יותר טוב לכולנו שהנציג הפלסטיני הפסיד ב"ערב איידול"

תודה לאל (אל חמדוללא), הפלסטיני הית'ם ח'לאילה לא זכה ב"ערב איידול", והסורי חזאם שריף לקח את המקום הראשון.

בדרך חזרה מהצפון עצרתי לקנות כמה דברים בסופר, וראיתי על מסך הטלוויזיה את משדר גמר התוכנית הפופולארית. הייתי לקוחה יחידה בסופר והרגשתי ממש רע על כך שהפרעתי לקופאית הצעירה באמצע הצפייה הנרגשת.

החלטתי לקנות שווארמה לילדים, אותם עזבתי בשבת הגשומה בלי אוכל "נורמלי". גם בשווארמה שידרו את "ערב איידול", והסועדים הסתכלו כולם על מסך הענק הגבוה במיוחד. חשבתי שאני חייבת להשתלב בחוויה של העם שלי ולהכריח את עצמי לצפות בגמר. בכל זאת מדובר באירוע חריג ומיוחד בקרב הפלסטינים, שחולמים על ביירות הרבה זמן ומתענגים בכל בוקר על שירי פיירוז, הלבנונית הענקית ששרה לירושלים ולשמש הזורחת. עכשיו אחד משלנו נמצא שם והוא ממש מוכשר.

איך אצליח לצפות בגמר תוך כדי הנסיעה הארוכה שצפויה לי בדרך הביתה? הטכנולוגיה של שידור אינטרנטי לטלפון לא עזרה, וחשבתי שרדיו העם, "רדיו אל שמס", בטח ניצל את החגיגה ועשה משהו. ואכן, הרדיו שידר מכפר מג׳ד אל-כרום בשידור חי את אלפי המעריצים מרוטי העצבים שמעודדים את ח'לאילה הצעיר בן כפרם, הביא ראיונות עם חברים ואנשים שהכירו את הכוכב העולה מהגן, וגם את השכן שטען שכל הרעש ששמע במשך שנים מחלון השכנים היה שווה את הרגע המאושר הזה.

> מייצגים את פלסטין, לא את ישראל: שני המתמודדים מהצפון בערב איידול

הית'ם חל'אילה בגמר ערב איידול, עם השיר "פלסטין ערבייה"

שמעתי את הית'ם ושמעתי את המתחרים שלו מסוריה וסעודיה. כתבתי סטטוס מתגרה וחצוף לכל החברים בפייסבוק, שהתקווה הזו שפלסטיני עם דרכון ישראלי יזכה היא אפסית, ושאני מצטערת אבל הפעם זה לא יקרה. זה פשוט מסובך מדי.

שנה שעברה מוחמד עסאף מעזה סחט את כל הדמעות בדרך לתחרות. מצרים בעצם שלטה בתנועה שלו והוא בקושי רב הגיע לגמר. אז איך השנה אזרח ישראלי יזכה ב-250 אלף ריאל סעודי? כמה זה בשקלים בכלל? איך הוא אמור להקליט אלבום במדינות ערב ועוד לצלם קליפ? כל פעם שהוא יזוז נצטרך כולנו לחשוב אלף פעמים: מי זה אנחנו? מי זה הם? מה היחסים בינינו לבין כל המדינות מסביב ומה היחס שלהם אלינו? איזה קשרים יש בינינו? פשוט עדיף שהוא יפסיד וכל אחד יחזור למקום הטבעי שלו , ולא נתמודד עם הקושי הזה יותר.

פרידה מהחברה הישראלית

שעתיים עברו להן בין פרסומות אינסוף, חסויות, תודות לכל נסיך עשיר שתרם למפעל האדיר. הגעתי הביתה. בעלי היקר עקב אחרי חדשות שלא מתחדשות על הבחירות ולא היה קשה לשכנעו להחליף לגמר. שרדתי שעתיים עד כה. עוד מעט זה ייגמר ונדע אם החברים הכועסים על הבגידה שלי בפייסבוק יסלחו לי או לא.

היה עצוב לראות את הבחור המוכשר הזה כמעט לבד בלי כל המשפחה והחברים התומכים בין הקהל. היה עצוב לראות שהייתה תחרות בין שלושה בחורים מוכשרים באמת, אם כי הסעודי לא הצליח לגרום לאף ערבי להזדהות איתו. בניגוד לשניים האחרים, הסיפור שלו הוא פשוט בלי אקשן, בלי דרמה ונטול בעיות. הסיפור הפלסטיני נשמע כבר שנה שעברה, אז כמה אפשר לבכות על פלסטין? ההישג של הית'ם היה בכך שהצליח לדחוף לתוך הבעיה הפלסטינית את מליון וחצי הערבים שהרבה פעמים שוכחים אותם. הוא עדכן בעיניי כל העולם הערבי את הגרסה של הקונפליקט, המורכב גם כך.

בימים אלו אפילו אמנים שפעם האמינו שצריך להמשיך לנסות ולהשתלב בחברה הישראלית ירדו מהרעיון, שנראה מופרך במציאות השוררת בארץ כעת. כל כשרון או ניצוץ של אמן ערבי מתנפץ לו בסיכה הכי חלודה בעולם התרבות והפנאי הישראלי. הצעיר ממג'ד אל-כרום ניסה את מזלו אצל השכנים, אולי משם תבוא הישועה, והחלום יפרוס כנפיים. בעיניי גם עם ההפסד זה קרה.

ואילו המסכן התורן הפעם הוא הבחור הסורי, מהעיר חאלב, שבא מצויד במראה חיצוני נאה, חיוך ביישני ועיניים דומעות. התמהיל הזה גייס למענו את כל שאריות החמלה של העולם הערבי, שמקווה שהמלחמה בסוריה תסתיים כבר. וזה עבד. אחרי שנודעה זכייתו הוא שר ״לכתוב אסמק יא בלאדי, על אשמס אל מא בתגיב״ – את שמך, מולדתי, אכתוב על פני השמש שלא שוקעת. אין מעל אהבתך אהבה, לא כספי ואף ילדי, אין לאהבתך תחליף.

חזאם שריף הסורי, אחרי זכייתו בתחרות ערב איידול

הית׳ם שלנו חוזר הביתה בקרוב, עם חוויה לכל החיים. אני מקווה שימשיך לשיר ולרגש אותנו, ואני מתפללת שיהיה לו מקום כזמר מקצועי ושנזכה לשמוע אותו בקונצרטים גדולים בכל מקום בעולם. כולי תקווה שגורלו לא יהיה כגורל גדולי הזמרים הערבים בישראל, ושלא יהפוך לזמר חתונות שהקרירה שלו מגיעה לשיאה עם כניסת החתן והכלה לאולם מלא אוכל ואנשים.

> דרכו של הית'ם ח'לאילה לגמר ערב איידול