newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

עוצרים את פינויי הבתים: הנצחון הגדול של תנועת המחאה בבחירות בספרד

במדריד ובברצלונה עולות לראשות העיר שתי מנהיגות שמחויבות לזכות לדיור ולצדק חברתי. בכל שאר ספרד ספגו המפלגות הגדולות מכה קשה, ותנועות המחאה החברתיות צמחו. אחרי הבחירות האזוריות - מה זה אומר על הבחירות הארציות הקרבות?

מאת:

כותבת אורחת: איה שושן

הבחירות המקומיות שהתקיימו ביום ראשון ברחבי ספרד היו הזדמנות שרבים ציפו לה על מנת לתרגם את השינויים הדרמטיים שמתרחשים במפה הפוליטית בספרד בשנה האחרונה לכוח פוליטי ממוסד. ההתפתחויות הדרמטיות ביותר התרחשו בברצלונה ובמדריד, שתי הערים שהובילו את מחאת ה-15M, ושהמשיכו בפעילות מחאה בלתי פוסקת מאז 2011.

בברצלונה, שיתוף פעולה בין ארגונים ופעילים חברתיים הביא ליצירתה של רשימה חדשה תחת השם "ברצלונה אן קומו" (ברצלונה במשותף), שזכתה ברוב הקולות במרוץ לראשות העיר. בראש הרשימה עומדת אדה קולאו, ממובילות המאבק נגד פינוי משפחות מבתים, שזכה לתמיכה ציבורית גורפת בציבור הספרדי בשנים האחרונות. קולאו היתה ממקימי הפלטפורמה לנפגעי המשכנתאות, השתתפה בפעולות התנגדות אזרחית נגד פינויי בתים, וייצגה בקונגרס את יוזמת החקיקה העממית, שביקשה להסדיר את מצבן של משפחות שלא עומדות בתשלומי המשכנתא.

קולאו צפויה להתמנות לראשת העירייה הבאה. חלק מהצעדים שרשימתה מתכננת כוללים הטלת קנסות על בנקים שמחזיקים בדירות ריקות, הענקת סיוע למשפחות נזקקות, הורדת משכורות בשירות הציבורי, הפסקת שימוש במכוניות שרד, בדיקה מחדש של תהליכי הפרטה, עידוד תעסוקה עם דגש על עסקים קטנים, מסחר מקומי וקואופרטיבים, והשקעה בתחבורה ציבורית.

אדה קולאו, ראשת "ברצלונה במשותף", ביום הבחירות (Jordi Boixareu CC BY-NC-ND 2.0)

אדה קולאו, ראשת "ברצלונה במשותף", ביום הבחירות (Jordi Boixareu CC BY-NC-ND 2.0)

במדריד, התארגנות דומה הביאה ליצירתה של רשימה בשם "אאורה מדריד" (מדריד עכשיו). בראש הרשימה עומדת מנואלה קרמנה, שופטת בית המשפט העליון לשעבר, פעילה חברתית ומי שהקימה חברה ללא מטרות רווח במטרה לעזור לאסירים להתפרנס מעבודות יד. הרשימה הגיעה למקום השני, עם 32 אחוז מהקולות, הרבה יותר ממה שניבאו הסקרים, בהפרש מזערי של מושב אחד בינה לבין המפלגה השמרנית.

למרות שאינה הרשימה הכי גדולה, יש לה סיכוי טוב להרכיב קואליציה וכך לזכות בראשות העיר. חמשת הצעדים הכי דחופים שהגדירה ההתארגנות הצעירה כוללים עצירת פינויי משפחות מבתים, עצירת תהליכי הפרטה, הבטחת שירותי מים וחשמל לכל מי שלא יכול לשלם עליהם, הבטחת גישה לשירותי בריאות גם לחסרי מעמד, ויצירת תוכנית חירום לעידוד תעסוקה והפחתת האבטלה.

> זעם בספרד עם אישור חוק חדש שפוגע בחופש העיתונות והמחאה

המצע נכתב באופן שיתופי

ישנם קווי דמיון ברורים בין שתי ההתארגנויות. מלבד העובדה שבראש שתיהן עומדות נשים כריזמטיות בעלות רקורד אקטיביסטי וחברתי מרשים, בשתי הערים מדובר בהתארגנות שחורגת מהדגם המוכר של קואליציות מפלגתיות. למעשה, לא מדובר בהסכמים פורמליים בין גופים ששומרים על הזהות הארגונית שלהם, אלא במרחב חדש שמזמין פעילות לפשוט את ה״מדים״ ולהצטרף כאחת האדם. אף גוף לא קיבל שריון מראש, וכולם היו צריכים להתמודד בפריימריז פתוחים.

עקרונות הדמוקרטיה הפנימית מיושמים בעוד דרכים. במדריד, מצע המפלגה הוא תוצר של תהליך שיתופי עצום מימדים. במשך חודשיים נאספו באמצעות האינטרנט יותר מאלף הצעות, שעל בסיסן נוסח המצע שמכיל 69 סעיפים. הרשימות החדשות מתכוונות להביא את פרקטיקות ההשתתפות האלו איתן לתוך מנגנוני העירייה, ולפתוח מרחבים בהם אזרחים יוכלו להשפיע על קבלת ההחלטות. הרשימה בברצלונה אישרה קוד אתי שנכתב גם הוא באינטרנט באופן שיתופי. הקוד קובע, בין השאר, הגבלה על גובה השכר של נציגי הרשימה וחובה להציג הצהרות הון ולפרסם את לו״ז הפגישות והאירועים המלא של הנציגים.

אך רעידת האדמה של הפוליטיקה הספרדית ביום ראשון לא עצרה רק במדריד ובברצלונה. מפלגת השלטון השמרנית ספגה מכה קשה, איבדה בסך הכל כ-2.5 מיליון קולות וצנחה מ-37.5% ל-27% מהקולות ביחס לבחירות 2011. היא איבדה את השלטון האזורי בשלושה אזורים, ואת הרוב המוחלט שלה בכל האזורים שבהם היה לה רוב כזה ובלא פחות מ-500 ערים ברחבי המדינה.

> המהפכה הסגולה של ספרד: מפלגת המחאה החברתית בדרך לניצחון בבחירות

מנואלה קרמנה, ראשת "מדריד עכשיו", ביום הבחירות (Myriam Navas Ahora Mdrid CC BY-SA 2.0)

מנואלה קרמנה, ראשת "מדריד עכשיו", ביום הבחירות (Myriam Navas Ahora Mdrid CC BY-SA 2.0)

שווה להתעכב רגע על הנקודה הזו. במערכת פוליטית הנשלטת כמעט לחלוטין על-ידי שתי מפלגות גדולות, כפי שהיתה בכל ספרד עד הבחירות האחרונות, השגת רוב מוחלט בשלטון המקומי ואפילו בבחירות הארציות היה עניין נפוץ למדי. המשמעות היא שבהרבה מקרים לא היה צורך בכלל לנהל משא ומתן וליצור קואליציות. אפילו במקרים בהם היה כזה צורך, המשא ומתן בדרך כלל התנהל רק בין שתי המפלגות הגדולות, מה שאיפשר להן לעסוק בסחר חליפין מפוקפק – אתה תקבל את השלטון האזורי, אני את העירייה, אתה תקבל את ולנסיה, אני את אנדלוסיה, וכו׳.

השבוע, בפעם הראשונה בתולדות ספרד, מאות משאים ומתנים להקמת קואליציות מתקיימים ברגעים אלו ממש ואף אחד לא יודע מה תהיה התוצאה. זוהי מציאות חדשה לחלוטין, שהמפלגות הגדולות אף פעם לא היו צריכות להתמודד איתה לפני כן. במספר גדול מהמקומות מפלגת השמרנים מוצאת את עצמה מבודדת וחסרת יכולת להקים קואליציה, אפילו כאשר היא זוכה ברוב (לא מוחלט) של מושבים.

המפלגה הקומוניסטית נעלמת

הפרשנים בטלוויזיה ובעיתונים הגדולים עוסקים כעת במשחק ניחוש הקואליציות שמוכר לנו היטב מהבחירות בישראל. אבל הם תקועים עדיין בתפיסות הישנות של ימין ושמאל ומניחים שההתארגנויות החדשות ילכו עם הסוציאליסטים. אם הם היו מקשיבים לשיח הפנימי של הפעילים, לא בטוח שהיו סוברים כך. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, המפלגה הגדולה השנייה, הוכתמה בכתם השחיתות לא פחות מהשמרנים, והסלידה כלפיה חזקה ביותר. דוגמא טובה אפשר למצוא באנדלוסיה, שערכה את הבחירות המקומיות שלה לפני חודשיים, ומאז לא מצליחה לבסס ממשלה.

פודמוס, המפלגה הצעירה בראשות פאבלו איגלסיאס שכבשה את הסקרים הארציים באוקטובר האחרון, התמודדה גם היא באנדלוסיה וזכתה ב-15 מתוך 109 מושבים. המפלגה הוקמה בינואר 2014 כשיתוף פעולה של אנשי אקדמיה ממדריד, פעילי שמאל ותיקים ופעילים חברתיים מתנועת המחאה, וחרטה על דגלה להילחם בשחיתות ובקשרי הון-שלטון. כעת היא מסרבת לתמוך בסוציאליסטים באנדלוסיה, שקיבלו רוב, עד שאלו יסכימו לשלושה תנאים לא גמישים, הכוללים פיטורים של נבחרי ציבור הנאשמים בשחיתות וניתוק כל סוג של יחסים פיננסיים בין נבחרי ציבור לבנקים המעורבים בפינוי משפחות מבתים. כרגע לא מסתמנת קואליציה באופק וייתכן שאנדלוסיה תצטרך לערוך בחירות נוספות.

> רפורמה חדשה בפינלנד תשפר את מערכת החינוך הטובה בעולם

עצרת של ההתארגנות העצמאית "ברצלונה במשותף" ביום הבחירות המקומיות (Jordi Boixareu CC BY-NC-ND 2.0)

עצרת של ההתארגנות העצמאית "ברצלונה במשותף" ביום הבחירות המקומיות (Jordi Boixareu CC BY-NC-ND 2.0)

בבחירות השבוע החליטה פודמוס להתמודד רק ברמה האזורית, ולא בבחירות העירוניות. היא הגיעה להישגים משמעותיים אבל לא לנצחונות ברורים כמו במדריד ובברצלונה, שם היו פעיליה חלק מההתארגנויות המנצחות, אבל עשו זאת מחוץ למסגרת הרשמית של המפלגה.

עוד התפתחות הסטורית היא היעלמותה הכמעט מוחלטת מהמפה של מפלגת ״השמאל המאוחד״ הקומוניסטית. עד הבחירות האחרונות היא היוותה כמעט אלטרנטיבה שמאלית יחידה לשתי המפלגות הגדולות. עכשיו היא מוצאת את עצמה בחוץ כמעט בכל האזורים. יש לכך סיבות רבות, כמו הסתבכותה בפרשת שחיתות מתוקשרת, שהכתימה את שמה והובילה לקרעים פנימיים ולעזיבתם של אנשי מפתח במפלגה ממש לפני הבחירות.

אך סיבה לא פחות חשובה היא הכישלון של המפלגה להשתלב בתוך ההתארגנויות החדשות, כישלון שנובע ממבנה נוקשה ומחוסר יכולת לאמץ מודלים שיתופיים יותר. פעילים רבים עזבו את המפלגה לטובת פודמוס וההתארגנויות החדשות, ואפילו מנהיגי המפלגה ברמה הארצית נשמעו תומכים ברשימות המקומיות החדשות על חשבון הרשימות של המפלגה שלהם.

הדרך לכסא ראש הממשלה

אחת השאלות החשובות שעולות עכשיו היא כמובן מה יהיו ההשלכות של כל זה על הבחירות הארציות הממשמשות ובאות, שלעת עתה צפויות בנובמבר. פודמוס, הנחשבת להבטחה הגדולה לשינוי פוליטי ברמה הארצית, מתמודדת בחודשים האחרונים עם ויכוח פנימי עמוק על האסטרטגיה שלה. הקבוצה המובילה במפלגה, בראשות פאבלו איגלסיאס, דוחפת לצורת התנהלות מסורתית יותר, המבוססת בעיקר על תקשורת המונים, סקרי דעת קהל, יחסי ציבור ומיתוג.

מנגד, קולות חזקים בתוך המפלגה טוענים שהיא נוטשת את בסיס הכוח האמיתי שלה, כלומר את מאות המעגלים המקומיים, קבוצות החשיבה וההתארגנויות האזרחיות שלוקחים בה חלק, ואת הפרקטיקות השיתופיות והדמוקרטיות שאפיינו אותה בתחילת הדרך.

בסוף אפריל המשבר בין המחנות הפך פומבי בעקבות התפטרותו המתוקשרת של חואן קרלוס מונדרו, ממקימי המפלגה ומהדמויות המתוקשרות שלה. מונדרו טען שהמפלגה קורצת יותר מדיי למרכז, הופכת לצפויה מדי ונותנת לסקרי דעת קהל להכתיב את דרכה.

קשה לדעת מה יהיו מסקנותיהם של מובילי פודמוס מתוצאות הבחירות המקומיות. הרשימות במדריד ובברצלונה הצליחו יותר מאשר הרשימות של פודמוס ברמה האזורית. אבל ההצלחה נבעה מהדמויות הכריזמטיות והתקשורתיות שעומדות בראשן, או מצורת ההתארגנות הדמוקרטית והשיתופית שלהן? או גם וגם? התשובות שיינתנו לשאלות האלו בפודמוס יכריעו את מהלכיה בחודשים הקרובים, במירוץ ליעד הנכסף – כסא ראש הממשלה.

איה שושן היא דוקטורנטית באוניברסיטת בן גוריון. היא השתתפה במחאת האוהלים במדריד והיתה פעילה במאהל רוטשילד. כעת היא חוקרת תנועות מחאה בישראל ובספרד. היא מתגוררת בשכונת שפירא בתל אביב.

> משפחה פשטה את הרגל ועברה לגור ביער – ומפונה גם משם

חגיגות במדריד עם היוודע תוצאות הבחירות (Daniel López García CC BY 2.0)

חגיגות במדריד עם היוודע תוצאות הבחירות, ספרד (Daniel López García CC BY 2.0)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf