newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לקראת דיון מכריע בבג"ץ: מפגן סולידריות מרגש בפסטיבל דהמש

מיכאל מושונוב, סיסטם עאלי, שאנן סטריט ואמל מורקוס היו בין המשתתפים באירוע סולידריות עם תושבי דהמש, שמגיעים מחר לבג"צ לדיון בדרישתם להכרה. מנחה האירוע איתי טיראן: "מי שלא תומך בזכות של דהמש להיות כפר מוכר הוא תומך אפרטהייד". כשמאות ערבים ויהודים הצטרפו בשירה לראפר תאמר נפאר, הפך לרגע דהמש למקום הכי מוכר בעולם

מאת:

את הדרך לאירוע התרבות שנערך אמש, מוצאי שבת, בכפר הלא מוכר דהמש, חיפשנו במשך למעלה משעה. שביל העפר המשובש שמוביל לכפר לא מסומן, ואין כל שילוט המכוון את הנוסעים אל היישוב המאכלס כחמש מאות תושבים. זה כנראה הפרדוקס שבחיפוש מקום שאינו מוכר.

זה לא לגמרי מדויק לקרוא לדהמש "לא מוכר". רשויות המדינה מכירות את המקום היטב, למרות שאינן מספקות לתושביו את השירותים הבסיסיים ביותר, כמו חיבור לחשמל, צנרת ביוב, שירותי דואר וכיוצא בזה. את שביל העפר עליו נוסעים הבלודוזרים לכפר בדרכם להרוס בתים, למשל, הן מכירות היטב. כלומר המדינה מכירה את דהמש, אבל לא מכירה בו, ישוב שגילו כגילה של המדינה עצמה.

> המאבק של תושבי הכפר הלא מוכר דהמש לקראת דיון גורלי בבג"צ

פסטיבל דהמש לקראת הדיון הגורלי בבג"ץ (יותם רונן/אקטיבסטילס)

פסטיבל דהמש לקראת הדיון הגורלי בבג"ץ (יותם רונן/אקטיבסטילס)

על בעלותם של התושבים על אדמתם בדהמש אין חולק, רק על זכותם לחיות על האדמה זו את חייהם בכבוד. עשרים דקות נסיעה מתל-אביב, מהמקום בו צעירים יוצאים לרחוב כדי לעמוד על זכותם לדיור בר השגה בלבה של ישראל השבעה, תושבים אחרים נלחמים על הכרה בעצם קיומם. בפיסת האדמה אותה לא גזלו מאיש, בבתים שצווי הריסה מאיימים עליהם תדיר.

מחר, שני, יגיעו תושבי דהמש לבג"צ לדיון מכריע על עתיד בתיהם. לקראת הדיון, נערך אמש בכפר אירוע תרבות יוצא דופן, בו לקחו חלק פעילות ופעילים ואמניות ואמנים פלסטינים ויהודים. במהלך הערב, שארך כארבע שעות, הגיעו למקום מאות משתתפים. למרות המתח לקראת הדיון הגורלי בבית המשפט, האווירה במקום היתה מרוממת רוח. באזור הדמדומים שבין רמלה ולוד, עמדו מאות פלסטינים ויהודים במפגן סולידריות מרגש.

את הערב הנחה שחקן התיאטרון איתי טיראן, שפתח עם המילים האלה:

מי שלא עומד כאן לצידנו להגן על הבתים האלה מהריסה, הוא גזען. מי שלא תומך בזכות של דהמש להיות כפר מוכר הוא תומך אפרטהייד, ולא משנה אם הוא דתי או חילוני, מזרחי או אשכנזי, גבר או אישה. יהודי שלא תומך במאבק שלנו כאן הוא יהודי גזען. אנחנו תושבי תל אביב יצאנו לרחובות בגלל שהעלו לנו את שכר הדירה, סירבנו להציג כשחקנים בשטחים כי אנחנו מאמינים במאבק נגד הכיבוש, אבל אף פעם לא רצינו להבין שהכיבוש מתחיל 20 דקות מתל אביב שהנכבה זוחלת לה לפני הבית שלנו ואנחנו לא נשכבים על הכביש לעצור אותה.

אני מציינת לעצמי כי עבור אדם שפרנסתו תלויה במידה לא מבוטלת באהדת הציבור הרחב, האמירות הללו דורשות אומץ לב לא מבוטל. אומנים ישראלים נאלצו להתנצל בראש חוצות על הרבה פחות מזה.

> ועדת הבחירות בב"ש: הקלפיות לא יונגשו לבדואים בגלל "מגבלות מסורתיות"

הזמר תאמר נפאר על הבמה. פסטיבל דהמש לקראת הדיון הגורלי בבג"ץ (יותם רונן/אקטיבסטילס)

תאמר נפאר על הבמה. פסטיבל דהמש לקראת הדיון הגורלי בבג"ץ (יותם רונן/אקטיבסטילס)

במשך הערב עלו לבמה שורה ארוכה של דוברים, ביניהם מועמדת מרצ, עורכת הדין גבי לסקי, עזיז טורי מאל-עראקיב, פרופ' גדי אלגזי פעיל "הרשימה המשותפת", שחקנית התיאטרון הפלסטינית רימה ג'וואברה, וסמאח סלאימה, פעילה פמיניסטית וכותבת "שיחה מקומית". בין לבין הקפיצו את הקהל האמנים תאמר נפאר, מיכאל משונוב, סיסטם עאלי, סאז, שאנן סטריט, אמל מורקוס, ואמנים נוספים. כשמאות אנשים בקהל, פלסטינים ויהודים, הצטרפו לנפאר בשיר "סופר לנסר" המעולה בקול ניחר, דהמש הפכה לרגע למקום הכי קיים, הכי מוכר בעולם.

וזה העניין: הכפר דהמש קיים. קיים מאד. בין אם תכיר בו המדינה ובין אם לאו. שאלת ההכרה היא שאלה מרכזית עבור משטר המבקש מראשיתו ממש להנדס מחדש את המרחב בתוכו הוא מתקיים; בעל כורחו משטר כזה מתכחש לכל מי שלא משתלב בפנטזיה האלימה שלו, בין אם זה תושבי דהמש, תושבי גבעת עמל, תושבי סילוואן, או עצם המרחב המזרח-תיכוני שבלבו הוא ניצב.

מדינה שלא מכירה בתושביה היא מדינה חולה, מדינה מסוכנת. מי שלא מבין את החוט המקשר בין דהמש ובין כפר שלם וגבעת עמל, יגביל לכל היותר את שאיפותיו להחלפת נתניהו בהרצוג ולבני ויספר לעצמו סיפורים על מהפך. מי שבאמת רוצה לחיות בחברה המאמצת ערכים של שוויון ושל צדק, מבין שהדרך לשם עוברת בדהמש.

> הבחירות בישראל בתקשורת הפלסטינית: מהגרזנים של ליברמן ועד המשותפת

ערפאת איסמעיל יו"ר ועד הכפר דהמש. פסטיבל דהמש לקראת הדיון הגורלי בבג"ץ (יותם רונן/אקטיבסטילס)

ערפאת אסמעיל יו"ר ועד הכפר דהמש. פסטיבל דהמש לקראת הדיון הגורלי בבג"ץ (יותם רונן/אקטיבסטילס)

פסטיבל דהמש לקראת הדיון הגורלי בבג"ץ (יותם רונן/אקטיבסטילס)

פסטיבל דהמש לקראת הדיון הגורלי בבג"ץ (יותם רונן/אקטיבסטילס)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf