newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מדיניות התכנון של ישראל בגדה: סיפוח ללא זכויות

ישראל חונקת את 220 המובלעות הפלסטיניות בגדה, ושטחי הפיתוח והחקלאות בהן כמעט ונגמרים, בעוד האוכלוסייה גדלה במהירות. העתיד של הגדה נראה דומה לזה של עזה: גטאות צפופים, עניים, חסרי זכויות ומופרדים בחומה

מאת:

כותב אורח: יריב מוהר

מעבר להרי החושך של התודעה הישראלית שוכנים שטחי איי ובי, שנותרו לפי הסכם אוסלו בשליטה פלסטינית מסויימת. בניגוד לכינויים שלהם, לא מדובר בשני אזורים מובחנים, אלא ב-220 מובלעות מקוטעות שיחד מהוות פחות ממחצית שטח הגדה המערבית (40 אחוז), ולפי הבנק העולמי כמעט ומוצו בהן השטחים הפוטנציאליים לפיתוח. בתוך מובלעות אלו מצטופף הרוב המוחלט של האוכלוסייה הפלסטינית בגדה, כשני מיליון איש.

המובלעות הללו מוקפות בשטח סי, שבשליטה ישראלית, המהווה 60 אחוז משטח הגדה. בשטח זה כמעט ואין לפלסטינים אפשרות פיתוח כלל. צפיפות האוכלוסין במובלעות הפלסטיניות גבוהה בין פי 4 לפי 8 (תלוי בהערכות הדמוגרפיות) מצפיפות האוכלוסין בתוך שטח סי. כמעט כל אוצרות הטבע בגדה והפוטנציאל התעשייתי והתיירותי של חופי ים המלח מצויים בשטח סי ומנוצלים על ידי ישראל לטובת ישראל. והשאלה היא: ללא אופק להסדר מדיני או רפורמה כלשהי, עד מתי יכול מצב זה להמשך?

מפת שטחי בי וסי (ויקימדיה CC BY-SA 3.0)

מפת שטחי אי ובי בגדה המערבית (ויקימדיה CC BY-SA 3.0)

פרופ' אורן יפתחאל, גיאוגרף ומתכנן ערים, עבד על לא מעט פרוייקטים בגדה ומכיר את השטח היטב. בשיחה עמו הוא מתייחס לעתיד המובלעות הפלסטיניות: "כמובן שיש כאן אופק בעייתי מאוד, שמקביל לעזה, שם צנחה ההכנסה לנפש לפחות מאלף דולר בשנה (כולל תרומות), בעוד שבגדה היא עדיין קרובה לאלפיים (מול 35 אלף בישראל).

"בקצרה, האופק הוא עזה – צפוף, ללא כלכלה טכנולוגית ועם פיתוח פנימי בלבד בתנאי מצור, כולל תלות מוחלטת בישראל. זהו מתכון ברור לצמיחת פוליטיקה קיצונית". אבל כדי להבין מדוע זו המגמה, יש להבין כמה תהליכי עומק בגדה:

לפי כל אסטרטגייה תכנונית סבירה, אפילו תחת ממשל צבאי ישראלי, היה אמור שטח סי לשמש עתודה תכנונית גם לצרכי מגורים, תעשייה ומסחר של הפלסטינים במובלעות הצפופות של שטחי איי ובי, ואולי אפילו עבור הפלסטינים ברצועת עזה הצפופה (כ-4,000 איש לקמ"ר). שום סעיף בהסכם אוסלו לא קבע ששטח סי הוא לישראלים בלבד, אלא רק שהוא בינתיים נתון לניהול ישראלי.

אלא שהממשל הצבאי הישראלי שולט בתכנון של שטח סי, ומאז כינונו מונע כמעט כל פיתוח פלסטיני, אפילו בתוך כמאתיים הכפרים הפלסטינים היושבים שם. המשמעות היא שכפלסטיני אין לך גישה לפיתוח או מגורים בשטח סי. בפועל כמעט ולא ניתן לעבור דירה מהמובלעות של איי ובי לכפרים בשטח סי, פשוט כי אין בנייה חדשה ובנייה שנעשית ללא היתרים נהרסת בסיטונות. המובלעות הפלסטיניות הולכות והופכות צפופות וחנוקות, ושטחי הפיתוח והחקלאות בהן כמעט ונגמרים, בעוד האוכלוסייה גדלה במהירות.

חסימת הפיתוח בשטח סי משפיעה יחסית במישרין גם על שאר השטחים. זה נכון גם ברמת המיקרו, כפי שמראה הדו"ח האחרון של "בצלם" על הכפר בורקה, כמקרה מבחן מייצג. כמו כפרים רבים גם בורקה נמצא בשטח בי, אך השדות שלו ועתודות הפיתוח והבנייה נמצאים באדמות פלסטיניות פרטיות בשטח סי. ו"מכיוון שכל בנייה או פיתוח בשטח סי מחייבים אישור של גורמים ישראליים, שאותו כמעט בלתי אפשרי לקבל, תושבי הכפר סובלים ממחסור במבני מגורים ובמוסדות ציבור, גם כאשר יש בבעלותם קרקע פרטית". התוצאה, לפי הדוח, היא ש:

המצב הכלכלי בבורקה קשה ורמת ההכנסה של תושבי הכפר נמוכה: […] כ-75% מהמשפחות בכפר – משתכרות את הסכום שנחשב בגדה לקו העוני העמוק (כ-1,800 ש"ח לחודש) או פחות מכך. מרבית הגברים בכפר עובדים, אולם הם מועסקים במשרות חלקיות או בעבודות מזדמנות וללא כל בטחון תעסוקתי…

ההגבלות על התנועה לכפר וממנו פוגעות גם בשירותי החינוך והבריאות הניתנים לתושביו, בשל הקושי של אנשי מקצוע שאינם גרים בכפר להגיע אליו והקושי להגיע לשירותים כאלה מחוץ לכפר.

אחת מההמלצות ליישום מיידי שמופיעות בדו"ח היא "מתן היתרים לתושבי הכפר לבנות על האדמות שבבעלותם, שהוגדרו בהסכמי אוסלו כשטח סי, לרבות בנייה למגורים והקמת מבני ציבור הנדרשים לצורך פיתוח הכפר".

> בלי פתקים בקלפיות יהיו אבנים ברחובות? זה כבר המצב בשטחים

הכפר ג'בל אל באבא על רקע התנחלות מעלה אדומים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הכפר ג'בל אל באבא על רקע התנחלות מעלה אדומים (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מפסידים מליארדים בגלל מגבלות התנועה

הקיטוע של שטחי איי ובי ל-220 מובלעות לא מאפשר בניית תשתיות מודרניות, וכך מקשה על פיתוח הכלכלה הפלסטינית ומונע את הקטנת חלקה של החקלאות בתוצר. להמחשת האבסורד, השטח של 190 מתוך 220 המובלעות הפלסטיניות קטן מ-2 קמ"ר, מה שיוצר פיצול חסר היגיון תכנוני.

לפי הבנק העולמי הפיצול של המרחב הפלסטיני למובלעות חוסם כל אפשרות להקמת תשתיות מודרניות בין המובלעות המוקפות בשטח סי, שחסום לפיתוח פלסטיני. מעבר לכך, משאבי הטבע והסביבה הלא מעטים המצויים בשטח סי מנוצלים בעיקר על ידי ישראל – כך למשל במקרה של חופי ים המלח והמחצבות, שבג"צ הכשיר את הקצאתן לחברות ישראליות בלבד.

בנוסף, מדי פעם מחילה ישראל מגבלות על מעבר פלסטינים בין המובלעות השונות, כשמספיקה פעילות טרור אחת של פלסטינים בודדים על מנת להביא לענישה קולקטיבית של מאות אלפים. מגבלות אלו מקשות גם הן על פיתוח כלכלי ומרתיעות משקיעים וסוחרים.

לבסוף, כ-23 אחוז מהתל"ג הפלסטיני מבוסס על חקלאות (לעומת 2.4 אחוז בישראל), כלומר חלק ניכר מהכלכלה הפלסטינית מבוסס על קיומם של שטחים פתוחים נרחבים כמו שדות, שטחי מרעה ומטעים, שבפועל הולכים ומצטמצמים. במובלעות של איי ובי ייאלצו כנראה לבנות על שטחים חקלאיים בקרוב, וחלק ניכר מהשטחים החקלאיים הפלסטיניים נמצאים בכלל בשטחי סי, שבהם מגבילים הצבא או המתנחלים את הגישה לרבות מהחלקות הפלסטיניות, דבר שמקשה מאוד על החקלאות.

> ירדה מהפסים: מסע בזמן על מסילת רכבת פלסטין הנעלמת

לאחר 14 שנים של הגבלות תנועה, החליטו חקלאים מן הכפר סאלם שליד שכם, להגיע ללא אישור הצבא לאדמותיהם החקלאיות. הגדה המערבית, 5 דצמבר, 2014. אחמד אל-באזז/אקטיבסטילס

לאחר 14 שנים של הגבלות תנועה, החליטו חקלאים מן הכפר סאלם שליד שכם, להגיע ללא אישור הצבא לאדמותיהם החקלאיות. הגדה המערבית, 5 דצמבר, 2014. אחמד אל-באזז/אקטיבסטילס

על כל אלה יש להוסיף את התופעה של מתנחלים קיצוניים המצליחים להשתלט על החלקות הפלסטיניות בשטח סי בשל היעדר רישום מרכזי מדויק של בעלויות ובשל הניתוק בין הבעלים הפלסטינים של הקרקעות ובין האדמות החקלאיות. הגורמים הללו בקרב המתנחלים הצליחו להשתלט על כ-27 אלף דונמים של אדמה חקלאית פלסטינית, לפי הדו"ח של ארגון "כרם נבות".

לפי דו"ח מחקר שהזמין משרד הכלכלה הפלסטיני, הפלסטינים מפסידים 6.8 מיליארד דולר בשנה בגלל הגבלות על תנועה, מים וחשמל, כריית מחצבים, יבוא וייצוא ואי ניצול משאבי ים המלח, הנובעים רובם מהמדיניות הישראלית של חסימת פיתוח פלסטיני בשטח סי (לדו"ח המלא באנגלית).

התמונה הגדולה שמתחברת היא של ציפוף הפלסטינים ושמירת שטח סי כאזור לפיתוח כמעט ורק לישראלים בלבד, ובפועל ליהודים בלבד, בהתנחלויות. למרות שבאותו שטח יש כמאתיים כפרים פלסטינים, רק פחות מאחוז אחד משטח סי מותר לפיתוח פלסטיני. נכון ש-70 אחוז מהשטח נמצאים בשטחי השיפוט של ההתנחלויות, הגדולים בהרבה משטחן הבנוי בפועל, ועדיין, מתוך 30 האחוז הנותרים של שטח סי רק אחוז אחד מוקצה לפלסטינים. כלומר, אפילו ה"צורך" להרחיב התנחלויות לא יכול להסביר את מדיניות הציפוף וחסימת הפיתוח הפלסטיני.

על כך אפשר להוסיף את המגמה של ניסיונות לדחוק קהילות פלסטיניות קטנות משטח סי למובלעות של שטחי איי ובי באמצעות הערמת קשיים על בנייה וחקלאות, ובאמצעות הריסות רבות של מבני מגורים, מסחר וחקלאות.

כלכלה לא בת קיימא

בעוד כעשור, בשנת 2025, צפויה האוכלוסייה הפלסטינית בגדה להגיע ל-3.5 מיליון לפי אומדנים דמוגרפיים מקובלים, והצפיפות במובלעות הפלסטיניות של שטחי איי ובי צפויה להגיע לכ-1,438 איש לקמ"ר (לשם השוואה, בישראל הצפיפות כיום היא כ-378 איש לקמ"ר).

נכון, יש טריטוריות צפופות יותר בעולם, אבל לכל אחת מהן יש רציפות טריטוריאלית או מוצא לים סמוך לנתיבי שייט משמעותיים (סינגפור, הונג-קונג, גיברלטר, מלטה), מוצא למדינות ידידותיות שכנות שמאפשר להן להתבסס על מסחר פורה (מונאקו, הונג קונג), חופים המאפשרים להן להתבסס על תיירות (מקאו, מונאקו, בחריין), או אוצרות טבע מופלגים (בחריין). התנאים האלה וכוחן הכלכלי מאפשרים למדינות אלו לייבא חלק ארי ממקורות המזון והמשאבים שלהן, והן לא זקוקות לשטחים חקלאיים נרחבים.

כל התנאים הללו לא קיימים במובלעות הפלסטיניות המקוטעות בגדה. בוודאי שהמדינות והטריטוריות האמורות אינן מוקפות לחלוטין במדינה אחרת ששולטת עליהן באופן צבאי עקיף אך משמעותי וחוסמת או מרעה את תנאי הגישה אליהן משיקולים פוליטיים, כפי שנוהגת ישראל במובלעות של הרשות הפלסטינית.

> מדווח מהשטח: תושב בלעין שהפך לצלם עיתונות מפרסם שני ספרים

עובדים פלסטינים במחסום ניעלין (צילום: אקטיבסטילס)

עובדים פלסטינים במחסום ניעלין (צילום: אקטיבסטילס)

ללא אפשרות לפתח עצמאות כלכלית ובפרט תעשייה מתקדמת הכלכלה הפלסטינית צפויה להישען במידה רבה על היותה כוח עבודה זול לשוק הישראלי ועל חקלאות ותעשייה מסורתית. עם צפיפות אוכלוסין כזו במובלעות הפלסטיניות ספק אם יצליחו השטחים החקלאיים המצטמצמים לתמוך באוכלוסייה הגדלה, שתצטרך להישען עוד יותר על עבודה זולה עבור ישראל, אך ספק גדול אם הגישה לשוק העבודה בישראל תישאר לאורך זמן, אפילו בתנאים הנצלניים והפוגעניים ביותר.

הכלכלה הפלסטינית עשויה למצוא את עצמה לפיכך במצב שבו חלקן של החקלאות המקומית והעבודה עבור ישראל בתוצר הלאומי יורד, אך כלל לא בטוח שהיא תצליח למצוא חלופה מספקת לשני האפיקים הללו כשתנאים רבים כל כך פועלים לרעתה. הקיטוע ל-220 מובלעות מנותקות במחסומים צפוי להוות נטל קשה במיוחד על הכלכלה הפלסטינית, וכך להביא לפגיעה חמורה במסחר ובכלכלה של כ-3.5 מיליון איש. משקיעים וסוחרים לא ירצו להיכנס לשוק שמתקיים בתנאים כאלו. אי אפשר לפתח כך כלכלה מודרנית ובת קיימא, לא משום שהפלסטינים לא רוצים לשפר את מצבם, אלא משום שאלו תנאים מבניים בלתי אפשריים לפיתוח כלכלי.

חומת הפרדה סביב 220 מובלעות

ראינו אם כן מדיניות ישראלית שמהווה תנועת מלקחיים: מצד אחד ישראל לא מאפשרת לכלכלה הפלסטינית להתפתח ולהשתחרר מהתלות בחקלאות, ומצד שני היא גוזלת וחוסמת שטחים פלסטינים חקלאיים במסגרת הסיפוח בפועל ההולך וגובר של שטח סי לישראל.

ההשלכות הקטסטרופליות של המדיניות הזאת כבר נותנות את אותותיהן: לפי OCHA, משרד התיאום לעניינים הומניטריים של האו"ם, 24 אחוז מהאוכלוסייה הפלסטינית בשטח סי סובלים מאי-ביטחון תזונתי – וזאת לעומת 17 אחוז בשאר הגדה.

העתיד טומן בחובו לכל הפחות סיפוח דה-פקטו של שטח סי לישראל, באמצעות עוד ועוד מאפיינים שיסמנו אותו כחלק אינטגרלי מישראל, אך מבלי לאזרח את תושביו ובוודאי שלא את תושבי המובלעות הפלסטיניות הכלואות בתוכו. בתודעה הישראלית ובפועל, הקו התוחם את הגבול בינינו ובינם לא יהיה עוד הקו הירוק, אלא קווי המתאר המפותלים של 220 המובלעות הפלסטיניות.

בהנחה שהפיתוח של ההתנחלויות בשטח סי ימשיך, ולאור העובדה שרוב ההתנחלויות לא נמצאות בצד הישראלי של חומת ההפרדה, אנחנו עשויים להתקל בעוד משבר: עם הצפיפות והעוני הגוברים במובלעות הפלסטיניות יבואו עלייה בהסתננות, באלימות, בפלילים או בטרור מצדם, וזו עשויה להוביל לדרישה לחומת הפרדה נוספת עבור ההתנחלויות שמעברה המזרחי של החומה הקיימת.

כך ייווצר צורך לגדר 220 מובלעות צפופות. צורך זה לא רק פגום מהיסוד מבחינה מוסרית, אלא דורש השקעה אדירה של כסף וכוח אדם. סך כל קווי המתאר של מובלעות אלו גדול בהרבה מזה של חומת ההפרדה (בעצמה ארוכה בערך פי שניים מהקו הירוק). זהו קו מיתאר שכמעט בלתי אפשרי לאבטח אותו. אבל לאור ניסיון העבר לא מן הנמנע שיהיה ניסיון ליישם תוכנית מטורפת שכזו, שתגבה מחיר יקר – כלכלי ואנושי – הן מהפלסטינים והן מהישראלים.

> ממשל אובמה והנושא הפלסטיני: לאן עכשיו?

חומת ההפרדה בוואלג'ה. ברקע ירושלים (אורן זיו/אקטיבטסילס)

חומת ההפרדה בוואלג'ה. ברקע ירושלים (אורן זיו/אקטיבטסילס)

מעבר לפוליטיקה של ימין-שמאל מדיני

בזמן שפתרונות פוליטיים תקועים, פועל ארגון רבנים למען זכויות האדם (שאני עובד כדוברו) יחד עם שותפים פלסטינים לאפשר יותר פיתוח פלסטיני בשטח סי לטובת כולנו. ביום ראשון יתקיים דיון בעתירה שהגשנו לבג"צ בדרישה להשיב סמכויות תכנון לפלסטינים בכפריהם בשטח סי, במקום שהצבא יתכנן עבורם ולמעשה יימנע כמעט כל פיתוח חדש. ארגונים נוספים, כמו "במקום" ו"בצלם" פועלם על מנת להעלות את המודעות למצוקות התכנון והפיתוח הפלסטיני בשטח סי.

אולם כדי לפתור את הבעייה דרושה הבנה אחרת של המצב כולו. קובעי המדיניות בישראל והציבור הרחב צריכים להבין שמדובר בסוגייה שבמובנים רבים חוצה קווי תיחום פוליטיים רגילים. כל הספקטרום הפוליטי הלגיטימי בישראל צריך לצאת נגד חנק הפיתוח הפלסטיני וציפוף הפלסטינים למובלעות צרות.

בין אם אתם תומכים במדינה דמוקרטית אחת (במתווי השמאל או הימין הרדיקליים), בין אם אתם תומכים בהפרדות לשתי מדינות (לפי מתווי השמאל והמרכז) או בהמשך המצב הקיים של ממשל צבאי על הפלסטינים (לפי האג'נדה של הימין-מרכז) – ציפוף הפלסטינים ואפלייתם בזכות לפיתוח איננה לגיטימית ואף פועלת נגד האינטרס של מרבית הישראלים.

> כך עברתי דירה מתל אביב לבית לחם

יריב מוהר הוא דוקטורנט בסוציולוגיה ומשמש כדובר ארגון רבנים למען זכויות האדם. התחקיר הזה מייצג את עמדתו בלבד.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf