newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מבקשי מקלט בקריאה לח"כים: "תפסיקו לאמלל אותנו"

ועדת הפנים של הכנסת העבירה את התיקון לחוק ההסתננות לקראת קריאה שניה ושלישית. מבקשי המקלט פונים לחברי הכנסת בקריאה של הרגע האחרון: תנו לנו לחיות כאן בחירות ובכבוד. שיחה עם דאוויט דמוז ממנהיגי מבקשי המקלט

מאת:

ועדת הפנים של הכנסת העבירה לפני זמן קצר ברוב של 7 לעומת 4 את התיקון לחוק ההסתננות לקריאה שניה ושלישית. נציגות "יש עתיד" בוועדה, חברות הכנסת פנינה תמנו-שטה ויפעת קריב בחרו להיעדר ונציג "התנועה" דוד צור הצביע בעד ובכך איפשרו את השגת הרוב הדרוש.

בעוד חברות הכנסת מירי רגב ואיילת שקד טענו בדיון בוועדת הפנים שהחוק בגרסתו המובאת היום להצבעה הוא "דרדלה" ו"חסר שיניים" (כפי שדיווחו בטוויטר של המוקד לפליטים ולמהגרים, שמעדכנים לאורך היום מהדיונים בכנסת סביב החוק) הוציאו הבוקר מבקשי המקלט פניה נרגשת של הרגע האחרון  לחברי הכנסת – לחשוב עליהם ולאפשר להם לחיות כאן בחירות ובכבוד. בין היתר הם כתבו: "רגע אחרון לפני שהחוק החדש למניעת הסתננות ישלח אותנו שוב לכליאה לא חוקית וההיטלים החדשים על מעסיקים יביאו אותנו לפת רעב, אנחנו קוראים לכנסת להפסיק את המדיניות שמטרתה לאמלל אותנו ולהחזיר אותנו למקומות של סכנה".

הפניה הכמעט נואשת הזו מעכה לי את הלב ושוחחתי בטלפון עם אחד החתומים עליה, דאוויט דמוז, מבקש מקלט מאריתראה ופעיל במאבק הפליטים:

אתה יכול לתאר לי קצת את התחושות בקהילה בבוקר הזה קצת לפני ההצבעה הגורלית?

לפני הפסיקה של בג"ץ אף אחד אצלנו לא ציפה שהבג"ץ יבטל את המשך הכליאה שלנו. מאז הביטול יש ציפיות ותקוות, בעיקר של האנשים בקהילה שכלואים שם תקופה ארוכה. אבל עם הזמן הבנו שבג"ץ לא באמת ביטל את החוק. האנשים בחולות בהרגשה לא טובה. ממש בלחץ. הייתי שם אתמול. נסענו לעודד אותם וחזרתי מדוכא. גם האנשים בחוץ מרגישים מיואשים, מרגישים שאין פה עתיד. אני לגמרי מבין שזה בדיוק מה שהם רוצים שנרגיש. זה מצד אחד עובד להם כי כמה יכול להחזיק מעמד בנאדם שלא רואה שום אופק. לא רואה מה יהיה גם בעוד 20 חודשים. וזה ככה כבר שנים. ומצד שני אנחנו ממשיכים במאבק שלנו, כי אין לנו באמת ברירה.

מה אומרים האנשים בחולות שביקרת אתמול?

לא אומרים כלום. קשה שם והם החליטו לא להגיד שום דבר. תיראה, האנשים בחולות הם אנשים חזקים. מצד אחד קשה להם וזה עצוב, והם מבינים מה המטרה של הממשלה. מצד שני מדובר באנשים מאד חזקים שלא יתנו לזה להרוס אותם. גם אין להם ברירה.

> הזדמנות להפיל את חוק ההסתננות עם פיזור הכנסת

מבקשי מקלט בהפגנה במתקן חולות (צילום: אקטיבסטילס)

מבקשי מקלט בהפגנה במתקן חולות (צילום: אקטיבסטילס)

בשבועות האחרונים היינו עדים לקמפיין מאד נוכח של תושבי שכונות הדרום שתומכים בהמשך הכליאה והפעילו הרבה לחץ על חברי כנסת. היה איזה נסיון שלכם להידבר איתם?

ניסינו ואנחנו עדיין מנסים להידבר. כל הזמן. זה אולי לא נעים להגיד אבל המנהיגים שם עובדים על האינטרסים שלהם לא באמת על אלה של תושבי שכונות הדרום. האינטרס שלהם הוא אחר והם לא מעוניינים באמת לדבר. עושים רק פרופוגנדה. יש אנשים בתוך השכונות שבאמת רוצים לדבר ולעבוד יחד על הבעיות. עוד לא מצאנו דרך להגיע לאלו שסובלים באמת כדי לעבוד יחד על הבעיות.

כשאתה מסתכל לאחור, על שנה של הפגנות גדולות שהובלתם, של מחאה מרשימה שהצליחה להגיע להרבה אנשים, על מה אתה חושב?

הובלנו מאבק גדול ומאד מסודר וללא שום אלימות. אני חושב שמצד אחד הוא היה מוצלח וגרם לאנשים להתחיל לדבר על זה, לראות אותנו. מצד שני זה גם עורר פחד. אנשים שאלו את עצמם מה, כל האנשים האלה נמצאים בדרום תל אביב? בשלב הזה אני בהרגשה שהפגנות גדולות לא משרתות אותנו יותר. אנחנו עדיין מנסים להגיע לציבור. אין לנו ברירה. אבל אני לפחות מאמין שאנחנו צריכים לעשות את זה בדרך אחרת. להגיע באופן אישי. הפגנות היו מספיק. שמעו עלינו מספיק. הציבור מבין שיש בעיה בדרום תל אביב. עכשיו אנחנו בשלב שבו אנחנו צריכים להגיע למצב של לשבת ולדבר.

לסיום, יש אולי איזה מסר שהיית רוצה להעביר הלאה ביום הלא פשוט הזה?

האמת שכן. חשוב לי שמעבר לכל נושא הפליטות – כן פליטים, לא פליטים – אנשים צריכים להבין שמדובר בבני אדם. בואו נדבר על בני אדם. מדוע אתם מתכוונים לתמוך בכליאה של בני אדם? עזבו את הפליטות, איך בנאדם יכול לאטום את האוזן שלו כשבנאדם אחר נכלא? איך אדם מרים את ידו ומצביע על כליאת אדם אחר? התחושה שלי היא שיש כאן פחד מהציבור, במקום לומר לו אמת. אם אתם באמת חושבים שאנחנו מהגרי עבודה תהיו אמיצים ותגרשו אותנו. למה לכלוא?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf