newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הבית היהודי זה לא הבית שלנו, תושבי דרום תל אביב המזרחים

בבית היהודי טוענים שהם האליטה החדשה, אבל הם המשך של אותה אליטה ישנה מדירת מזרחים ששולטת גם בשמאל וגם בימין, ולא מוכנה לחלק את המשאבים באופן צודק ושוויוני. כן, פוצצנו להם את הכנס. כל עוד יימשך הדיכוי, כך נעשה לכל כנס שלהם

מאת:

כותב אורח: חן שרעבי

כן, פוצצתי את הכנס של הבית היהודי על הדיור הציבורי. עצרו אותי והאשימו אותי ב"הפרת הסדר" ו"תקיפה", ואני אמרתי להם: "אין בית – אין תקיפה, ומבחינתי אתם גם לא יהודים בכלל, אלא עמלקים. מי שזורקים יהודים מזרחים לרחוב והורסים את הדיור הציבורי, אין בהם חמלה יהודית ולא נעליים, וגם לא נציגים מזרחים שמייצגים את תושבי השכונות והעניים והמוחלשים ואת הדיור הציבורי והמחאה החברתית. אז ככה ייעשה לכל כנס של הבית היהודי. נפרק ונפוצץ לכם אותו. אנחנו לא מתנצלים ולא מפחדים".

"הבית היהודי זה לא הבית שלנו תושבי דרום תל אביב המזרחים" – זה היה השלט שהנפתי ושאנשי הבית היהודי הפחדנים חטפו מידי תוך כדי תקיפה, ואז, משום מה, דווקא אני זה שנעצרתי. מין "הרצחת וגם ירשת" כזה. אנו האזרחים תומכי הדיור הציבורי נאבק בהם עד חורמה. עד שיתמכו בדיור הציבורי. נקודה. חשוב להבין שזו גם המהות שלהם, של אורי אריאל והבית היהודי ו'אם תרצו': גונבים את הדיור הציבורי והבתים של המזרחים בשכונות בכל מיני אמתלות שקריות וקפיטליסטיות כמו פינוי בינוי, ואז רצים למשטרה לבכות "אכלו לי, שתו לי, הרביצו לי" ומלשינים על יהודים לשלטון. דווקא במפלגתם של רונן שובל ואמילי עמרוסי, אלה שכל הכנס שלהם אתמול עסק בארגונים החברתיים שכביכול "מלשינים" לאירופה על מה שישראל עושה, מלשינים כך על יהודים מזרחים. ואחר כך הם בוכים למשטרה שהפרו סדר? שנאמר: "הפוסל במומו פוסלים אותו". תגידו, מה יהודי בכם?

> למה התפרצתי לכנס של הבית היהודי

פעילים מפגינים בכנס של הבית היהודי. (צילום: אקטיבסטילס)

פעילים מפגינים בכנס של הבית היהודי. (צילום: אקטיבסטילס)

זהבה גרינפלד, פעילת הדיור הציבורי, חוטפת את המיקרופון ונושאת דברים בכנס הבית היהודי (אקטיבסטילס)

זהבה גרינפלד, פעילת הדיור הציבורי, חוטפת את המיקרופון ונושאת דברים בכנס הבית היהודי (אקטיבסטילס)

בבית היהודי טוענים שהם האליטה החדשה שמחליפה את האליטות הישנות, אבל לדעתי הם המשך של אותה אליטה ישנה מדירת מזרחים ששולטת גם בשמאל וגם בימין, שלא מוכנה לחלק את המשאבים באופן צודק ושוויוני גם למזרחים. בולטת במיוחד החלוקה הלא שוויונית של הקרקעות, שמפלה מזרחים (לא סתם מפוני גבעת עמל ושכונות דרום תל אביב הם ברובם המוחלט מזרחים. הרי בישובים כפריים איש לא היה מעז לעשות זאת).

חשוב גם לראות איך משמאל וגם מימין תומכים בגרעינים תורניים המגיעים לשכונות, כביכול כדי "להציל אותנו" ובעצם לוקחים את מעט המשאבים שעוד יש בשכונות כמו מבני ציבור ודירות דיור ציבורי, ומגדילים את הפגיעה. רק לאחרונה נחשפה העברת דירות הדיור הציבורי לעמותות ימין, מה שתורם להרס של מה שנשאר ממדינת הרווחה ולהרס של מה שנשאר מהדיור הציבורי. צעקתי להם שם "אני לא מבין מה קשור ארץ ישראל השלמה והמלחמה בטרור לזה שאתם נגד הדיור הציבורי ונגד המזרחים בשכונות המצוקה. מה זה נותן לכם? אילו הייתם תומכים בדיור הציבורי אז אולי היו תומכים בכם יותר".

ודרך אגב, השוטרים איתנו. גם הם מסכנים וסובלים מיוקר המחייה וממחסור בדיור הציבורי. ומה שמצחיק זה שכשהנפתי את השלט ועליתי על הכיסא, מה שהפריע לפעילים של אם תרצו והבית היהודי היה שאני מלכלך את הכיסא כי אני עומד עליו. אמרתי להם: "אתם לא מתביישים? בשביל דיור ציבורי לאלפי אנשים אני גם אשרוף את כל הכיסאות אם צריך! מה שחשוב לכם בזמן שאנשים ברחובות, חסרי בית וחסרי דיור באלפים, זה שמישהו ילכלך את הכיסא עם הנעליים באוניברסיטת תל אביב? זה מה שמציק לכם?!"

זאת רק עוד דוגמא למפלגה המנותקת לגמרי מהמציאות. וזה בסדר. עצרו אותי ושיחררו אותי אחרי עיכוב, אבל אני יודע שגם השוטרים הם מהמחאה החברתית וגם הם תמכו בי, ואמרו שיהיה בסדר ושהכל בעצם היה 'בשביל הפרוטוקול'".

> פעילי להטב"ק ודיור ציבורי פוצצו כנס של הבית היהודי באוניברסיטת תל אביב

חן שרעבי הוא תושב נווה שאנן בדרום תל אביב ופעיל חברתי בתנועת אחותי ובכוח לקהילה. במחאת 2011 היה חלק ממאהל לוינסקי ולפניה חלק ממאהל המחאה ככר הלחם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf