרטית
טשטוש מכוון ומוצהר של ההבחנות בין שטחי B, A ו-C. צעדת יום העצמאות ליד חוות גלעד בגדה המערבית, ב-9 במאי 2019 (צילום: הלל מאיר / פלאש90)
כמה ימים לפני האירוע הקטלני ליד הכפר תל, שבו נהרגו רס"ן יובל עזרא, בניהו מלט, חבר כיתת הכוננות של חוות גלעד, וארבעה מתושבי הכפר – פארוק עדנאן עלי רמדאן, אברהים חוסיין עלי רמדאן, ג'וואד חוסיין עלי רמדאן ועומראן אחמד עלי רמדאן – פורסמה בערוץ הטלגרם "מטיילי דוד ואחיקם" הזמנה לטיול רגלי ב"מרחב חוות גלעד".
"כי אתה ה' באש היצתה, ובאש אתה עתיד לבנותה", נכתב בראש ההודעה שפרסם לאחר האירוע כתב "כאן 11" חיים גולדיטש ברשת X. המטיילים הוזמנו להיפגש ב-4:45 במצפה ישי, להתפלל שחרית בכניסה להר ברכה ולצאת בשעה 5:30 למסלול שאורכו יותר מ-15 קילומטר.
כמה שעות לאחר תחילת הטיול הפך המסלול לזירת קטל. בדיווחים הראשוניים בתקשורת הישראלית הוצגו חברי הקבוצה כמטיילים שהותקפו לאחר שנכנסו ללא תיאום לאזור הכפר; הפלסטינים דיווחו על מתנחלים חמושים שנכנסו לכפר, מה שהוביל לעימות עם תושבים ולהגעת כוחות נוספים של מתנחלים וחיילים. בהמשך העלה תחקיר "שיחה מקומית" כי פארוק רמדאן, שחטף נשק מאחד המתנחלים, נורה לאחר שכבר לא היה חמוש.
אלא שהמסלול שבו התרחש האירוע לא נולד באותו בוקר. כדי להבין את התנאים שבהם יצאה הקבוצה לדרך, יש לחזור יותר מעשור לאחור, לטיולים קודמים שנערכו באותו תוואי. בספטמבר 2013 פורסם בקבוצת הגוגל של "עמיתים לטיולים" סיכום של טיול שנערך במסלול כמעט זהה: מהר ברכה לחוות גלעד. "ליד בקתת העץ של מסעדת 'ברכה על ההר'", נכתב בסיכום, "נקבצו ובאו 101 מטיילים וצוות לוחמים מגדוד שקד שבאו ללוותם".
מהטקסט עולה כי מארגני הטיול היו מודעים היטב לכך שהמסלול עובר באזורים חקלאיים המשמשים את האוכלוסייה הפלסטינית המקומית: "העמקים המצומצמים שלאורכו היו נטועים בבוסתני תאנים שופעי פרי…", נכתב. "פה ושם ראינו ערביות וילדיהם שהיו אורים את התאנים".
הקבוצה ירדה לעין אל-פור, הקיפה את מצוק עראק בורין והמשיכה לעין צור. "מטעמי ביטחון לא ניגשנו ממש לחורבת צור שמתחת לכפר", כתב מחבר הסיכום. משם המשיכו המטיילים לחורבת עופר, וצפו ב"בתי ההתרחבות הזוחלת של שכם". אחר כך ירדו לכיוון מוצב סלע ועין עקידה, והגיעו אל הכפר תל: "חלפנו על עין עקידה ובפאתי הכפר תל […] טיפסנו מעט לראש תל רג'ל אל-ארבעין".
ארבע שנים לאחר מכן פורסמה בקבוצת הגוגל של ההתארגנות הזמנה נוספת לטיול באותו מסלול. הפעם היה זה טיול לילי בהובלת יעקב טבגר, שהוצג כמשתייך לקבוצת "מטיילי דוד ואחיקם". ההזמנה תיארה ירידה מהר ברכה לעין אל-פור ולחורבת צור, מעבר בחורבת עופר ובעין עקידה, עלייה לרג'ל אל-ארבעין וירידה דרך חורבת כפרור לחוות גלעד. אף שגם הפעם נערך הטיול בליווי ובאבטחה צבאית צמודה, המארגנים הזמינו את המשתתפים להגיע חמושים: "נשמח על כל נשק שיובא לטיול, בעיקר נשק ארוך", והדגישו בהמשך כי "לא ניתן לפרוש במהלך המסלול".
"במקום שבו תדרוך כף רגלו של המטייל, שם יעבור הגבול"
הטיולים מהר ברכה לחוות גלעד, ובהם הטיול שהסתיים בשבוע שעבר במותם של שישה בני אדם, הם חלק מרשת רחבה של קבוצות, מדריכים, מדרשות ומרכזי סיור הפועלת בגדה המערבית זה שנים. בשנים האחרונות הרשת הזו הולכת ומתרחבת בתמיכה ממשלתית, בין היתר באמצעות סימון "שביל קדם" ושבילי "חוצה יהודה ושומרון".
שלוש מהמסגרות הבולטות ברשת הן "עמיתים לטיולים", "מטיילי דוד ואחיקם" ו"חרגבים". קבוצות אלה מקדמות טיולים רגליים בשטחי הגדה המערבית כאמצעי להרחבת הנוכחות הישראלית בשטח, תוך טשטוש מכוון ומוצהר של ההבחנות בין שטחי B, A ו-C, ובין שטחים פתוחים לשטחים בבעלות פלסטינית פרטית.
את הטיול ביום שישי שעבר ארגנה קבוצת "מטיילי דוד ואחיקם", שהוקמה לזכר דוד רובין ואחיקם עמיחי, שנהרגו בפיגוע בעת שטיילו בנחל תלם ב-2007. בראיון שפורסם באתר "הקול היהודי" ב-2017 תחת הכותרת "כבשו את הארץ ברגליים", הוגדרה מטרת הקבוצה כך: "במקום שבו תדרוך כף רגלו של המטייל, שם יעבור הגבול". באמצעות הטיולים הרגליים, מבקשים המארגנים להרחיב את הנוכחות היהודית בגדה אל מעבר לגבולות ההתנחלויות עצמן.
"רוב המתיישבים מכירים את הגדרות והכבישים", הסביר מייסד הקבוצה, דוד סעייד, באותה כתבה, "אבל המרחב עצמו נראה מעבר להרי החושך, ואצל דוד ואחיקם זה היה פשוט – אנחנו גרים פה, זה שלנו ואנחנו צריכים להכיר את זה".
כובשים את הארץ ברגליים. ישראלים מטיילים בנחל קנה בגדה המערבית, ב-10 באוקטובר 2017 (צילום: פלאש90)
הטיולים, לפי סעייד, נועדו לא רק לשנות את הרגלי התנועה של האזרחים, אלא גם לכפות שינוי באופן פעולתו של הצבא. "הגישה שלנו היתה שאנחנו מתאמים ומודיעים לצבא כדי שיהיה לו יותר קל לאבטח", אמר, "אבל בשום אופן לא מבקשים אישור". לדבריו, בעקבות הפעילות "הצבא מבין שצריך לאבטח אזורים מסוימים, ומשפחות יכולות להגיע לשם לבד".
בראיון אחר ל"קול היהודי", שנתן שנתיים קודם, הסביר סעייד כי "מרקם החיים ביהודה ושומרון" אינו כולל רק מגורים בהתנחלויות ונסיעה בכבישים, אלא "את כל ההרים והשטחים גם אלה שאנחנו לא עוברים בהם מדי יום". הקבוצות מגיעות, אמר, "למקומות שרגל יהודית לא דרכה בהם כבר הרבה מאוד שנים, אם בכלל". כך ממשיכות הקבוצות האלה את האתוס הציוני הקלאסי של "ידיעת הארץ" ואת הפרקטיקה של "כיבוש הארץ דרך הרגליים".
לצד "מטיילי דוד ואחיקם" פועלת קבוצת "עמיתים לטיולים", שהיא המסגרת הרחבה ביותר מבין השלוש. בטיוליה משתתפים משפחות וילדים, בעיקר מקרב ציבור חובשי כיפות סרוגות, אך לא רק. בסרטון המתעד את אחד הטיולים האלה, שהתקיים באוקטובר 2024, ניתן לראות כי רוב המשתתפים הם גברים, אבל יש בהם גם נשים וילדים.
הקבוצה, שהקימו עמית אררט ועמית הורן (ומכאן שמה), מאגדת מדריכים, חוקרים, מדרשות, משפחות וקבוצות המשתתפים בפעילות. היא מארגנת ומפרסמת טיולים ברחבי הארץ, לצד מסלולים בגדה, לרבות מסלולים הדורשים אבטחה ותיאום צבאי. כך, נוסף על טשטוש האבחנה בין שטחי B, A, ו-C ובין שטחים פתוחים לשטחים בבעלות פלסטינית פרטית, פועלת הקבוצה לטשטש גם את האבחנה בין הקו הירוק ובין מה שמעבר לו.
"חרגבים" היא חבורה קטנה יותר, והבולטים בה הם עופר קלרמן מההתנחלות קידה, בן-ציון אפרסמון מגבעת רונן ושיראל חרל"פ ממגדלים. הודות לקוטנה, היא מגיעה לעומק השטח הפלסטיני, וכך סוללת את הדרך לקבוצות הממוסדות יותר. בכתבת פרופיל שפורסמה באפריל השנה באתר "עולם קטן", הוגדר חזון הקבוצה כ"להחזיר את הרגליים היהודיות לכל רגב בארץ ישראל". קלרמן הסביר כי הם מחפשים "מקומות יותר מרוחקים, יותר רחוקים מהיישובים היהודיים, יותר רחוקים מהכבישים היהודיים". כך למשל אמר קלרמן על אחד המסלולים: "זה בעצם חוצה שטח מאוד מאוד גדול שהוא כולו שטח A, ויהודים לא ממש מסתובבים בו, נחשב יחסית מסוכן".
בכל הנוגע לצבא, תיאר קלרמן תפיסה דומה לזו של "מטיילי דוד ואחיקם": "אנחנו לא מבקשים אישורים לטיול, בעיקר מודיעים כדי שלא נקפיץ את הגזרה". כאשר המסלול עובר בפאתי כפרים, סיפר חרל"פ, הקבוצה מתחילה את הטיול "חצי שעה לפני הזריחה", לעיתים בחושך. אפרסמון תיאר את השיטה בחיוך: "אנחנו מאוד משתדלים שלא יראו אותנו […] עד שהם קולטים וזה, אנחנו כבר לא שם".
לתושבים המקומיים אין שום דרך להבחין בין מטייל ובין מתנחל שבא "ליזום חיכוך". בית שהוצת על ידי מתנחלים בכפר ג'ית, באוגוסט 2024 (צילום: אורן זיו)
חלק מהמקומות שלידם עוברים הטיולים ידעו התקפות קשות של מתנחלים נגד כפרים פלסטיניים, לא רק בתקופה האחרונה. למשל הכפר בורין, שסובל מהתקפות מתנחלים כבר זמן רב, או הכפר ג'ית.
לא רק מתנחלים מהאזור משתתפים בטיולים האלה. מגיעות אליהם גם משפחות מהמרכז ומאזורים אחרים בגדה. אולם בשל אופי פעילותם של הגורמים החמושים בשטח, מתנחלים או חיילים, לתושבים המקומיים אין שום דרך להבחין בין מטייל שבא "להרחיב את הנוכחות היהודית במרחב" ובין מתנחל שבא "ליזום חיכוך"; או בין חייל סדיר, חייל מילואים או איש הגמ"ר המוצב במקום כדי להגן על המטיילים ובין חבר כיתת כוננות שבא מתוך כוונה להפעיל כוח קטלני כלפי מי שהוא מזהה כאיום – לעיתים תוך חריגה מסמכותו, שתקפה רק לשטח השיפוט של ההתנחלויות.
באירוע בכפר תל התמזגו הקטגוריות האלה בתוך שעות: קבוצת המטיילים נתקלה בניסיונות של התושבים המקומיים להרחיקה מאדמותיהם; חלק מהחיילים ניסו להפריד, ואחרים מיד בחרו לפעול באלימות נגד התושבים הפלסטינים; ואנשי מערך הביטחון ההתנחלותי שהוזעקו למקום והחיילים הפעילו כוח קטלני. נסיבות האירוע טרם התבררו עד תום, חרף הדיווחים הראשוניים הנחרצים על "פיגוע".
"חשוב להגיע עם נשק ארוך"
אחד הכלים לשימור המידע על המסלולים ולהפצתו הוא עמוד ענן, פלטפורמה שיתופית המשמשת מורי דרך, מדריכי טיולים ומטיילים ברחבי הארץ. האתר מבוסס על מערכת wiki, בדומה לוויקיפדיה, המאפשרת לכל אחד להוסיף ערכים ולערוך ערכים קיימים. בניהו מלט, חבר כיתת הכוננות שנהרג באירוע ליד כפר תל, חתום על כמה מהערכים האלה.
משתמשי הפלטפורמה מסמנים מעיינות, חורבות, מקאמים (קברים ואתרים מקודשים), בורות מים, דרכי גישה ושערים, ומוסיפים להם מידע היסטורי, ארכיאולוגי ומעשי. לצד תיאורי הנוף עולה מן הכתוב גם תמונת המציאות בשטח כפי שהמתנחלים תופסים אותה: תושבי הכפרים הסמוכים נתפסים כסכנה שיש להזהיר מפניה, ובערכים רבים נכללות המלצות להגיע חמושים.
באמצעות הנקודות המסומנות במפות בפלטפורמת עמוד ענן אפשר לעקוב אחר מסלול הטיול שהסתיים בזירת ההרג באדמות הכפר תל. נקודת העניין הראשונה המצוינת בהזמנה לטיול שפורסמה בקבוצת הטלגרם של "מטיילי דוד ואחיקם" היא הר המצוק – עראק בורין. המקום מתואר בעמוד ענן כ"כפר ציורי ועתיק הבנוי על קצה מצוק". יוצרי הערך מזהים אותו כ"עירו של גדעון השופט", ואפילו טוענים ש"הכפר הוקם על ידי תושבים מבורין הסמוכה שפרשו מהכפר לאחר סכסוך חמולות".
צילום מסך מתוך פלטפורמת עמוד ענן
בערכים של חורבת צור ועין צור, הנקודות הבאות במסלול הטיול, מציינים הכותבים כי במעיין התחום במבנה בטון "יש ברזים שמהם באים למלא מים אנשי עראק בורין ורועי צאן", ומזהירים: "רק לפקוח עיניים מכיוון שהכפר עארק בורין נמצא ממש מעל ואינו נמנה על חובבי ציון".
גם כאן מובאים אזכורים לתקופת התנ"ך, בניסיון לקשור בין הסיפור המקראי לאתר: "לעומדים במקום ניתן להבחין ממש מעלינו את המצוק האדיר של הכפר עראק בורין […] כעת תוכלו להבין את משמעותו האדירה והסמלית של התושבים שחיו כאן בכפר ובכל בוקר הרימו ראשיהם אל הצוק האדיר המתנשא מעליהם וראו את האשרה והבמה המנותצת".
ניתוץ האשרות והבמות על ידי הכוהנים הוא מהאירועים האלימים והאכזריים המתוארים במקרא. בספר מלכים ב פרק כג מתואר כיצד החריב המלך יאשיהו את מקדשי האשרות, שחט על המזבחות "את כל כהני הבמות אשר שם" ומילא את מקום המקדשים המקומיים שהרס בעצמות אדם.
בנקודה הבאה במסלול, רג'ל אל-ארבעין, מתוארים בעמוד ענן "מבנה מקאם… מוסלמי פעיל… סביבו עצי אלה ענקיים" ו"בור מים מחודש ובשימוש… המקומיים תלו על אחד האלונים מיטות ומזרונים המשמשים כערסל". עורכי הערך מציינים שבתי הכפר תל "מגיעים ממש עד למרגלות המבנה". בערך שיח' אבו ג'וד, הנקודה הרביעית במסלול שפרסמו "מטיילי דוד ואחיקם", מזכירים עורכי עמוד ענן שוב למטיילים עד כמה "חשוב להגיע עם נשק ארוך" שכן "בתים בודדים מהכפר נמצאים בסמיכות אליו".
"כשיוצאים לטייל מגלים שהשטח הוא לא מפחיד", אמר סעייד ל"קול היהודי". "ארץ ישראל מסבירה פנים למטיילים". אלא שהפרסומים בקבוצות עצמן מראים כי האפשרות לחוות את המרחב כבטוח ופתוח, תוך התעלמות מתושבי המקומות שבהם הם מטיילים, נשענת על מערך נרחב של כוח: נשק אזרחי; ליווי צבאי צמוד, תוך התייחסות לצבא כאל חברת אבטחה פרטית שנועדה לשרת את המטיילים; רבש"צים; וכיתות כוננות מן החוות ומההתנחלויות הסמוכות לאתרי הטיולים.
עבור המארגנים, הטיול הוא אמצעי להפוך את המקומות המעטים שבהם עדיין נותר לפלסטינים חופש תנועה מסוים למסלולים ולנקודות שבהם נוכחות המתנחלים נעשית שגרתית. תחילה מגיעה קבוצה קטנה, חמושה או מאובטחת. בעקבותיה, לדבריהם, הצבא לומד כי "צריך לאבטח" את האזור, ובהמשך יכולות להגיע גם קבוצות מאורגנות ומשפחות. המסלול מופץ בקבוצות, מסומן בעמוד ענן ונלמד על ידי מדריכים ומטיילים, וכעבור שנים נעשה חלק מתשתית קבועה של תנועה ישראלית במרחב.
עבור התושבים הפלסטינים, אותו מסלול עובר בתוך מרחב חייהם: ליד בתיהם, בכרמי הזיתים שהם מטפחים זה דורות ותלויים בהם לפרנסתם, בבוסתנים שהם מעבדים, במעיינות שמהם הם משקים שדות ועדרים ובמקאמים המקודשים להם. מן הערכים בעמוד ענן עולה כי המטיילים יודעים זאת: מצוין בהם מי משתמש במים, מי מעבד את הקרקע, מי נעל את הבריכה והיכן ביקשו בעלי המקום מהמבקרים שלא להיכנס.
מנקודת מבטם של התושבים הפלסטינים, גם ההבחנות בין המשתתפים השונים אינן בהכרח נראות לעין. משפחות מהמרכז, מתנחלים מקומיים, אזרחים חמושים, חיילים סדירים, אנשי מילואים, לוחמי הגמ"ר וחברי כיתות כוננות עשויים להופיע באותו מרחב ובאותו זמן. מי שמוצג בישראל כמטייל עשוי להיתפס בעיניהם כחלק מקבוצה חמושה שנכנסה לאדמות הכפר בחסות הצבא.
הספר "טיולים בפלסטין – רשימות על נוף הולך ונעלם" מאת רג'א שחאדה (2008) נחתם במפגש בדיוני בין בן דמותו של המחבר ובין מתנחל. "מאיפה אתה?" שואל המתנחל, וכשחאדה עונה "מרמאללה", הוא מגיב: "חשבתי שאתה ערבי, אבל לא הייתי בטוח. ערבים לא מטיילים". שחאדה מופתע. "מנין לך? אתה מכיר הרבה ערבים?", והמתנחל עונה כצפוי: "לא. אף אחד". "אז איך הגעת למסקנה הזאת?" תוהה שחאדה, והמתנחל עונה: "רק מלראות את תושבי הכפר כאן ליד. אני לא רואה אותם אף פעם יוצאים לטייל או יושבים ליד הנחל". "אולי מפני שהם מפחדים?" מעלה המחבר אפשרות.
"'למה שיפחדו?'
'בגללך'.
'ממני?'
'כן. אתה מסתובב עם רובה, לא?'
'הלוואי שהייתי בלעדיו. זה כבד ומעיק. אבל כמו שאמרתי, אני מוכרח'".
"לא יכולתי להתאפק", כותב שחאדה, "ואמרתי: 'אני מניח שאתה באמת מוכרח', בקול סרקסטי מאוד, אם כי התחרטתי על כך כמעט מיד. אני מזמין תגרה, כשאין לי לא אומץ ולא חשק לכך.
'למה אתה מתכוון?' התריס המתנחל.
'כדי להגן על האדמה שלקחתם מאיתנו', קבעתי עובדה, וכבר השלמתי עם הבאות".
המתנחלים טוענים כי הטיולים הם דרכם להכיר את הארץ ולהביע את אהבתם אליה. אבל אהבה לא מביעים עם נשק שלוף. הטיולים האלה אינם פעילות פנאי תמימה, אלא כלי לעיצוב פוליטי וטריטוריאלי של המרחב, המעמיק את הפגיעה בתושבים המקומיים ואת תחושת חוסר הביטחון של הפלסטינים בבתיהם ובאדמותיהם. במציאות הזאת, טיול הוא פעולה פוליטית לכל דבר ועניין, המשרתת תהליך ארוך שנים של טיהור אתני.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
