newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הבחירות בישראל בתקשורת הפלסטינית: מהגרזנים של ליברמן ועד המשותפת

הרשימה המשותפת הייתה הסיפור בכלי התקשורת הפלסטינים. בראיון בלעדי לשיחה מקומית מברך עורך עיתון חמאס על מופע האחדות. בתוך ישראל העיתונאים מותחים ביקורת: הרשימה לא משקיעה בפרסום בערבית. ומה אומרים בעזה על לבני?

מאת:

הקלישאה המפורסמת אומרת שלחדשות, אין זמנים טובים יותר ממלחמה ובחירות. לגבי זמן המלחמות, גם בתקשורת הפלסטינית וגם בתקשורת הישראלית יסכימו. אלא שלמרות שהבחירות משליכות באופן ישיר על חייהם של מיליוני פלסטינים תחת כיבוש וחסרי זכות הצבעה, אין טעם להשוות את העניין שמעוררות הבחירות בקרב הפלסטינים בגדה וברצועה להתעניינות בתוך ישראל. בתקשורת הפלסטינית ניכר עניין מועט יותר.

"הודעה על בחירות בישראל כתוצאה מהכישלון בעזה", קראה הכותרת באתר סוכנות הידיעות "סאפא" עם ההודעה על פיזור הכנסת. מיד לאחר מכן הקפידה הסוכנות על העלאת כותרות ראשיות הנוגעות לבחירות במשך כשבוע, ומאז היא מעדכנת בנושא בצורה פחות מודגשת.

ברוב אמצעי התקשורת הפלסטינית הגדולים סיקור הבחירות בישראל נעשה בצורה בלתי מוטה כמעט. מבחינת הפלסטינים, אין הרי טעם להבדיל בין נתניהו להרצוג ולבני. הסיקור מתמקד בעדכונים, בסקרים המתפרסמים בישראל ובפרשנויות, כאשר הכותרות הגדולות יעסקו בדרך כלל במעלליהם של פוליטיקאים ישראלים שבחרו להשתמש בדמם של הפלסטינים כתעמולת בחירות.

את מירב תשומת הלב ריכז ביממות האחרונות אביגדור ליברמן, שקרא לערוף את ראשי הפלסטינים בישראל. "האידיאולוגיה הדאעשית כבר מזמן חלחלה אל הבחירות בישראל", נכתב באתר "אל אקסא", השייך לתחנת הטלוויזיה הנושאת את אותו השם ומשדרת מהגדה, ולא שכחו לתת לינק לסרטון "שמאל זה דאע״ש" של מפלגת הליכוד.

> ועדת הבחירות בב"ש: הקלפיות לא יונגשו לבדואים בגלל "מגבלות מסורתיות"

אביגדור ליברמן (אקטיבסטילס)

אביגדור ליברמן. (אקטיבסטילס)

בגדה נמנעים מביקורת על הרשימה המשותפת 

בצורה קצת מפתיעה, השיח של חרם הבחירות לא כל כך בולט בתקשורת בגדה. מוחמד סביתאני, עיתונאי מעיתון ״אל חיאת אלג׳דידה" היוצא לאור ברמאללה, מסביר: "אני חושב שזה בגלל שיש באמת תמיכה ברשימה המשותפת. אחד הפרשנים אצלנו כתב שהוא אפילו מקנא בכם. יש את אלה שחושבים שצריך להחרים כמובן, אבל איך פרשן היושב ברמאללה אמור להגיד לך, הפלסטיני שיושב בלוד (כוונתו אל כותב שורות אלה. ר.י), איך לנהל את מאבקך? הוא מיד יזכה למאמרי תגובה רבים. בשביל זה מבקשים מאינטלקטואלים שלכם, כאלה שכותבים ב'הארץ' ובתקשורת הערבית לפרסם אצלנו דברים כאלה".

ואכן, מה שהצליח לעורר עניין בחודש האחרון הוא איחוד הסיעות הערביות לרשימה המשותפת. התקשורת הפלסטינית די אוהדת את המהלך, וזה ניכר. אין אתר שלא מקדיש לכך לפחות מאמר דעה אחד או שניים בשבוע. בסוכנות הידיעות "מען", הנחשבת לגדולה ביותר ולמקורבת לנשיא עבאס, מסקרים בצורה מובלטת את המשותפת, וקשה כאמור למצוא שם מאמרי דעה נגד ההצבעה לכנסת.

בעיתון "אל-קודס אלערבי", היוצא לאור בלונדון ונחשב למאוד משפיע ברחוב הפלסטיני, פרסם אליאס ח׳ורי (סופר לבנוני, ״באב אל שאמס״) מאמר דעה לפני כמה ימים בו הוא מצדיע לפלסטינים בישראל מאחר והם לראשונה רצים ברשימה משותפת. במאמר טען ח׳ורי:

כתגובה למדיניות המחיקה והביטול הברוטלית הקבועה בה נהגה המדינה מאז היווסדה בדם, טוב עושים הפלסטינים שמתאחדים על מנת שיוכלו להתנגד למשב הרוח הגזענית, הבאה לידי ביטוי בשלל חוקים, בהם חוק הלאום אותו ניסתה הממשלה להעביר. בתקופה בה ערבים מפוצלים ונלחמים אחד בשני, מחמם את הלב לראות פלסטינים, קומוניסטים, לאומיים ודתיים נלחמים ביחד על קיומם בצורה אחראית ולאומית… העניין כאן הוא לא בגודל הפוטנציאלי של מפלגתם, אלא בתחילת בניית מסגרת פוליטית מאוחדת של המיעוט הפלסטיני בישראל כתהליך, כתחילת של צורת ביטוי של קיומה של אחדות פלסטינית בכל מקום.

הפרשן ר׳סאן ענבתאווי כתב ב "אל חדאת׳" (סוג של The Marker פלסטיני מרמאללה) כי על הפלגים הפלסטיניים בגדה ובעזה "ללמוד שיעור מאחיהם בפלסטין הכבושה, שמבינים שבמדיניות הפרד ומשול נלחמים רק דרך אחדות".

פסילתה של חנין זועבי על ידי ועדת הבחירות והעימות בין איימן עודה לליברמן בערוץ השני הגיעו לכותרות ברוב האתרים הגדולים. יחד עם זאת, רוב אמצעי התקשורת הפלסטינית לא הקצו פינה או מדור מיוחדים לכיסוי הבחירות בישראל.

הקמפיין התחיל באיחור

ומאמצעי תקשורת של אוכלוסיה הנשלטת בידי ישראל אך לא יכולה להצביע, לאוכלוסיה הנשלטת בידי ישראל וכן יכולה להצביע: הפלסטינים בתוך ישראל.

לעיתונאית חולוד מסאלחה מאתר "בוקרא", אחד מהאתרים הפופולרים בחברה הערבית, חשוב להדגיש את ההבדלים בין הבחירות הנוכחיות לקודמות. "בבחירות הקודמות, התחרות באמצעי התקשורת בין המפלגות הייתה מאוד גדולה, וזה בא לידי ביטוי בכיסוי התקשורתי. הפעם, עם הרשימה המשותפת, מן הסתם שהדבר לא קיים יותר, למרות מתיחויות רבות בין חברי 'המשותפת', שהרי הם נקראים משותפת ולא מאוחדת. כלומר, קיימים נושאים רבים עליהם הם לא מסכימים". בנוסף, למסאלחה יש בטן מלאה על הקמפיין שהתחיל באיחור ניכר לעומת קמפיינים של מפלגות אחרות בשמאל.

"אם תרד לרחוב הערבי ותשאל את האדם הממוצע, תראה שקיים סמי-קונצנזוס סביב ההצבעה לרשימה המשותפת, אפילו בקרב אנשים שהצביעו למפלגות ציוניות בעבר, שהיום מרגישים מחויבות כלפי החברה שלהם. לפני כשבוע וחצי נערך סקר בעכו בשני בתי ספר תיכוניים, אחד ערבי ואחד יהודי, וביקשו מהתלמידים להצביע. 'המשותפת' קיבלה את אחוז הקולות הגבוה ביותר. בהנחה הגיונית שהתלמידים היהודים לא הצביעו כולם לערבים, ברור שהתלמידים הערבים מרגישים את הקונצנזוס סביב המשותפת ולכן הצביעו לה.

"מה שאני רוצה לומר כאן, שברור שהרחוב הערבי יצביע למשותפת. עכשיו, בוא נתייחס לפער בין הקונצנזוס לבין פעילותם של מועמדי הרשימה. יש פער גדול מאוד בין מעשיהם לבין מידת התמיכה בציבור. הם היו צריכים להימצא ברחוב יותר, הקמפיין הגיע באיחור, והדבר צורם במיוחד על רקע הבחירות הקודמות, בהן ראינו כמה הברקות שאנחנו עדיין זוכרים״.

את מדברת על הקמפיין של בל"ד?

"כן, הווידאו עם ליברמן הרוקד היה להיט בבחירות הקודמות. הווידאו המביך שחברי הרשימה הוציאו לפני כמה שבועות היה יותר מצחיק מאפקטיבי. די בדוגמא זו כדי להבין את חולשת הקמפיין השנה".

למסאלחה יש ביקורת על הקמפיין לא רק מבחינה תעמולתית. "גם המחנה הציוני וגם מרצ, המפלגות שמייצגות את מה שנקרא השמאל הציוני, מאוד משקיעות באתרים הערבים, אפילו בהשוואה למשותפת. חלק גדול מאתרים אלה אפילו החרימו את המשותפת מבחינת כיסוי תקשורתי, כי הם השתהו במתן תקציבים לפרסום. האתרים זעמו, ובמידה רבה בצדק. הם ראו את המשותפת משקיעה רבות בקמפיינים בשפה העברית באתרים הישראלים וחשו שהקמפיינים לוקחים אותם כמובנים מאליהם.

"התחושה בתקשורת הייתה שהמשותפת חושבת שהציבור שלה בכיס, ובכלל זה העיתונות הערבית. בסופו של יום, מדובר כאן בפרנסה ותמיכה באתרים בשפה הערבית, שסמכו על הכספים שיגיעו אליהם. נוצר ואקום, אז מרצ תימצא שם. אני לא חושבת שמרצ תרוויח מהמהלך הזה, אבל המשותפת בהחלט עלולה להפסיד".

> סותמים את האף ויוצאים להצביע: הצעירים הפלסטינים בדרך לקלפי

זהבה גלאון (צילום: יוסי זליגר)

זהבה גלאון. מרצ אולי תרוויח.  (צילום: יוסי זליגר)

מחרימים את המשותפת כי אינה משקיעה בתקציבים לפרסום

האתרים המקומיים חשובים מאוד בחברה הערבית, ונחשבים למשפיעים לא פחות מהאתרים הגדולים והארציים כדוגמת בוקרא או Arabs48. ע׳, עיתונאי מאחד המקומונים הללו, כועס מאוד. הריאיון איתו מתקיים לפני ההשקה הרשמית של הקמפיין של המשותפת בערבית, אך עדיין חשוב לראות את מה שהיה לו לומר כדי להבין כיצד דברים התנהלו מאחורי הקלעים.

"פעם, המפלגות שילמו המון כדי לפרסם אצלנו. הפעם, במקום הכנסה משלוש סיעות, הצפי מלכתחילה היה להכנסה קטנה יותר כי יש רק רשימה אחת. אני יודע על פגישה שהתקיימה לפני כמה שבועות בין בעלי מספר אתרים, בה הוחלט שהמשותפת לא תקבל סיקור תקשורתי כל עוד היא לא מעבירה כספים לפרסום".

לשאלתי האם הוא מתכוון גם לסיקור חדשותי חשוב הוא משיב בחיוב. "אני מדבר על הכל. תראה, אתרים גדולים כמו בוקרא לא יכולים להתעלם למשל, אבל אתרים אחרים, קטנים יותר, התעלמו. עובדה. בוא נראה את מה שקורה בנגב לדוגמה, שם יש לך שישה או שבעה אתרים קטנים אך משפיעים מאוד, אפילו יותר מבוקרא או פאנט. המשותפת כמעט ולא קיבלה שום סיקור שם עד עכשיו.

"העיתונים הגדולים יותר יסקרו, אך ימצאו אמצעי לחץ יותר אפקטיביים. כנס לאתר ערבי גדול, ותראה שם פרסומות ענק של מרצ. פתאום הכסף של מרצ קונה יותר שטח פרסום, והדבר ממש לא מקרי. אני מאשים בראש ובראשונה את המשותפת בואקום התקשורתי הזה שנוצר. יודע מה? גם אם לא ישלמו, אם המשותפת תוציא 20 הודעות לתקשורת ביום, כל יום, לא ניתן יהיה להתעלם ממנה, ואז אפילו האתרים הקטנים יהיו חייבים לסקר. לא רוצים או לא יכולים לשלם? לא צריך, אבל לפחות תייצרו תוכן שיכריח אותנו לפרסם.

"כסף זה לא הכל בחיים. אני רוצה לכתוב על המשותפת, באמת, אבל אני לא מצליח למצוא על מה. אני בא לכתוב מאמר דעה, ואין לי שום דבר חדש לכתוב עליו. אז התאחדתם, יופי. כמה פעמים אפשר להגיד את זה? איזה פרשנות ניתן עוד לכתוב על זה? יש כאן קצת סחטנות של האתרים, במיוחד הגדולים. אבל אם היו מוציאים וידאו חדש כל יום לדוגמה, האתרים היו חייבים לפרסם אותו, כי אחרת היו מפסידים טראפיק.

"ועוד נושא שמציק לנו מאוד, הוא הנוכחות הכל כך גבוהה בתקשורת הישראלית. יש כאן ניסיון ברור לדבר גם עם הבוחר הפלסטיני דרך התקשורת העברית, שזה חשוב מאוד, אבל ההרגשה הפעם שזה בא על חשבוננו. הדבר בסופו של יום מייצר חוסר לגיטימציה שלנו בקרב הציבור שלנו".

ההערה האחרונה של ע' מעוררת מחשבה ותהייה בדבר אחריותם של מנהיגי הרשימה המשותפת כלפי הציבור וכלי התקשורת הערביים. ההשתהות עם הקמפיין וההתעלמות מהמדיה הערבית והמשך מתן עדיפות לתקשורת העברית בעתיד לא רק שפוגעת באתרים מבחינה כספית בשל חוסר פרסום, אלא עלולה אף לצייר את עיתונות הפנים הפלסטינית כבלתי רלוונטית בעיני הפלסטיני אזרח ישראל. כדי להתעדכן בחדשות הרשימה המשותפת לעתים קל יותר לקרוא אתר בעברית אולי, אך כמנהיגי ציבור אין ספק שעל חברי הכנסת העתידיים מוטלת האחריות לעזור לתקשורת הפנים הפלסטינית לצמוח ולשגשג.

בתגובה אמר ח"כ באסל גטאס, ראש מטה ההסברה של הרשימה המשותפת, כי מדובר בטענה הרחוקה מהמציאות: "95 אחוזים מכספי הקמפיין התקשורתי הושקעו בתקשורת הערבית. הקמפיין עבר בכל כלי התקשורת הערבית, הכתובה והדיגיטלית, כולל ב-80 אתרים מקומיים, ובכל המקומונים, וכולם בתשלום".

> המרכיב הסודי במשותפת: מי היא התנועה האסלאמית בישראל?

ח"כ חנין זועבי לצד ג'מאל זחאלקה, איימן עודה ובאסל גטאס בבית המשפט העליון בדיון בפסילת מועמדותה לכנסת ה-20. (צילום: יח"צ הרשימה המשותפת)

ח"כ חנין זועבי לצד ג'מאל זחאלקה, איימן עודה ובאסל גטאס בבית המשפט העליון בדיון בפסילת מועמדותה לכנסת ה-20. (צילום: יח"צ הרשימה המשותפת)

חמאס: רוב שפיכות הדמים אצלנו היא כשהשמאל בשלטון

המרואיין הבא עלול (או עשוי, תלוי איך מסתכלים על זה) להטריד ישראלים רבים. לפני כשבוע הצלחתי להשיג את ויסאם עפיפה, העורך הראשי של "אל-רסאלה", הלא הוא העיתון של חמאס, היוצא לאור בעזה ובמהדורה דיגיטלית. עפיפה היה מאוד חביב ושמח לשמוע שמי שהתקשר אליו הוא פלסטיני הכותב בשפה העברית.

את השיחה פתחתי בשאלה על איך עיתונו מסקר את הבחירות בישראל. "מאז נודע לנו על הבחירות, הקדשנו בעיתון, באתר האינטרנט וברדיו שלנו פינות ומדורים מיוחדים לסיקור הבחירות אצלכם. הסיקור המיוחד יימשך עד לקיומם של הבחירות. אנחנו גם מסקרים חדשותית, וגם מסתייעים במומחים ופרשנים כדי לנתח ולצפות את תוצאות הבחירות".

תן לי דוגמא למומחה ישראלי בו הסתייעת.

"לא ישראלים, ביקשנו ממומחים לענייני ישראל כמו עדנאן אבו עאמר, סאלח נעאמנה (עיתונאים בכירים מעזה. ר.י), מומחים בגדה וגם מאצלכם ב-48'. אנחנו מבקשים מפלסטינים מכל מקום לכתוב אצלנו".

ניסיתם פעם לדבר עם מומחה ישראלי ולפרסם אותו?

"זה מאוד בעייתי ומורכב. אתה נכנס כאן לנושאים של נורמליזציה. היינו בקשר עם עיתונאים ישראלים בעבר, אני זוכר את עמירה הס במיוחד. יש כאן כמה צדדים חשובים ומורכבות פוליטית שנעדיף להימנע ממנה".

אתה חושב שתושבי עזה מתעניינים בבחירות, במיוחד על רקע ההרס הרב לאחר הקיץ האחרון?

"אני חושב שבקרב מי שפחות נפגע מהמלחמה בקיץ יש התעניינות גבוהה יותר. זה גם קשור למידת ההשכלה. ככל שהאנשים יותר משכילים כך הם יתעניינו יותר במה שקורה בישראל. זה גם מאוד קשור לאמצעי התקשורת ממנו האדם ניזון חדשותית. העיתונים בעזה לפעמים יתעלמו מהבחירות בישראל, אבל תחנות הטלוויזיה הלווייניות הגדולות כמו אל ג'זירה הרי מכסות את הבחירות בישראל במידה רבה, כך שמי שצופה בהן, והן מאוד פופולאריות, מעודכן במה שקורה אצלכם. אני משער שככל שאנחנו מתקרבים לתאריך הבחירות העניין כך העניין הולך וגובר".

מזרח העיר עזה, שישה חודשים לאחר המתקפה הישראלית על הרצועה. פברואר 2015. (אן פאק/אקטיבטילס)

מזרח העיר עזה, שישה חודשים לאחר המתקפה הישראלית על הרצועה. פברואר 2015. (אן פאק/אקטיבטילס)

מה יש לך להגיד על הרשימה המשותפת? ואני אבקש שתתייחס אליך באופן אישי וגם לתנועת חמאס כתנועה. האם אתם חושבים שאנחנו צריכים להיות בכנסת בכלל?

"הראייה שלנו כפלסטינים באופן כללי כלפי אחינו ב-48' היא מאוד מפוכחת. גם הקשר וגם המעקב אחרי האירועים שקורים לכם נעשים גם רשמית על ידי הרשות הפלסטינית ואני לא פוסל שגם על ידי חמאס, שזה אומר גם להיות בקשר רשמי עם נבחרי הציבור שלכם.

"לגבי הרשימה המשותפת, אני שומע דיבורים על 15 מושבים. אני חושב שזה חשוב מאוד כדי להלחיץ את שאר המפלגות הציוניות שיחושו בכוח התנגדות גדול יותר אצלם בבית. מדובר במהלך נכון ואני בהחלט שמח על האיחוד. יש את האמרה המפורסמת האומרת 'תושבי מכה מכירים את עמם יותר טוב מכולם', ועל בסיס אותה אמרה אני מאמין שאתם יודעים יותר טוב מאיתנו כיצד לנהל את מאבקכם. נכון, מבחינתנו ישראל היא אויב אגרסיבי ואכזר, גם כלפיכם, אבל אתם תחליטו איך לנהל את מאבקכם ועלינו כפלסטינים לתמוך בכל החלטה שתעשו. אני הרי מודע גם לקול הגובר בקרב ערביי 48' להחרים את כנסת ישראל".

אני מציין בפניו שאני משתייך לאותו קול הקורא לחרם. עפיפה צוחק. "שמע, הקשבתי לפני כמה זמן ברדיו קול ישראל לראיון עם פלסטיני שקרא לחרם. הוא הציג טיעונים מאוד מעניינים ומאוד משכנעים. כמו שאמרתי, אני מכבד פלסטינים הבוחרים להצביע לכנסת אך גם פלסטינים הבוחרים להחרים. זה המאבק שלכם ואתם תחליטו".

דבריו של עפיפה מתקשרים אצלי לקולות הביקורת שעלו בקרב ערביי 48' על אופן ההתנגדות של העזתים למצור ולמתקפה הישראלית האחרונה. לא יכולתי שלא להרגיש צביטה בלב אל מול עיתונאי מעזה המזדהה איתנו ומסביר שכל דרך בה נבחר כדי לנהל את מאבקנו היא מקובלת עליו.

אני שואל אם חמאס שותפה לדעתו.

"אני חושב שחמאס רואה בערביי 48' פלסטינים לכל דבר ועניין וגם הם מכבדים את החלטותיהם בדבר איך לקיים את מאבקם. המנהיגות של חמאס הייתה בקשר רשמי בעבר עם חברי כנסת, ואני לא רואה סיבה שזה לא יימשך".

ומה אתה אומר על זה שברשימה אחת יושבים גם קומוניסטים, גם חילונים לאומיים וגם איסלאמיסטים?

"אני חושב שזו בחירה דמוקרטית מאוד מודעת ומתקדמת. עד עכשיו חלק גדול מהפלסטינים אצלכם התעלמו מהמנהיגות כאשר היא הייתה מפוצלת. הפעם, אל מול השינויים במפה ובמשחק הפוליטי בישראל, באמת שלא היה מנוס מלהתאחד, ואני חושב שהדבר יסחוף את הציבור הפלסטיני אל עבר תמיכה גורפת. אני בהחלט רואה באחדות הזאת אירוע מרגש וחשוב, אפילו מבחינה היסטורית. הימין הקיצוני גזעני וצובר כוח מיום ליום, אתה יודע יותר טוב ממני, ואם האחדות שלכם זה מה שיעמוד מנגד, אז אם כך אני בהחלט מברך על ריצה משותפת לבחירות, למרות אי ההסכמות האידאולוגיות המובנות.

"תראה, הדם הפלסטיני תמיד היה תעמולת בחירות. אין לנו כפלסטינים שום רצון בחימום גזרה מחדש. תנועות ההתנגדות מודעות לזה לדעתי והן יהיו זהירות מאוד בתגובתן לכל פרובוקציה ישראלית מכאן ועד הבחירות. וזה לא רק בתגובות, אני מאמין שתנועות ההתנגדות גם נזהרות מאוד שמהלכיהן לא יתפרשו כפרובוקציה מטעמן. העניין כאן הוא לא למנוע מהימין הישראלי להתחזק, אלא רצון להימנע משפיכות דמים לשווא ושימוש נוסף בדמנו כתעמולת בחירות. אין הבדל בין ימין לשמאל בישראל, וההסתכלות שלנו על ישראל היא כגוף אחד".

כלומר, אין לך ציפיות ממה שנקרא בישראל "שמאל" ציוני, במידה והרצוג ולבני זוכים בבחירות למשל?

"מנסיון העבר שלנו, רוב שפיכות הדמים אצלנו קרו כשהשמאל היה בשלטון. תראה את שרון, הבולדוזר הרצחני, שבזמנו ראינו פחות שפיכות דמים מאשר עם לבני לדוגמא, שהייתה מאדריכלי הטבח בעזה ב-2009 (עופרת יצוקה. ר.י). בעזה אנחנו מפוכחים ולא רואים שום הבדל בין הימין לשמאל. עם הימין אתה יודע איפה אתה עומד, השמאל יודע לדבר יפה אל העולם ואז להכריז עלינו מלחמות. ניסיוננו לימד אותנו להסתכל על ישראל כמקשה אחת ולא להבדיל בין ימין לשמאל".

> המאבק של תושבי הכפר הלא מוכר דהמש לקראת דיון גורלי בבג"צ

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf