newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"חלוקת הארץ מתנגשת עם הקשר העז של יהודים לחברון ושל פלסטינים ליפו"

הנחת היסוד של יוזמת "שתי מדינות מולדת אחת" היא שיהודים ופלסטינים חיים בפועל ביחד בכל הארץ, אבל רוצים ריבונויות נפרדות. בכנס ההשקה, שנאלץ לזוז בעקבות לחצים ואיומים, הייתה אווירה של כבוד הדדי ואופטימיות. משהו חדש מתחיל?

מאת:

אחרי הדרמות והמתחים שליוו בשבועיים האחרונים את ההשקה המתוכננת של יוזמת השלום החדשה "שתי מדינות מולדת אחת", התוכנית הוצגה היום (חמישי), בשעה טובה, בהשקה חגיגית בפני קהל של כמאה וחמישים איש שמילאו עד אפס מקום את האולם באכסניית אגרון בירושלים.

הכנס, אמנם, לא היה במיקום המקורי וגם לא בהרכב המשתתפים עליו הוכרז תחילה; בעקבות לחצים מצד פעילים פלסטינים וכן מצד גורמי ימין ישראלים, ההשקה הועתקה ממלון "אוורסט" שבבית ג'אלה לירושלים המערבית. כמה מהדוברים המתוכננים, ביניהם איימן עודה ועדינה בר-שלום, לא נכחו בה. אבל אם עמדה באוויר תחושת עכירות מסוימת כתוצאה מכך, היא התחלפה מהר מאוד בגל האופטימיות העניינית שהביאו לבמה אנשי היוזמה. הגדיל לעשות הדובר הראשון, המשורר והעורך אליעז כהן, תושב כפר עציון ושותף ביוזמה, שפתח את דברי הברכה שלו בברכת "שהחיינו", ונענה ב"אמן" נרגש מהקהל.

שני הדוברים המרכזיים, מייסדי היוזמה – העיתונאי הישראלי מירון רפפורט והפעיל הפוליטי הפלסטיני עאוני אל-משני, שישב בכלא הישראלי 12 שנים – התייחסו כל אחד בתורו למתחים שליוו את ההשקה בשבועיים האחרונים:

"יש לחצים ויש התנגדויות", אמר רפפורט, "אבל זאת גם הוכחה לכך שיש לרעיונות האלה כוח, אחרת הם לא היו מעוררים התנגדות. דחינו את הכנס שרצינו לעשות בבית ג'אלה, ובמקומו אנחנו עושים כנס ישראלי של התנועה הישראלית. עאוני הוא פה כאורח, שבא להסביר את העמדה הפלסטינית.

"המטרה של היוזמה הזו היא לא להפגיש בין ישראלים לפלסטינים ולהוכיח שכולם בני אדם. המטרה שלנו היא להפגיש בין רעיונות. רעיונות משותפים לשני העמים. לכן גם אם המפגש הפיזי בין הצדדים יתאחר קצת, לא הוא העניין המרכזי. היו כבר לא מעט מפגשים כאלה. מה שחשוב זה עקרונות חדשים, המבוססים על שוויוניות ועל שותפות, ולא על כוחניות ועל הפרדה".

> רקע: הלחצים שהובילו להזזת הכנס לירושלים

השקת יוזמת השלום "שתי מדינות מולדת אחת". מימין: עאוני אל-משני, מירון רפפורט, ת'אבת אבו-ראס. (צילום: דליה שיינדלין)

השקת יוזמת השלום "שתי מדינות מולדת אחת". מימין: עאוני אל-משני, מירון רפפורט, ת'אבת אבו-ראס. (צילום: דליה שיינדלין)

שלוש נקודות במחלוקת

עקרונות יוזמת השלום החדשה מתבססים על הכרה בקיומם של שני עמים התובעים את הזכות להגדרה לאומית מחד גיסא, ומאידך גיסא הכרה במציאות בה חייהם של שני העמים, שלשניהם זיקה עמוקה למרחב כולו, שזורים בפועל אלה באלה כמעט בכל השטח שבין הירדן לים. התוכנית מציעה, על כן, את הקמתן של שתי מדינות לאום – יהודית ופלסטינית – בגבולות הארבעה ביוני 1967, עם גבולות פתוחים שיאפשרו חופש תנועה, מגורים ועבודה לכל תושבי המרחב, במתכונת מעין-קונפדרציונית.

"22 שנה אחרי אוסלו, ברור שאנחנו במבוי סתום", אומר רפפורט. "בשני הצדדים, 60-70 אחוזים מאמינים ברעיון שתי המדינות, אבל אותם האחוזים גם לא מאמינים שיראו אותו מתגשם בימי חייהם. אנחנו חושבים שהדבר המרכזי שהוחמץ כאן ב-22 השנים הללו זה ההתעלמות מהעובדה שהארץ הזו בין הירדן לים היא ארץ אחת, מצד אחד, וארץ משותפת לשני העמים בו בזמן. יהודים וערבים שזורים זה בזה בארץ הזו בכל שטחיה. ושני העמים מרגישים קשר עז לכל חלקי הארץ: יהודים מרגישים קשר עז לא רק לרמת השרון אלא גם לחברון, ופלסטינים מרגישים קשר עז ליפו ולחיפה לא פחות מאשר לרמאללה. חלוקת הארץ מתנגשת עם הרגשות האלה.

"העובדה שמדובר כאן בארץ אחת לא אומרת שאפשר להפוך אותה גם למדינה אחת: המדינה האחת לא נותנת ביטוי לאומי לשני העמים, היא גם לא מביאה לסיום ממשי של הכיבוש, והיא לא פתרון מדיני ריאלי: הפלסטינים לא יסכימו להיטמע בתוך מדינה יהודית בין הים לירדן, וישראל לא תסכים להתפרק.

"לכן אנחנו מדברים על שתי מדינות עצמאיות, ריבוניות, ישראל ופלסטין בגבולות 4 ביוני 67' – ישראל כבית לאומי לעם היהודי, ופלסטין כבית לאומי לעם הפלסטיני. ואת המשמעות של המולדת המשותפת משיגים בעזרת גבולות פתוחים, מוסדות משותפים, חופש תנועה".

לטענת רפפורט, התוכנית נותנת את המענה האופטימלי לשלוש מהסוגיות הקשות ביותר המהוות את ליבת הסכסוך: פליטים, מתנחלים, וירושלים.

"לגבי הפליטים, פלסטין כמדינה ריבונית תוכל לאזרח את כל הפליטים. מהרגע שהם אזרחים פלסטינים, הם גם אזרחי האיחוד הישראלי-פלסטיני, יכולים לנוע בו ולהתגורר היכן שהם רוצים. לא בדיוק מימוש זכות השיבה, אבל מימוש הזיקה לארץ ממנה הם גלו.

"לגבי המתנחלים: אנחנו לא באים להגן על זכויות המתנחלים, וגם לא לעשות השוואה בינם ובין הפליטים. אבל כיוון שישראלים יוכלו לחיות היכן שהם רוצים, גם מתנחלים יוכלו לחיות כאזרחים ישראלים תחת ריבונות פלסטינית, בלי עקירה כפויה, ויוכלו לשמור על הזיקה של העם היהודי אל מקומות כמו חברון ושכם.

"לגבי ירושלים: יכולה להישאר עיר אחת, לא מחולקת, עם משטר מיוחד בריבונות משותפת, בירה לשתי המדינות. רעיון ההפרדה נכשל מוסרית ומעשית. הגיע הזמן לרעיון חדש", סיכם רפפורט את דבריו.

> מדינה פלסטינית טובה לביטחון הישראלי

שתי מדינות2

דם פלסטיני זול

אחריו דיבר עאוני אל-משני, שהתייחס גם הוא לקולות הפלסטינים המתנגדים ליוזמה:

"המתנגדים ליוזמה בצד הפלסטיני לא קראו אותה מעולם ולא מכירים את פרטיה ואת תוכנה. הם גם לא רוצים להכיר. ולו אני במקומם, גם אני לא הייתי טורח לקרוא. הפלסטינים שואלים בפשטות: 'איזו תועלת תצמח מכך שנקרא ונדבר? אנחנו יושבים ומדברים כבר שלושים שנה, משרון ואולמרט עד ז'נבה ואוסלו. מה הייתה התוצאה של כל זה מלבד הרחבת הכיבוש, ההתנחלויות והמעצרים?'. אני מבין אותם. אין להם שום אמון בכך שהידברות עם ישראלים יכולה להביא לתוצאות כלשהן.

"על כן מוטלת עלינו, השותפים ליוזמה הזו, המשימה לשכנע את הציבור הפלסטיני שמדובר במשהו שונה. אני משוכנע בזה, ולכן הגעתי לכאן להיום. גם העמיתים שלי ביוזמה משוכנעים בכך. והאמינו לי שגם מתנגדי היוזמה בצד הפלסטיני משוכנעים בעקרונות שלה. אבל הם גם מרגישים שהדם הפלסטיני זול מאוד, ואין להם אמון בכך שיש בצד הישראלי מספיק אנשים שרוצים שלום אמת.

"אולי היום יש מנהיגים שחושבים שהם יכולים לכפות על המציאות את רצונותיהם", שלח אל-משני עקיצה לעבר נתניהו בסוף דבריו, "אבל העתיד הוא לא רק בידיו של נתניהו; העתיד הוא גם בידיו של הילד ממחנה הפליטים בג'באליה, וגם בידיו של המתנחל בבית-אל. צריך להסתכל על המציאות בעיניים פקוחות: חיים על האדמה הזו שני עמים, ושניהם זקוקים להגדרה עצמית".

אחרון הדוברים בפאנל הראשון היה ד"ר ת'אבת אבו ראס, מרצה באוניברסיטת בן-גוריון, שהתייחס למקומם המורכב של אזרחי ישראל הפלסטינים, בין הפטיש לסדן. יש לו בן דוד בעזה, הוא סיפר, שמקפיד לקרוא לו "ציוני" בכל שיחה: אבו ראס הוא, בין היתר, יו"ר שותף של יוזמות קרן אברהם, אם כי לא תחת הכובע הזה הוא הגיע למפגש.

"בשביל בני הדודים שלי בעזה אני ציוני, בשביל הישראלים אני גיס חמישי. אני, שנופל בין עמי ובין מדינתי, יודע שיש כאן בעיה גדולה מאוד של אמון בין שני הצדדים. יש שיח של פחד שמתחזק, ופוליטיקה של הפחדה שעלולה להרוג את כולם. אני מציע שאנחנו, הקבוצה הישראלית, נתמקד בגשר של היוזמה הזו, והגשר הזה הוא האזרחים הפלסטינים בתוך ישראל. אנחנו יכולים לעזור לרכך את העמדה הפלסטינית".

> הרוב הצביע נגד שתי מדינות: הגיע זמן המדינה האחת

השקת יוזמת השלום "שתי מדינות מולדת אחת". מימין: ניר ברעם, מירב אלוש-לברון, הדסה פרומן, אורן יפתחאל, לימור יהודה. (צילום: דליה שיינדלין)

השקת יוזמת השלום "שתי מדינות מולדת אחת". מימין: ניר ברעם, מירב אלוש-לברון, הדסה פרומן, אורן יפתחאל, לימור יהודה. (צילום: דליה שיינדלין)

כוחה של אמונה

אחרי הנאומים האלה התקיים פאנל שני בהשתתפות ניר ברעם, מירב אלוש-לברון, הדסה פרומן, אורן יפתחאל, ולימור יהודה. את הפאנל, שנועד להציג את מנעד הקולות בתוך החברה הישראלית השותפים ליוזמה, הנחה אבי דבוש. צריך להודות בכנות שזה לא דבר טריוויאלי בכלל, שמתוך שישה דוברים בפאנל על יוזמת שלום, יש שני מזרחים בעלי תודעה מזרחית פעילה, ומתנחלת. וגם מספר חובשי הכיפות בקרב הקהל לא היה מראה שכיח באירועים מסוג זה.

היוזמה הזו יצאה לדרכה לפני כשלוש שנים, מתוך חזון של אנשים ריאליים מאוד בתפיסת עולמם שמאמינים בכל לב שאסור להתמסר לייאוש. "עמים בכל ההיסטוריה מצאו דרך לפתור סכסוכים", אמר מירון רפפורט. "אני מסרב להאמין שאנחנו שונים מכל העולם. אני לא מאמין שדוקא הסכסוך שלנו הוא בלתי פתיר".

העובדה שהיא מכירה בזיקה העמוקה של יהודים לחברון ושל פלסטינים ליפו מקנה לה כוח מוסרי משמעותי, בעיקר על רקע התבטאותו הנלוזה של הרצוג בכנס הרצליה על רצונו לראות את הפלסטינים "מעבר לגדר"; העובדה שהיא מבקשת לכונן את המרחב הפתוח הזה בתוך הקונסטלציה של שתי מדינות מעוררת שאלות לא פשוטות: מה יהיה מעמדם של אזרחי ישראל הפלסטינים בתוך מדינת הלאום היהודית בשטחי 48'? והאם במציאות של גבולות פתוחים בין שתי מדינות שהפערים הכלכליים ביניהן עמוקים כל כך, לא נמצא את עצמנו במצב בו החוליות החלשות ביותר בשתי המדינות יתחרו על אותם המשאבים כאשר מעסיקים ישראלים יוכלו להעסיק עובדים פלסטינים במחירי עבדות?

בדרך לארוחת הצהריים, אני מהרהרת ביוזמה החדשה מפרספקטיבה של מזרחיה שעדיין מחזיקה בחזון המדינה האחת שתבטיח את מיזרוח המרחב ותאפשר לנו להשתלב כאן כבנות ובני המקום. אולי, כפי שאמר מירון, היוזמה הזו איננה תחליף למאבק שנצטרך עוד לקיים על דמותה של מדינת ישראל, גם אחרי שנסיים את הכיבוש. אבל איזו התחלה נהדרת זאת יכולה להיות.

> בג"ץ קבע: מערכת התכנון בגדה המערבית תמשיך להפלות בין יהודים לערבים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf