המאבק הכפול של נשים ישראליות אתיופיות

כותבת אורחת: מיכל רוזין

אני מבקשת להאיר זוית נוספת וחשובה במחאת הקהילה האתיופית. הייצוג הנשי המשמעותי בחזית המאבק. הן בהפגנות והן בתקשורת.

בעקבות התעוררות המחאה נוצרו דיונים בנושא הגזענות כלפי קהילת יוצאי אתיופיה ברחבי הרשת, וגם בקבוצת הפייסבוק "שיח פמיניסטי", צוטט טקסט שכתבה שושי מהרי: "במרוצת השנים המשיך אבי להרצות לנו על היררכיה וכבוד משמעת והתנהגות טובה… שכן כל אלו יעזרו וינתבו את חיינו לטובה. מה שאבא שלי לא ידע או שבחר להתעלם הוא זה שלא משנה כמה קשה תאנוס את עצמך לסביבה הלבנה… היא תוקיע אותך ללא הרף… תשנה, תחליק, תיישר, תבליט, תצניע… זה לא משנה – המציאות שלך היא כזו. שחור שווה פחות, לעתים עד לכדי לא כלום".

כשיוצאת אתיופיה אחרת, טהוניה רובל השתתפה ב"אח הגדול", היא הייתה ידועה בכך שהיא רבה עם כולם. אבל איך יכלה שלא? מצד אחד, עמדו שורה של גברים שחשבו שהם יודעים טוב ממנה מה היא רוצה ומהצד השני – פרצי גזענות מזדמנים נורו אליה על רקע צבע עורה. היא כל הזמן הייתה צריכה להילחם על מקומה, מכל הכיוונים.

> משפחתו של יוסף סלמסה: שוברים את קוד השתיקה של יוצאי אתיופיה

נשים ממוצא אתיופי צריכות לצאת יום יום למאבק כפול. הן צריכות להתמודד במקביל גם עם ההדרה של החברה הישראלית את בני ובנות העדה האתיופית וגם עם חברה פטריארכלית שעדיין מקשה עליהן להתקדם ולחיות בשוויון כנשים. כשאנחנו באים ובאות לבחון מה עלינו לעשות כדי לשפר את מצבה של קהילת יוצאי אתיופיה, אנחנו חייבות וחייבים לתת את הדין גם על ההדרה של הנשים בתוך הקהילה ומחוצה לה. הגזענות מתקיימת לעתים קרובות לצד סקסיזם ושוביניזם, שמופעלים בעוצמה גבוהה יותר ואלימה יותר כלפי נשים מקבוצות לאומיות ואתניות מודרות.

בעוד שהגברים ממוצא אתיופי סובלים מגזענות ואפליה על רקע צבע עורם, הנשים ממוצא אתיופי צריכות להתמודד גם מול מיזוגניה ואפליה על רקע מגדרי. הדעות הקדומות כלפי נשים בנות מיעוט בציבור הישראלי מהוות בעיה מהותית בפני עצמן. למשל, תיוגן של צעירות בנות העדה כנערות ליווי בתוכנית "מונית הכסף" לפני מספר שנים, או השערורייה המזעזעת סביב מתן זריקות למניעת היריון באופן פסול ליוצאות אתיופיה.

ב"שיח פמיניסטי" פורסם גם הטקסט של אורית אבטאו, שכתבה בפייסבוק, על האירוע של תקיפת החייל האתיופי: "השוטר הזה הוא עוד אלפי שוטרים. בתור אתיופית שחווה את זה על בשרה, הם תמיד מופיעים וזה תמיד באלימות. אם לא פיזית, מילולית… הגזענות הזאת מושרשת בנו מלידה, במילון מתארים את החושך כמשהו רע, חשוך ואלים והלבן נקי, טהור. איך לא? למה אנחנו ממשיכים לאכול את השנאה הזאת מכל עבר, את התחרות התמידית הזאת לנצח להיות מעל כולם".

> הפגנת יוצאי אתיופיה: רימוני הלם, כדורי ספוג ועשרות פצועים ועצורים

בדוח של מרכז אדוה  על מצב התעסוקה בקהילה האתיופית שפורסם באוגוסט 2005 מדגישים המחברים כי האפשרויות עומדות בפני נשים ישראליות אתיופיות שהן חסרות כישורים מיוחדים, מוגבלות לעבודות ניקיון בקבלנות, טיפול בקשישים וקופאיות- עבודות שהשכר שלהן אינו מאפשר פעמים רבות קיום בכבוד. ההסללה שעוברים בני ובנות הקהילה האתיופית אל עבר מקצועות בעלי שכר נמוך (בין השאר, באמצעות יישוב העולים באזורים במעמד סוציו-אקונומי נמוך ושליחתם לבתי ספר מקצועיים) מגבילה את היכולת שלהם למוביליות חברתית. כאשר את אישה אתיופית המגיעה לריאיון עבודה, הדעות הקדומות של המראיין, המושפעות הן מצבע עורך והן ממגדרך, מאיימות על סיכוייך לקבל את העבודה. גם פערי השכר עלולים להיות כפולים כאשר את גם אישה המשתכרת פחות מגבר, וגם יוצאת אתיופיה המשתכרת פחות מהממוצע.

השבוע דווח בחדשות ערוץ 2 כי במהלך וויכוח סוער בכיתה אמרה מרצה במכללה בחולון לאסנת, סטודנטית ממוצא אתיופי: "האתיופים משתלטים על המדינה", "שכחתם מאיפה באתם" וגם "איזה חוצפנים, תפסו פה ביטחון, לפני כמה שנים לא העזו לפתוח את הפה. הם לא מבינים דבר אחד – שהם שונים מאיתנו והם צריכים לקבל את זה".

בעקבות האמירות הגזעניות אמרה אסנת לערוץ 2: "לא יכול להיות שמישהי שבאה ללמד אותי, לתת לי השכלה, אומרת מילים כאלה… זה מה שהיא חושבת, זה מה שהיא באמת מאמינה בו. היא התעקשה שאנחנו צריכים להתחיל לסתום את הפה, להגיד תודה. זה משפיל, בחיים לא פניתי ככה לבן אדם. אותי חינכו לכבד אנשים קודם כל בגלל שהם בני אדם".

מחאת הישראלים ממוצא אתיופי חייבת להיות גם מחאת הישראליות ממוצא אתיופי. המקום המרכזי שלוקחות נשים בהפגנות נגד אלימות המשטרה בפרט ובמחאה למען הקהילה האתיופית בכלל ,יכול להיות סימן להובלה שוויונית של המאבק מבחינה מגדרית. כאשר תתחיל הממשלה החדשה להתמודד עם הזעקה הצודקת , אני מקווה שההיבט המגדרי לא יעלם מעיניה.

* המון תודה לשולה קשת מארגון "אחותי-למען נשים בישראל" על הסיוע בהשגת הנתונים.

מיכל רוזין היא חברת כנסת מטעם סיעת מרצ.

> אין כמעט משפחה אתיופית שלא חוותה אלימות. זה הסיפור שלי.