newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הספורט האתגרי שסוחף את עזה: "פארקור זה החמצן שלי"

"התחושה של חופש זה הדבר הכי טוב בפארקור. הכל סגור כאן עבורנו. בעזה, עם או בלי מלחמה, המצב תמיד ממש גרוע". הספורט העירוני הקופצני צובר פופולריות בקרב צעירי עזה עם שלוש קבוצות פעילות, מופעים וחלומות רחוקים על חו"ל

מאת:

פארקור בעזה (אקטיבסטילס)

צילמו וכתבו: אן פאק ובאסל יאזורי

"התחושה של חופש זה הדבר הכי טוב בפארקור. הכל סגור כאן עבורנו. בעזה, עם או בלי מלחמה, המצב תמיד ממש גרוע. פארקור זה החמצן שלי", מספר חמזה שעלאן בן ה-18 ושומר על ארשת מחויכת. הוא סטודנט שנה ראשונה באוניברסיטה, ששניים מאחיו נהרגו – האחד במהלך התקיפה הישראלית ב-2008 והשני בתקיפה ב-2011.

שעלאן הוא חבר בקבוצת פארקור המתקראת 3 Run Gaza. הקבוצה נוסדה לפני כשמונה שנים, וכיום היא כוללת כ-20 חברים, רובם מהצד הצפוני של רצועת עזה. הם נפגשים להתאמן על בסיס כמעט יומיומי במרכז אימונים ליד העיר הצפונית בית חנון.

פארקור – סוג של ספורט אתגרי עירוני – הולך וצובר פופולריות רבה בקרב צעירי עזה, וכיום פועלות בשטח הקטן והצפוף הזה כבר שלוש קבוצות מוסדרות.

פארקור בעזה (אקטיבסטילס)

"בהתחלה המשטרה חשבה שאנחנו חבורת גנבים ורדפה אחרינו", כך מתאר מוחמד לובאד, מאמן פארקור בן 22, את התגובה הראשונית לספורט החדש בעזה השמרנית. "אבל ככל שעבר הזמן, והם ראו אותנו מתאמנים והולכים לבתי ספר כדי לערוך מופעים, אנשים התחילו להבין יותר את התחום ולראות את היתרונות שבו".

אף על פי כן, חלק מהחברים מעידים שהם שומרים את הפעילות הקופצנית בסוד מפני משפחותיהם. "המשפחה שלי חושבת שזה בזבוז זמן מוחלט", אומר אחד מהם. אחר מוסיף, חצי מתלוצץ, "אם המשפחה שלי תגלה שאני מתאמן הם יהרגו אותי! הם כבר הענישו אותי פעם אחת כשהם גילו שאני עושה פארקור. הם רצו שאפסיק ואמרו לי שפארקור לא ישיג לי עבודה. לאנשים כאן לא אכפת מפיתוח כישרון".

חברי הקבוצה מגלים התלהבות רבה מהאימונים ונפגשים בכל הזדמנות אפשרית. "לפארקור יש נשמה. העניין הוא שחרור מתחים ואנרגיות", מסביר לובאד. אפילו בקיץ האחרון, בזמן ההפצצות הישראליות על עזה שנמשכו 51 ימים, הקבוצה נפגשה במהלך הפסקות האש המעטות ולאחר שהמתקפה הסתיימה כולם שבו במהירות לאימונים הסדירים.

לאורך השנים נוצרו חברויות בין המתאמנים. "אנחנו כמו משפחה ואנחנו מבלים הרבה מאוד זמן ביחד", מספר פאהד אל-חאסי, בן ה-16, שהצטרף לקבוצה לפני שנה אחרי שהוא צפה בהופעת פארקור בבית ספרו.

> אלפי אזרחים בעזה יוצאים במחאה: "בלתי אפשרי לחיות כאן"

פארקור בעזה (אקטיבסטילס)

אבל כמו שקורה בדרך כלל בעזה, הקבוצה סובלת ממחסור במשאבים, כמו גם מסביבה מוגנת בה יוכלו להתאמן בקביעות. קבוצה איטלקית אחת הקימה מרכז אימונים ו-3 Run Gaza השתמשו בו במשך כשנה, אבל הם לא יכלו להמשיך ולשלם את דמי השכירות. הם גם צריכים ציוד צילום ווידאו, מכיוון שמצלמת הגו-פרו שלהם נשברה.

הצעירים לומדים מהלכים מסרטוני וידאו של פארקור שהם מוצאים ברשת, אבל החלום הגדול שלהם הוא לנסוע לחו"ל כדי לפגוש קבוצות אחרות, או לארח קבוצות בינלאומיות בעזה. קבוצת פארקור נוספת, PK Gaza, הגיבה לאמן הגרפיטי המפורסם בנקסי, שהכין קליפ על עזה, והציעה בקליפ משלה (כאן למטה) לשמש כמדריכי תיירות לכל מי שיגיע לביקור. אבל כל זה נותר בגדר פנטזיות עבור ילדי עזה בגלל המצור המתמשך ומעברי הגבול הסגורים הן בצד הישראלי והן בזה המצרי.

כמה מחברי הקבוצה נפצעו באימונים. אחד נפצע ממסמר שחדר לכף רגלו כשהקבוצה התאמנה מול עיתונאים בחורבות הבניינים המופגזים בכזה. אבל מוחמד אל-הינדי, שהמשיך לקפוץ מבניינים גם אחרי שנפל ופצע את קרסולו, אומר ש"אנחנו לא מרגישים את הסכנות. אנחנו מרוגשים מדי".

הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר Electronic Intifada, ותורגם על ידי מיכל מוגרבי.

 > מה עשה אמן הגרפיטי הבריטי בנקסי בעזה?

פארקור בעזה (אקטיבסטילס) פארקור בעזה (אקטיבסטילס) פארקור בעזה (אקטיבסטילס) פארקור בעזה (אקטיבסטילס) פארקור בעזה (אקטיבסטילס) פארקור בעזה (אקטיבסטילס) פארקור בעזה (אקטיבסטילס) פארקור בעזה (אקטיבסטילס) פארקור בעזה (אקטיבסטילס) פארקור בעזה (אקטיבסטילס) פארקור בעזה (אקטיבסטילס) פארקור בעזה (אקטיבסטילס)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf