newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ועדת הקליטה הגיעה לפגוש עולים אתיופים, אבל העולים נותרו בחוץ

שני חברי כנסת בלבד מוועדת הקליטה של הכנסת הטריחו את עצמם לסיור במרכזי קליטה בדרום, כדי ללמוד על מצוקותיהם של עולים יוצאי אתיופיה. בקרית גת, המפגש הפך לסדנת יחסי ציבור של הסוכנות. עד שהעולים פרצו פנימה, ואמרו את דברם

מאת:

ביום חמישי האחרון התלוויתי לסיור של ועדת העליה הקליטה והתפוצות בשלושה מרכזי קליטה בדרום הארץ. אחד בקרית גת ושניים בבאר שבע. עיקר הביקור הוקדש לעמידה מקרוב אחר מצוקות העולים יוצאי אתיופיה.

את מאבק העולים במרכז הקליטה שושנה בקרית גת אני מלווה בחצי השנה האחרונה מקרוב וכבר תיארתי במספר פוסטים בבלוג שלי את תחושת המלכוד בה נתונים העולים, כולם יוצאי אתיופיה.

את הביקור בשבוע שעבר יזם יושב ראש הוועדה החדש וחבר הכנסת הטרי הד"ר אברהם נגוסה, בעצמו בן הקהילה. "זהו הסיור הראשון של הוועדה בראשותי ולא במקרה הוא מתחיל דווקא במרכז הקליטה שושנה בקרית גת", אמר נגוסה. "אני מודע למצוקתם של העולים במקום וגם עוקב אחרי המאבק שלהם והיה לי חשוב לבוא עם חברי הועדה להקשיב להם מקרוב. אני מתכוון להמשיך בזמן הקרוב בסיורים כאלה בכל הארץ ואחר כך לזמן לוועדה את כל הנוגעים בדבר, שרים, מנכ"לי משרדים, עולים וארגונים כדי לנסות לפתור את הבעיות התוקעות את השתלבות העולים בני הקהילה בחברה הישראלית".

> שביתה בגטו קרית גת: יוצאי אתיופיה נאבקים במרכז הקליטה

פקידי הסוכנות התיישבו סביב השולחנות, לעולים עצמם כעמט ולא נותר מקום. ביקור ועדת הקליטה של הכנסת בקרית גת. צילום: אבי בלכרמן

פקידי הסוכנות התיישבו סביב השולחנות, לעולים עצמם כעמט ולא נותר מקום. כאן בביקור ועדת הקליטה של הכנסת במרכז קליטה חרוב בבאר שבע.  צילום: אבי בלכרמן

הסוכנות "מחבקת", העולים נותרו בחוץ

שמונה חברים יש בוועדה. אבל רק חברי הכנסת נגוסה (ליכוד) ורזבוזוב (יש עתיד) התייצבו לסיור. חברי ועדה אחרים ובהם גם יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג ושרת הקליטה לשעבר סופה לנדבר, בחרו, כך נראה, בעיסוקים אחרים. הימים הם אמנם ימי מחאה של יוצאי אתיופיה בכל הארץ הנאבקים באפליה ובגזענות הממוסדות, אבל דומה שהח"כים, גם אלה שהצהירו על תמיכתם במאבק, או הצביעו יום קודם בעד הקמת ועדת חקירה פלרמנטרית לבדיקת טענות יוצאי אתיופיה, בחרו שלא להתאמץ ולהקדיש מספר שעות להיכרות מקרוב עם אחת הקבוצות השקופות אפילו בקרב הישראלים יוצאי אתיופיה עצמם. "התחייבויות קודמות", היתה התגובה החוזרת שקיבלתי מעוזריהם וגם "הח"כ/ית דווקא מאוד מחובר/ת לנושא".

לביקור במרכז הקליטה שושנה בקרית גג הוקצתה שעה אחת בסדר היום העמוס של הסיור. יו"ר הוועדה אמנם ביקש להקשיב לעולים יוצאי אתיופיה הגרים במקום וללמוד על מצבם, אלא שנראה שלבעלי הבית, הסוכנות היהודית, היו תכניות קצת אחרות.

זה ניכר כבר באופן בו סודר המועדון לכבוד המפגש. כשנכנסנו פנימה, קיבלה את פנינו ח' גדולה של שולחנות סביבם ישבו כבר כעשרים בעלי תפקידים בסוכנות, במרכז הקליטה ונציגי משרדי ממשלה שונים במחוז והמתינו, מעט חגיגיים, לאורחים. מקום אחד או שניים בקצה הח' נותרו פנויים ואותם מיהרו לתפוס שניים מהעולים. עוד כסאות ספורים בשורה אחורית צמודה לקיר נתפסו גם הם, אך מרבית העולים שליוו פנימה את היו"ר ואת הח"כ הבודד, את מנהלת הוועדה ואת הדובר והקצרן, נותרו בחוץ.

הם פשוט עמדו שם, עשרות עולים שהביקור הזה בשבילם ועליהם, וצפו דוממים מבעד לדלת שנשארה פתוחה. במרכז הח' אותו הועידו לאורחים התיישב גם יהודה שרף, מנהל היחידה לעליה ולקליטה בסוכנות ומי שלקח על עצמו את תפקיד ניהול הביקור, צמוד-צמוד לח"כ נגוסה, יו"ר הוועדה. זה נפתח בסבב הכרות עם כל בעלי התפקידים מהם ביקש שרף שיציגו את עצמם, וכבר נמוגו להן עשר דקות מהזמן הקצוב.

כשהגיעו ליו"ר נגוסה, הוא פנה בשפה האמהרית לעולים והסביר את מטרת בואו, מעט על הוועדה והוסיף כי ישמח לשמוע אותם. זה היה רגע מרגש. פתאום במקום להתאמץ כל כך להבין ולהיות מובנים, במציאות שבה מעטים רואים אותך, היו"ר הוא עכשיו בן הקהילה שלך ופונה אליך בשפתך ואוצר המילים שלך מספיק כדי לדבר חפשי. ראו את זה בשפת הגוף של העולים שהתרככה, ונהייתה בוטחת קצת יותר.

בתום דבריו, לקח אליו שרף בחזרה את המושכות ופתח בפרזנטציה בת כחצי שעה בה פרס באריכות את תפקידיה השונים של הסוכנות היהודית ואת מפת הפעילות העולמית שלה, סיפר על עליית יהודי אתיופיה, על מרכזי הקליטה השונים בהם נקלטו ועל מגוון השירותים אותם הם מקבלים שם, ועל החיבוק שמעניקה להם לדבריו הסוכנות מרגע קליטתם. בכלל, המילה "חיבוק" על הטיותיה השונות חזרה ונשמעה לאורך כל היום. העולים מחובקים, אנחנו מחבקים, גם את הביקורת שלהם כלפינו אנחנו מחבקים.

> כך מנסים לשבור מאבק: מובילי המחאה במרכז הקליטה בקרית גת התבקשו לעזוב

העולים נדחקו אך בקושי לתוך המפגש שנועד להשמיע את קולם. ביקור של ועדת הקליטה של הכנסת במרכזי קליטה בדרום. צילום: אבי בלכרמן

העולים נדחקו אך בקושי לתוך המפגש שנועד להשמיע את קולם. ביקור של ועדת הקליטה של הכנסת במרכזי קליטה בדרום. צילום: אבי בלכרמן

ה"שתול" של הסוכנות

לאט לאט, ככל שחלפו הדקות, גברו חוסר השקט והמתח. "ראינו את הזמן שלנו הולך ומתקצר ואת הדיבורים של המנהל מהסוכנות הולכים ומתארכים, אז קמתי ואמרתי שחיכינו לביקור הזה ויש לנו מה לומר והזמן יקר, אבל אמרו לי לשבת ושיגיע הזמן שלנו", אמר לי אחר כך גביהו ברהנו, ממובילי המאבק במקום.

היושבים בחוץ על המדרגות החלו נדחקים פנימה ובהעדר מקומות ישיבה נעמדו מול השולחנות, מבקשים להבין מה קורה ולהזכיר שגם הם כאן. אמרו להם שזה לא מכובד ככה ואי אפשר להישאר לעמוד ושיישארו רק נציגים שיש להם איפה לשבת. הם התעקשו לא לצאת, ונאלצו להביא להם כסאות והם ישבו שם צפופים מול פניהם של בעלי התפקידים והאורחים ומדי פעם התפרצו לדברים והתעקשו לדייק אותם.

"יהודה זה לא נכון, למה אתה אומר שמשפחות חד הוריות לא יצאו מכאן בלי פתרון דיור?", התפרצה וורקיה, אחת העולות, והציגה את המכתב שלה ליו"ר הוועדה. "הנה, אני אמא חד הורית וזה המכתב שקיבלתי, שאומר לי לעזוב את המרכז. שבעה אנשים כאן קיבלו כאלה וכולם היו כאלה שעשו הפגנות. אתם מנסים להשתיק אותנו. אתה רואה? הם לא מספרים לכם את האמת".

"זה לא בדיוק ככה", מיהר נציג הסוכנות שרף המופתע לנסות לתקן. "נכון, יצאו מכתבים כאלה אבל הנושא טופל ולא יחזור". הוא המשיך בסקירה שנקטעה שוב ושוב ככל שפקעה סבלנותם של העולים.

אחר כך קיבלה את רשות הדיבור סגנית ראש העיר קרית גת, שלומית סהלו, יוצאת אתיופיה בעצמה, ודמות מעוררת אמון בקרב העולים הנאבקים. היא אמנם לא חסכה בביקורת על מדיניות משרדי הממשלה והסוכנות, כשהשילוב בין משכנתאות ומענקים לא ריאליים וסכומים חודשיים גבוהים מאוד שמשלם העולה על המחיה במקום לא מאפשרים להם לצאת לחיים עצמאים בדיור קבע.

עשר דקות נותרו לביקור, והעולים שבשבילם הגיעה הוועדה עוד לא קיבלו רשות דיבור. עכשיו סוף סוף עברו אליהם. הם עלו אחד אחד עם מצוקותיהם וכאביהם. קובלים על אטימות הצוות, על התנכלויות וסנקציות מאז פתחו במאבק, על כך שלחלק מהתינוקות לא נמצא מקום במעונות ושבהעדר סידור, נאלץ אחד ההורים לא לצאת לעבודה ולך תחסוך אז לדירה או תנסה לחיות ממשכורת מינימום של מפרנס יחיד, ומה אם את אם חד הורית? על אף שחלף הזמן שהוקצה לביקור ושרף מהסוכנות כבר הציץ בשעונו והזכיר ליו"ר נגוסה שיש להם עוד שני מרכזי קליטה להספיק, נגוסה ישב והקשיב לכל אחד מהם, מאפשר לכל מי שרצה לדבר.

לקראת הסוף התחוללה שם סערה שכמעט גלשה לאלימות פיזית. אחד הדוברים קם ואמר שהוא אינו שותף לביקורת שהשמיעו העולים לפניו. לדבריו מדובר באנשים שאינם מעריכים את מה שעושה בשבילם הצוות והוא מבקש להודות למנהל מרכז הקליטה בפני האורחים. זה גרם לפיצוץ מיידי של המפגש. כל שאר העולים נעמדו מיד על רגליהם וצרחו על האיש תוך הנפת ידיים בזעם.

"אתה משקר, אתה לא גר כאן כבר ארבע שנים! למה באת? זה המנהל שהביא אותך כדי שתדבר עליו דברים טובים", צעקו לו, וכמעט היכו. נגוסה נעמד שם מנופף בידיו מעלה ומטה ומנסה להרגיע את הסערה בדברים באמהרית. דקות ארוכות חלפו עד שעלה הדבר בידו, ולא נותר כבר אלא לסכם את הישיבה ולהמשיך הלאה, לבאר שבע. בחוץ כבר המתינה ניידת עם שני שוטרים שמישהו הזמין ובאו לברר מה קרה.

"ככה זה פה, אנחנו רגילים, המנהל שלנו על כל בעיה קטנה מיד מזמין משטרה", אמר לי מישהו מהעולים בחוץ, כשברקע מתחדשות הצעקות בין העולים ל"שתול" מבחוץ. "אם הייתי יודע שזה הסיפור לא הייתי נותן לו לדבר", אמר לי יותר מאוחר ח"כ נגוסה.

> מחאת הנוער האתיופי: המשטרה מסמנת את כולנו כעבריינים

דומה שהתסכול גובר. הפגנת העולים במרכז הקליטה בקרית גת בשבוע שעבר צילום: אבי בלכרמן

דומה שהתסכול גובר. הפגנת העולים במרכז הקליטה בקרית גת, מרץ 2015. צילום: אבי בלכרמן

לכודים בציפרניי הביורוקרטיה

משם המשיכה הוועדה לשני מרכזי קליטה בבאר שבע. יש לסוכנות נטיה לשכן עולים אתיופים במרכזים נפרדים ולא לערבב אותם עם שאר העולים. זה מאד בלט במרכז הקליטה יעלים בו מתגוררים עולים מקובה, מחבר העמים וגם מתימן.

כך, בין העולים שהוצגו בגאווה כצעירים מבטיחים, היה, בין היתר, צעיר שסיים שנת אולפן ויתחיל בקרוב לימודים בשנקר, סטודנטית לרפואה, עולה המחזיקה כבר בשני תארים ועוד. זה היה מרשים. ניכרה ההשקעה הגדולה והקשובה במיצוי הפוטנציאל האישי. ניכרה גם הציפיה שיש מהצעירים הללו. וזה עמד בניגוד מאד בולט לביקור בקרית גת. שם בצד ניגשו אלי שני דיירי המקום ממוצא אתיופי בסוף שנות העשרים לחייהם וסיפרו איך הביורוקרטיה הורגת להם את היכולת ללמוד ולרכוש מקצוע כדי להתקדם בחיים.

אחת מהם סיפרה כי התקבלה ללימודים כסייעת רפואית בהדסה, עברה את מבחני הקבלה, השיגה מלגה, ובכל זאת לא תצליח להתחיל לימודים בסתיו כיוון שהלימודים בירושלים ובקשתה מהסוכנות לעבור להתגורר במרכז הקליטה במבשרת ציון הסמוכה למקום הלימודים נדחתה. לדבריה, מנהל מרכז הקליטה הבטיח לסייע לה בכך ברגע שתתקבל ועכשיו חזר בו והשיב שלא יוכל. סיפור דומה סיפר לי עולה נוסף שביקש ללמוד טכנאות מחשבים ולטענתו לא זכה לסיוע.

מרכז הקליטה האחרון, חרוב, בו מתגורים עולים יוצאי אתיופיה הותיר, בי תחושה של חזרה אחורה בזמן אי שם למופע ראווה משנות השבעים. היתה שם עולה אתיופית שישבה בפינת קפה בלבוש מסורתי והגישה לאורחים קפה אתיופי על גחלים. זה המשיך במקהלת ילדים שהנעימה לאורחים משירי ארץ ישראל ואחר כך בסוללת עולים שהזמין הצוות לעלות ולדבר ושהפליגו כולם בשבחי המקום. אפילו שני עולים מערד הביאו וגם הם הוסיפו תודות משל עצמם. גם חלק מהצוות דיבר ונשמע אוהב וגאה בהישגי המקום.

אילולא כמה עולים שהתעקשו לשטוח בכל זאת בפני הועדה גם חלק מבעיותיהם, ככל שזה תלוי בסוכנות זה יכול היה להתמצות בעוד פרזנטציה על כמה מעולים אנחנו בקליטת העולים וכמה מחבקים את העולים המחובקים, ובעולים עצמם שיעמדו ופשוט יגידו תודה על כל הטוב הזה. מעט מאוד מקום ללבן בעיות או אפילו להציגן. יש קולט ויש נקלט. הקולט תפקידו לקלוט והנקלט תפקידו להודות על הקליטה המוצלחת. ובמקום שלא הצלחנו למצוא כאלה נביא ניצבים מבחוץ.

לאן יקח את רשמי הביקור הטעון הזה יו"ר ועדת העליה והקליטה, ח"כ אברהם נגוסה, נצטרך עוד לראות. מה יעשה עם הפערים, עם התסכול הגובר, עם תחושת המילכוד והעלבון שחשים העולים. בשבוע שעבר נאלץ להצביע עם הממשלה ונגד הקהילה שלו במהלך שהרים הרבה גבות ועורר עליו ביקורת פנים קהילתית.

לעולים למודי האכזבות יש ממנו בכל זאת ציפיות גבוהות. כפי שאמר לי אחרי הביקור גביהו ברהנו מקרית גת: "אנחנו מתכוונים לעלות אליו גם לכנסת ולדבר שוב ושוב על הבעיות, ולא לוותר. אנחנו כן מרגישים שאכפת לו, ושסוף סוף יש שם מישהו שמבין אותנו, מדבר אלינו בשפתנו ומקשיב לנו. עכשיו אנחנו צריכים לראות גם מעשים".

> "הדם שלנו טוב כנראה רק בשביל מלחמות"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf