שלושה מכל ארבעה מורים שנרדפים פוליטית בישראל הם ערבים

פקידי הבילוש והניטור הסמוי אינם עוקבים רק אחר הסתה לטרור, אלא בכלל אחרי התבטאויות פוליטיות אופוזיציוניות לממשלה (צילום אילוסטרציה: חיים גולדברג / פלאש90)

ככל שמתקדם ההליך המשפטי נגד אחד מחוקי ההפיכה המשטרית בחינוך, כך הולכים ונחשפים פרטים על מנגנוני הרדיפה הפוליטית שהוקמו במטה משרד החינוך. מדובר בפקידים בלפחות שני אגפים שונים של המשרד, אשר עוקבים ובולשים בסתר אחר מורות ומורים. הם מרכזים מידע על קורות חייהם בהקשר התעסוקתי, אוספים צילומי מסך של פרסומים ותגובות שלהם ברשתות החברתיות, ואף מרכזים מידע אישי מגורמי אכיפה במשטרה וגורמים בשב"כ.

פקידי הבילוש והניטור הסמוי אינם עוקבים רק אחר ביטויי הסתה לטרור, אלא בכלל אחרי התבטאויות פוליטיות אופוזיציוניות לממשלה. המידע נאסף בתיק, "דוח מידענות" אישי, והפקידים מפרשים אותו ומכריעים לגבי המשך הטיפול. כל זאת מבלי שהמורה שהתקבלה תלונה בעניינו יודע שנערכת חקירה אודותיו ושהתקבלו החלטות לגבי עתידו לפני שניתנה לו זכות תגובה.

>> אומרים לתלמידים דמוקרטיה, אבל מחנכים לדיקטטורה

בשבוע שעבר הגישו האגודה לזכויות האזרח והקליניקה לזכויות בעבודה באוניברסיטת תל אביב עתירה נגד נוהל המעקבים של משרד החינוך אחרי מורות ומורים. כדי להבין עד כמה הנוהל הוא שרירותי ופוליטי, הנה דוגמה מתוך העתירה.

במאי 2026 קיבל מורה ערבי זימון לשימוע מאגף כוח אדם בהוראה, ובו נכתב כי המשרד שוקל את המשך העסקתו "לאור דוח אשר התקבל מאגף בקרה ואכיפה במשרד החינוך". למכתב צורף העתק הדוח ובו פרסומים של המורה בעמוד האישי שלו בפייסבוק, שנכתבו במקור בערבית. לא כתוב מי אסף את המידע, מי תרגם ומי פירש את התכנים והחליט שהם בגדר הסתה.

עורכת הדין מירי גרוס מהקליניקה לזכויות בעבודה פנתה למשרד החינוך בבקשה לקבל את כל המסמכים הרלוונטיים לשימוע, בכלל זה נוסח התלונה המקורית נגד המורה, מסמך ההחלטה לפתוח בחקירה סמויה, זהות עורך דוח הבילוש וזהות מתרגם הפוסטים והפרשן הלשוני והתרבותי. לנוכח פניית עורכת הדין, השימוע בוטל ולא נקבע לו מועד חדש.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

המורים הערבים על המוקד

נסיגת משרד החינוך מהאיום לפטר את המורה לאחר התערבות עורכת הדין יכולה להעיד שלא היה כאן בסיס לטענת הסתה, או שהליך החקירה היה פגום. אלא שהנזק כבר נעשה. כל מורה לאחר תקרית כזאת ידע שעוקבים אחריו בכל עת ויימנע מהבעת דעתו בפומבי. זה בדיוק "האפקט המצנן", המרתיע מורות ומורים מהבעת עמדותיהם, גם אם אין בכך שום פגם.

מי שנפגע מנוהל הבילוש אחר התבטאויות מורים הם בעיקר המורות והמורים הערבים. במענה לבקשת חופש המידע המוזכר בעתירה, הודה משרד החינוך כי בשנים 2023–2025 נבדקו בהליך המתואר 157 מורות ומורים, 118 מהם הם ערבים, כלומר שלושה מכל ארבעה מורים.

דוגמאות נוספות הוצגו בכתבה במגזין "זו הדרך", זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה באוקטובר 2023. מורה ערבייה הושעתה מעבודתה בנתניה, לאחר שהעלתה לרשת חברתית סרטון שבו הזכירה את מצוקת הטיפול באזרחים הפצועים בעזה. ראשת העיר נתניה, מרים פיירברג, ראתה בכך הסתה "נגד העם היהודי". מורה ערבי בחריש נשאל על ידי תלמידיו לגבי עמדת חמאס בעזה. ההורים התלוננו על כך שבתשובת המורה "עלתה הבנה לצד הפלסטיני" ודרשו לפטרו.

"הסתה נגד העם היהודי". מרים פיירברג (צילום: פלאש90)

ד"ר סמאח אל-ח'טיב איוב, מנכ"לית ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, אישרה את הקביעה לפיה הרדיפה הפוליטית נגד מורות ומורים ערביים התעצמה בשנים האחרות. בריאיון במגזין הרשת "סברה" היא הסבירה: "המורה הפך כפוף לפיקוח גורף החודר אל המרחב הדיגיטלי ועוקב אחרי פעילותו ברשתות החברתיות, באופן המטשטש את הגבול בין תפקידו המקצועי לזכויותיו האזרחיות. זה הופך את בתי הספר ממרחבי שיח פתוח וחשיבה ביקורתית לזירות של פחד וצנזורה עצמית".

במחקר שערכה עמותת "סיכוי-אופוק" נמצא כי לנוכח הרדיפה, מורות ערביות מפחדות לבטא את זהותן במרחב הציבורי, מטילות על עצמן צנזורה עצמית ומגבלות ביטוי, וכן חשופות למבחני נאמנות ולניכור חברתי מצד המורות היהודיות שאיתן הן עובדות. לצורך תמיכה במורות ובמורים הערבים, השיקה ועדת המעקב לחינוך הערבי אתר אינטרנט ובו מידע על חופש הביטוי במערכת החינוך, מאמרים בנושא חוסן פסיכולוגי, מידע משפטי ועוד.

מעטה החשאיות נפרם ממש במקרה

קיומן של ועדות הרדיפה הפוליטית, שפועלות בחשאי לפחות מאז 2016, התגלה ממש במקרה.

בנובמבר 2024 התקבל בכנסת חוק "איסור העסקת עובדי הוראה עקב הזדהות עם מעשה טרור". כנגד החוק הוגשו בדצמבר 2024 שתי עתירות לבג"ץ, שעליהן כתבתי בנפרד. בין היתר, נטען שהחוק מנוסח בעמימות, כך שאין דרך להגדיר מהי התבטאות המהווה "הזדהות עם מעשה טרור". בג"ץ הוציא צו על תנאי האוסר על יישום החוק טרם יסתיים הדיון בעתירה.

בתשובת פרקליטות המדינה (משרד המשפטים) לעתירה, נטען שמשרד החינוך דווקא שקד על נוהל עבודה מסודר שיאפשר לנטר ולזהות הזדהות עם טרור. הנוהל מסדיר את אופן הטיפול בתלונה כנגד מורה, על ידי "הוועדה המייעצת למנכ"ל משרד החינוך לעניין טיפול במקרי הסתה כנגד המדינה במערכת החינוך", המכונה בקיצור: "ועדת ההסתה".

תשובת משרד החינוך לעתירה חשפה פרטים נוספים. מתברר שוועדת ההסתה הוקמה כבר בשנת 2016, תקופת כהונתו של נפתלי בנט כשר חינוך. הוועדה פועלת באגף הביטחון של המשרד, ותפקידה לבחון "מקרים של הסתה כנגד המדינה בהם מעורבים מוסדות חינוך ועובדי הוראה".

בעקבות הגילוי פורסם ב"הארץ" תחקיר על ועדת ההסתה, שחשף דוגמאות מתוך "דוח המידענות" שנערך על המורה ירון אבני. בין היתר שיתף אבני פוסט של יאיר גולן, והוסיף עליו הערה: "כל מילה! הפשיסטים הגזענים רוצים להרוס את מדינת ישראל בגלל חלומות משיחיים". לא ברור כיצד עמדה פוליטית אופוזיציונית לממשלה פורשה כהסתה לטרור.

לנוכח המידע החדש, פנתה האגודה לזכויות האזרח למשרד החינוך וליועצת המשפטית לממשלה בדרישה שיפסיקו את עבודת ועדת ההסתה הפועלת במשרד. ביולי 2026 התקבלה תשובת משרד החינוך לדרישת האגודה לזכויות האזרח, וגם בה נחשפו עובדות חדשות.

מתשובת משרד החינוך מתברר כי יש ועדה נוספת, הממוקמת באגף "אכיפה" במנהל רישוי ובקרה על מוסדות חינוך (ולא באגף הביטחון). ועדה זאת עוסקת ב"מניעת העברת מסרים ותכנים, במסגרות החינוכיות, נגד המדינה ומוסדותיה" (ולא בהסתה לטרור). הוועדה בוחנת התבטאויות של מורות מורים, "לרבות התבטאויות פוליטיות", וגם היא אוספת מידע באמצעות מעקב ובילוש חשאיים.

קשה להאמין, אבל במשרד החינוך טוענים שהבילוש הרב-אגפי הוא חיובי ואף הכרחי, על מנת "להבטיח יישום אחיד ושוויוני של החוק, תוך שמירה על איזון ראוי עם הזכות החוקתית לחופש ביטוי." עולם הפוך: בילוש בסתר אחר מורים ברשתות החברתיות כשמירה על הזכות לחופש הביטוי.

על רקע זה, הוגשה כאמור בשבוע שעבר עתירה לבג"ץ בדרישה שיורה על ביטול מנגנוני הריגול אחר התבטאויות פוליטיות של מורות ומורים. במבוא נכתב: "עתירה זו עוסקת אך ורק בחוקיות מנגנוני מעקב, ניטור ובילוש סמויים אחר עובדי הוראה בגין התבטאויות; מנגנוני חקירה וקבלת החלטות שמתקיימים לפני שנפתח הליך משמעתי או פלילי בעניינם, ללא הסמכה חוקית, תוך פגיעה קשה בזכויות אדם, חתירה תחת כללי ההליך ההוגן, והכול תוך יצירת אפקט מצנן על חופש הביטוי הפוליטי של רבבות עובדי הוראה בישראל".

פרשנות המידע היא לעולם פוליטית

בישראל קיים "חוק המאבק בטרור" המסדיר את ההליך המשפטי בעבירות מסוג זה. כל ניסיון לקצר את ההליך הופך בסופו של דבר לרדיפה פוליטית.

נניח, למשל, שמורה ערבי כתב ביולי 2026 ברשת חברתית שישראל היא "דיקטטורה משפטית". כיצד נפרש התבטאות כזאת?

בנוהל העבודה של ועדת ההסתה (שצורף לעתירה) מוזכרים מספר קריטריונים לבחינת כל התבטאות. בין היתר, יש לשפוט התבטאות לחומרה ככל שהיא פומבית ומתמשכת.

מה היה קורה אילו היה מורה ערבי? שר החינוך יואב קיש בוועדת החינוך של הכנסת, 14 באוגוסט 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

הפוסט של המורה ההיפותטי שלנו פתוח לתגובות ולשיתוף בעמוד פייסבוק שיש לו 54 אלף עוקבים. אשר להתמשכות, לפרסום שהוזכר קדמו פרסומים רבם דומים. למשל, ב-15 ביוני הוא כתב על החלטה של בית המשפט העליון שהיא "שערורייתית ובזויה", וב-4 באפריל כינה החלטת בג"צ אחרת "חסרת אחריות ומופקרת". ב-1 ביוני הוא כתב שהיועצת המשפטית לממשלה "מושחתת".

נראה שאין חולק על כך שמדובר בהתבטאויות "נגד המדינה ומוסדותיה", שהן (על פי משרד החינוך) בתחום הסמכות של ועדות ההסתה. אלא שהשיפוט נגזר מזהותו הערבית של המורה ולא מתוכן הדברים. אני מניח כך, משום שהציטוטים שהוזכרו לא נכתבו על ידי מורה ערבי. אלו ציטוטי אמת מתוך עמוד הפייסבוק של שר החינוך יואב קיש. אפשר לשער כיצד היה מטופל מורה ערבי שהיה כותב דברים דומים.

זה בדיוק מה שהופך את ועדות ההסתה של משרד החינוך למנגנוני רדיפה פוליטית. הפרשנות היא מנקודת מבטו של בעל השררה. מה שהוא אומר יהיה תמיד הקו הלגיטימי, וכל התבטאות אחרת נשפטת בהתאמה לקו הזה.