newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יום האדמה - על מה ולמה?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

יום האדמה הוא יום כזה שבתקשורת ובציבוריות הישראלית נתפס כ"עוד אחד מהימים האלה שבהם ערבים זורקים אבנים או אולי בעצם הפעם הם נחמדים ולא זורקים אבנים איזה יופי שעבר בשקט".

אבל כמה אנשים באמת עוצרים וחושבים על יום האדמה?

על העובדה שבמשך 67 שנים לא הוקם יישוב ערבי חדש אחד בארץ (לא, דחיסה כפויה של בדואים לעיירות עוני לא נחשבת)? על כך שהצפיפות ביישובים הערביים גדולה כמעט פי חמישה מאשר באלה היהודיים? על הכמויות העצומות של קרקעות שהמדינה גזלה, וממשיכה לגזול, מערבים לטובת הקמת עוד יישובים יהודיים?

או על אזורי השיפוט המעוותים שמעבירים הכנסות ארנונה מתעשייה, עסקים וממשל רק ליהודים (וכמובן למועצות אזוריות אשכנזיות יותר מאשר לעיירות פיתוח)? על היעדר תוכניות מתאר, בכוונת מכוון של מוסדות התכנון, מה שמוביל למניעת צמיחה ולהריסות בתים? (מקור ועוד נתונים: כאן)

על כל אלה ועוד יוצאים היום אזרחים להפגין. זה ההקשר שרוב התקשורת לא נותנת כשהיא מדברת על יום האדמה. מחקר המצוטט בוויקיפדיה, שבחן את הסיקור העיתונאי של יום האדמה בשנים 1977-1997, מצא כי "הסיקור לפני יום האדמה עסק בעיקר בהכנות כוחות הביטחון ובטענות על הסתה מצד מנהיגים ערביים, למרות שברוב הגדול של השנים אירועי יום האדמה הסתיימו ללא אלימות. רק 7 אחוז מהדיווחים לפני ההפגנות, ו-6 אחוז אחרי סיפרו מדוע הערבים מפגינים".

אחד מתפקידיה החשובים ביותר של התקשורת הוא לתת הקשר לאירועים חדשותיים. כשהיא לא עוסקת ברקע של יום האדמה, התקשורת הישראלית פשוט מועלת בתפקידה.

> תושבי הנגב היהודים הם הראשונים שהיו צריכים להצטרף לצעדת ההכרה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf