חיים שנגדעים באיבם: משבר ההפלות המתגבר בעזה

העלייה במספר ההפלות התרחשה במקביל לירידה בילודה. אישה ותינוקה במחנה אוהלים בעיר עזה, ב-12 בפברואר 2026 (צילום: עלי חסן / פלאש90)

רימא סלאמה, בת 27 מרפיח, ניסתה להיכנס להיריון במשך חמש שנים. כשהצליחה סוף סוף, כבר לא התגוררה בביתה אלא באוהל באל-מוואסי, מערבית לח'אן יונס, הרחק מאימה ומשאר בני משפחתה.

לפני תחילת המתקפה הישראלית על עזה, סלאמה ובעלה ח'אלד בילו שנים בביקורים אצל רופאים, בניסיון להבין מדוע אינה מצליחה להיכנס להיריון. בדיקה אחר בדיקה לא העלתה כל סיבה רפואית העשויה למנוע ממנה להרות, והרופאים אמרו לבני הזוג שהדבר עשוי לקרות בכל עת.

"לפני המלחמה, המחשבה על כניסה להיריון העסיקה אותי כל הזמן", אמרה סלאמה. "בעלי ואני הלכנו לרופאים מדי חודש. אחרי שהתחילה המלחמה הייתי עסוקה בדאגה למשפחתי ובהתמודדות עם המציאות הקשה שסביבנו, והפסקתי לנסות".

סלאמה ובעלה נאלצו לברוח מביתם בשכונת תל א-סולטאן ברפיח במאי 2024, ועברו להתגורר באוהל באל-מוואסי, בקרבת המשפחה המורחבת. אימה ואחותה עזבו בינתיים את עזה והצטרפו לאחיה במצרים, כך שסלאמה נותרה ללא משפחתה הקרובה לצידה.

במרץ השנה התחילה סלאמה לחוש תשישות חריגה. ח'אלד לקח אותה לבית החולים, ושם אישרו הרופאים שהיא בהיריון. "זו היתה הפתעה מוחלטת", היא אמרה. "שמחתי מאוד, ובכל יום הייתי שואלת את בעלי: 'אתה מאמין שאני בהיריון, ח'אלד?'"

אבל על השמחה העיב חשש כבד. סלאמה, שעדיין התגוררה באוהל, שמעה מנשים עקורות אחרות על הקושי לשאת היריון עד תומו ללא טיפול רפואי מתאים, תזונה הולמת ואפילו פרטיות. תקיפות ישראליות פגעו שוב ושוב באל-מוואסי ובסביבתה, והיא חששה שהמלחמה תגרום גם לה לאבד את העובר שברחמה. "הייתי שמחה", אמרה, "אבל פחדתי כל הזמן, כאילו חשתי שההיריון לא יחזיק מעמד".

ברחבי רצועת עזה, היריון נעשה מסוכן יותר ויותר לנוכח הרעב, העקירות החוזרות ונשנות, ההפצצות וקריסתם של חלקים נרחבים ממערכת הבריאות. רופאים מעידים על עלייה מדאיגה במספר ההפלות, בייחוד בקרב נשים שחיות באוהלים ללא גישה סדירה למזון מזין, למים נקיים, לתרופות ולטיפול טרום לידה.

משרד הבריאות בעזה תיעד כמעט 4,000 מקרים של אובדן היריון בששת החודשים הראשונים של 2026, ומספרם הגיע לשיא של 920 באפריל. לשם השוואה, במחצית השנייה של 2025 תיעד המשרד כ-1,200 הפלות. כ-74% מאובדני ההיריון התרחשו בטרימסטר הראשון, וכ-26% בטרימסטר השני.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

העלייה במספר ההפלות התרחשה במקביל לירידה בילודה: שיעור הילודה ברצועה במחצית הראשונה של 2026 ירד ב-3.2% לעומת התקופה המקבילה אשתקד.

לאחר שחלפו שלושת החודשים הראשונים, סלאמה התחילה להאמין שההיריון שלה מתפתח באופן תקין. היא המשיכה לסייע לחמותה במשימות הפיזיות היומיומיות הכרוכות בחיים באוהל. ואז, לאחר שבוע של הפצצות ישראליות כבדות, היא חשה שלא בטוב וחום גופה עלה. ב-15 ביולי, בשעת בוקר מוקדמת, היא התעוררה בשל התכווצויות קשות ודימום מהנרתיק. בעלה מיהר לקחת אותה למתחם הרפואי נאסר בח'אן יונס.

"בכיתי כי ידעתי שההיריון לא יימשך", אמרה סלאמה. "וזה מה שקרה. בגלל המלחמה איבדתי את העובר שחיכיתי לו חמש שנים, והייתי לבד, בלי אימי ומשפחתי לצידי".

מערכת בריאות בקריסה

ד"ר מאהר פרוואנה, רופא מיילד וגניקולוג במתחם הרפואי נאסר, אמר כי בבית החולים נרשמה עלייה במספר ההפלות בקרב נשים שסובלות מעקירה ממושכת ומתגוררות במחנות אוהלים. לדבריו, "בחודשיים האחרונים נשים רבות עברו הפלה, חלקן בטרימסטר הראשון של ההיריון וחלקן בטרימסטר השלישי [לידות שקטות]. הדבר נובע מהמצב הקשה בעזה ומהמתח והחרדה הקיצוניים שחווים אנשים המתגוררים באוהלים, תחת הפצצות בלתי פוסקות ובתנאים של חוסר יציבות".

לדברי פרוואנה, יותר ממחצית מהנשים ההרות שמטופלות בבית החולים סובלות מאנמיה, ורבות אחרות סובלות מלחץ דם גבוה או מסוכרת היריון. "זה דפוס שאנחנו רואים ברחבי עזה, והוא מדאיג מאוד", הסביר. לדבריו, הסכם הפסקת האש שהושג בין ישראל לחמאס באוקטובר 2025 כמעט שלא שיפר את תנאי חייהן של נשים הרות. ההפצצות הישראליות המתמשכות מאלצות נשים לברוח שוב ושוב, ורבות מהן נאלצות לבצע מטלות תובעניות, כמו נשיאת מכלי מים כבדים והמתנה של שעות בתור כדי לאסוף מים – מאמצים שעלולים לסכן עוד יותר הריונות שכבר נמצאים בסיכון.

קריסת מערכת הבריאות בעזה מחריפה עוד את הסיכונים האלה. סגירת מעברי הגבול וההגבלות על הכנסת ציוד רפואי הותירו את בתי החולים ללא הורמונים סינתטיים המשמשים לתמיכה בהריונות בסיכון גבוה. לנשים רבות אין גישה, או כמעט אין גישה, להדרכה רפואית שגרתית ולמעקב היריון.

"אין מסגרות ציבוריות או פרטיות שמספקות מעקב היריון סדיר", אמר פרוואנה. "נשים הרות אינן מקבלות ייעוץ והדרכה כיצד לשמור על בריאותן במהלך ההיריון. כל אלו תורמים לגידול במספר ההפלות".

"אין מסגרות ציבוריות או פרטיות שמספקות מעקב היריון סדיר". מחלקת טיפול נמרץ ילודים בבית החולים שוהדא אל-אקצא בדיר אל-בלח, במרכז רצועת עזה, ב-18 בינואר 2026 (צילום: ח'ליל כחלות / פלאש90)

ד"ר מוניר אל-ברש, מנכ"ל משרד הבריאות בעזה, תיאר את הזינוק במספר ההפלות כמצב חירום רפואי והומניטרי. "זה לא רק עוד נתון סטטיסטי שמתווסף למחיר המלחמה", אמר. "אלה חיים שנגדעים באיבם". לדבריו, נשים הרות בעזה מתמודדות עם רעב, תת-תזונה, אנמיה, עקירות חוזרות ונשנות, לחץ נפשי כרוני, חשיפה למים מזוהמים, קריסת מערכת הבריאות ומחסור חמור בתרופות ובבדיקות דיאגנוסטיות.

אל-ברש הסביר כי ללא מחקרים אפידמיולוגיים ייעודיים, אי אפשר לייחס בוודאות מקרה מסוים של הפלה לגורם זה או אחר. עם זאת, לדבריו, "העלייה החדה וחסרת התקדים הזאת מחייבת בדיקה מדעית דחופה ובלתי תלויה של השפעות המלחמה, הרעב, המחסור, העקירה וקריסת מערכת הבריאות על היריון, לידה, אימהות ועתיד הפריון בעזה".

קורבנות המלחמה

רזאן אל-אסמר לא דמיינה שתאבד ילד במהלך המלחמה. אל-אסמר, בת 30 ממחנה הפליטים ג'באליה, כבר חוותה עקירות חוזרות ונשנות ואיבדה בני משפחה; ביתה נהרס ובעלה איבד את מקור פרנסתו. לפני המלחמה היא ילדה שני בנים, אחמד ויאמן, ולא תכננה להיכנס שוב להיריון. אבל לפני שבעה חודשים גילתה שהיא מצפה לילד.

"הרגשתי שזו בת, ושמחתי מאוד", אמרה. "אבל גופי היה עייף כל כך. פחדתי שאאבד את העובר בכל רגע. שמעתי על נשים סביבי שאיבדו את התינוקות שלהן בשלב מוקדם". אל-אסמר נאלצה לעבור מח'אן יונס לאל-מוואסי, ושם התקשתה להגיע לטיפול רפואי. בהריונות הקודמים היא ביקרה בקביעות במרפאה פרטית ונטלה תוספי תזונה נחוצים. הפעם היה לה קשה להתנייד, כמעט שלא היו תרופות ומוסדות רפואיים רבים כבר לא תפקדו.

בסוף יוני גופה של אל-אסמר לא עמד עוד בעומס. היא איבדה את העובר בחודש השישי להיריון. "קיוויתי שהתינוקת תגיע לעולם ותביא לי אושר", אמרה. "במקום זאת, גורלה היה למות ברחמי אחרי יום חם ומתיש. לא סמכתי על גופי שיוכל לשאת את ההיריון עד סופו, וזה בדיוק מה שקרה. מזלה שלא נולדה לגיהינום של המלחמה בעזה".

רג'א יאסין, מיילדת בבית החולים א-שיפאא בעיר עזה, הסבירה כי מה שעבר על אל-אסמר משקף את תנאי חייהן של נשים הרות ברחבי הרצועה. אוהלים צפופים, מים מזוהמים, הצטברות פסולת והתפשטות חרקים ומכרסמים יצרו תנאי מחיה לא בטוחים, ואילו הרעב המחריף אינו מאפשר לנשים רבות לשמור על תזונה מאוזנת או להשיג תוספים חיוניים.

נוסף על כך, הרס שירותי הפוריות פגע בגישה לתכנון המשפחה והביא לעלייה במספר ההריונות הלא מתוכננים, בנסיבות שבהן לעיתים קרובות אפילו טיפול בסיסי במהלך ההיריון אינו זמין.

יאסין הוסיפה כי גם המחיר הנפשי כבד לא פחות. נשים הרות חיות תחת הפצצות בלתי פוסקות וחוששות מעקירה ומאובדן יקיריהן, וכן מהאפשרות שלא יצליחו להגיע לטיפול רפואי או אפילו למצוא מקום בטוח ללדת בו. "נשים רבות אינן מתמקדות עוד רק בשמירה על ההיריון", אמרה. "הן עסוקות במציאת מקום בטוח ללדת בו, במציאת רופא שיעקוב אחר מצבן ובדאגה לצרכים הבסיסיים של התינוק שייוולד". לדבריה, ההליכות הארוכות למוסדות רפואיים, בצירוף הטראומה הנגרמת בשל אובדן בני משפחה, מחריפות עוד יותר את הסיכונים הגופניים והנפשיים הכרוכים בהיריון.

עבור סאוסן ברכה, האובדן היה פתאומי. ברכה, בת 30 ואם לשלושה, היתה בחודש החמישי להריונה. ב-17 ביוני היא לקחה את בנותיה לחוף באל-מוואסי, בתקווה שמי הים יקלו עליהן את ההתמודדות עם החום הכבד ועם עקיצות היתושים והפרעושים שכיסו את עורן.

"ישבנו על החוף והנחנו את חפצינו", סיפרה. "הבנות שחו עם אביהן, ובני משפחתי ואני שוחחנו והשגחנו עליהן. ואז שמענו פיצוץ עז, ועשן מילא את האוויר. לא יכולנו עוד לראות זה את זה. צרחתי: 'הבנות שלי! הבנות שלי!' גם בני משפחתי צרחו. צרחות נשמעו מכל עבר, והרגשתי שאיש אינו שומע אותי".

ברכה לא הבחינה שהיא מדממת. "כל שיכולתי לחשוב עליו היה למצוא את בנותיי", אמרה. אנשים מיהרו לפנות את הפצועים ולחפש אחר הגופות. לדברי ברכה, שני בני אדם נהרגו ושישה אחרים נפצעו בתקיפה. בתוך הכאוס הצליחה לבסוף למצוא את בעלה וילדיה. רק אז שמה לב שרגליה מכוסות דם. תחילה חשבה שנפצעה, אך זמן קצר לאחר מכן החלו הצירים. "בבית החולים נודע לי שאיבדתי את התינוק", אמרה. "כבר נתתי לעובר את השם יוסף, כי אהבתי את השם הזה. הוא הפך לעוד קורבן של המלחמה הבלתי נגמרת הזאת".

רווידה עאמר היא עיתונאית מח'אן יונס. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס