newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפועל קטמון עולה ללאומית: גאה, סובלנית, ואנטי-גזענית

הפועל קטמון ירושלים, קבוצת הכדורגל הראשונה בישראל בבעלות האוהדים, הבטיחה את עלייתה לליגה הלאומית. ביום שישי הקרוב היא תחגוג עם אוהדיה את העלייה ותניף, כתמיד, את דגל הסובלנות, הגאווה, והאנטי-גזענות

מאת:

כותב אורח: אדם אמוראי

ביום שישי האחרון הבטיחה קבוצתי האהובה, הפועל קטמון ירושלים, את עלייתה לליגה הלאומית, הליגה השנייה בחשיבותה בישראל. את המועדון הנפלא הזה הקמנו אנחנו, האוהדים. זה היה אומנם לפני שמונה שנים, אבל סיפורו של המועדון מתחיל הרבה לפני כן. ובניגוד למה שנדמה, הוא עוסק בהרבה מעבר לכדורגל.

ביום שישי הקרוב, האחד במאי, תעלה הפועל בפעם האחרונה לעונה זאת על הדשא באצטדיון טדי. האירועים שיתחילו כשעה לפני שריקת הפתיחה יכללו חגיגות עליה, מחווה לקבוצה מטעם הבית הפתוח לגאווה וסובלנות על מחויבותה של הקבוצה לקהילה הגאה בעיר ועוד המון אירועים קטנים שידגישו את אופייה השונה של הפועל קטמון ירושלים.

אבל כמו שציינתי, הסיפור שלנו מתחיל הרבה לפני עליית הליגה האחרונה. הפועל ירושלים הקומה ב-1926. במשך שנים רבות ועד שנות השמונים היא הייתה מועדון פאר בירושלים. אלפים היו ממלאים את "אצטדיון קטמון" המיתולוגי מדי שבת וחזו בכדורגל אטרקטיבי ומהנה. ובאמת, כשמסתכלים אחורה על ההיסטוריה של הכדורגל בירושלים קשה להאמין שפעם הפועל ירושלים הייתה הקבוצה הבכיר של העיר. והקבוצה הקטנה יותר הייתה ההיא, הצהובה-שחורה, שהיום חלק מאוהדיה מקפידים על קריאות גזעניות והומופוביות, דגלי "כך" ותקיפות גזעניות של ערבים במרכז העיר.

> שחקני הפועל קטמון חגגו ניצחון עם דגל גאווה שלקחו מהיציע

שחקני הפועל קטמון מניפים דגל גאווה בתום ניצחון במשחק בליגה א' (תמונה באדיבות עמוד "אוהבים את קטמון - שונאים גזענות"

שחקני הפועל קטמון מניפים דגל גאווה בתום ניצחון במשחק בליגה א' (תמונה באדיבות עמוד "אוהבים את קטמון – שונאים גזענות")

אך בתחילת שנות השמונים נמכר האצטדיון בקטמון ועליו נבנו מגורי יוקרה. מעט מאוחר יותר גם הופרט המועדון עצמו והועבר לבעלותם של שני קבלנים ירושלמים שרק הרסו את המועדון. וכמו כל בעלים של קבוצת כדורגל, אך באופן קיצוני הרבה יותר, יוסי סאסי וויקטור יונה השתמשו בקבוצתנו האהובה ככלי ציני לאינטרסים הכלכליים שלהם בעיר. ואנחנו, שבסך הכל רצינו לפגוש זה את זה במשחקים ולראות את קבוצתנו משחקת ומצליחה, ספגנו מכה אחר מכה בגלל מאבקי הכוח של בעלי הקבוצה. שחקנים לא קיבלו שכר, סמל המועדון אשר התנוסס על חולצות השחקנים הוסר והוחלף בסמל חברת הבניה של הבעלים, ופעם אחת אפילו נשארנו מחוץ לאצטדיון מכיוון שהקבוצה לא שילמה לחברת האבטחה.

הקש האחרון

הקש ששבר את גב האוהדים היה כאשר בפעם השנייה בתולדותיה ירדה הפועל ירושלים לליגה השלישית בישראל. יחד, התכנסנו כמה עשרות אוהדים בדירת שני חדרים קטנטנה בעיר והחלטנו שכל אחד ישים 1000 שקל וביחד ננסה לקנות את המועדון. סאסי ויונה לא היו מוכנים למכור, אבל אנחנו כבר לא היינו כבולים אליהם יותר. הקמנו את הפועל ירושלים מחדש. הרי הפועל ירושלים היא לא שני בעלי הון. הפועל ירושלים היא אנחנו, היא שלנו, של אלפי אוהדיה. השם אומנם היה תפוס, אז הוספנו אליו את השם של המגרש ההוא, זה שבו ידעה הקבוצה את שנותיה הטובות ביותר, ויצאנו לדרך עם "הפועל קטמון ירושלים", קבוצת הכדורגל הראשונה בישראל שנמצאת בבעלות אוהדיה.

במשך שמונה השנים האחרונות ידעה הקבוצה בעיקר הצלחות ומנתה בין 400 ל-700 אוהדים שמשלמים דמי חבר מדי שנה, ולמעשה מחזיקים בבעלות על הקבוצה ובזכויות הניהול בה. למשחקי הבית של הקבוצה באצטדיון טדי מגיעים אלפים רבים של אוהדים, ביניהם גם המון נשים, משפחות וילדים. היוזמות החברתיות של המועדון כוללות כ-20 קבוצות של בנות וקבוצות של בנים מירושלים המערבית והמזרחית שמשחקים יחד כדורגל, ולמעשה יכולים לעיתים להיפגש רק שם. בית הספר לכדורגל של המועדון מגדל עשרות נערים ונערות כשחקנים ושחקניות חדשים וחדשות.

המועדון מנוהל על ידי ועד מנהל שנבחר באופן דמוקרטי, וכ-10 צוותים פעילים שמנהלים אותו בפועל ומקדמים עוד ועוד יוזמות חברתיות יצירתיות בשכונות העיר ובמועדון עצמו. בתוך כל זאת אנחנו לא שוכחים לרגע שהכדורגל בארץ עדיין סובל מתופעות מכוערות ביותר כגזענות, אלימות והומופוביה באופן בוטה ביותר. אנו משתדלים לעשות הכל כדי שאצלנו, בהפועל קטמון ירושלים, זה יהיה אחרת, שבהפועל יהיה מקום לכולן ולכולם.

בשנים האחרונות הרעיונות של בעלות אוהדים בכדורגל לא נשארו רק אצלנו. אוהדי הפועל חיפה, בית"ר ירושלים ומכבי יפו הקימו גם הם קבוצות חדשות בבעלות אוהדים בעקבותינו. בכדורסל, הפועל תל אביב הוקמה באותו זמן אתנו והיא מצליחה בגדול וגם אוהדי הפועל רמת גן והפועל פתח-תקווה מחזיקים קבוצות כדורסל בבעלותיהם. עוד אוהדים רבים ברחבי הארץ מנסים לקנות את הניהול או את הבעלות על קבוצותיהם. זאת אחרי שהבינו שהפתרון היחיד לניהול הפרטי בכדורגל הוא בעלות אוהדים.

> שכם: חיילים גרמו לנזקים במועדון ספורט לנוער ובמרכז בריאות לנכים

קבוצת הבנות של הפועל קטמון ירושלים. (צילום: גיא יצחקי, באדיבות אתר הפועל קטמון ירושלים)

קבוצת הבנות של הפועל קטמון ירושלים. (צילום: גיא יצחקי, באדיבות אתר הפועל קטמון ירושלים)

בלי גזענות, בלי בעלי הון

בשבילי, כאוהד כדורגל, הפועל קטמון ירושלים היא לא פחות מחלום שהתגשם. יש לי קבוצה משלי, שיחד עם חברי ליציע יש לי את הזכות להיות הבעלים שלה. להיות גאה בה יחד עם חבריי, גם אם היא משחקת בליגה נמוכה, להחליט מה קורה בה ולא להיות תלוי בקבלן כזה או אחר שהאינטרסים שלו הפוכים משלי.

כפעיל לשינוי חברתי אני לא שוכח אפילו לרגע שכל אחד מהילדים, מבני הנוער ואפילו מהמבוגרים שמגיעים למשחקי הקבוצה ילמד להתנגד לגזענות ולשליטה של בעלי הון בחיינו. ושכל אחד שמגיע אלינו לא יגיע למשחקים של בית"ר, לא ישיר שירי גזעניים ולא ילמד איך להתנהג כפשיסט ברחובות העיר.

ביום שישי הקרוב, האחד במאי, תעלה הפועל בפעם האחרונה לעונה זאת על הדשא באצטדיון טדי. החגיגות יתחילו ב-14:00 ויכללו חגיגות עליה, פרידה משי אהרון, שהיה קפטן הקבוצה במשך שנים, מחווה לכל קבוצות ליגת השכונות ובית הספר לכדורגל וכאמור, מחווה לקבוצה מטעם הבית הפתוח לגאווה וסובלנות. המשחק מול עירוני קריית אתא יתחיל ב-15:00. אז בואו, יש מקום לכולן/ם!

> מאחורי החומה צומחת נבחרת כדורגל רעננה, מפתיעה ולמודת קרבות

אדם אמוראי הוא פעיל חברתי, אוהד הפועל קטמון מיום היווסדה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf