newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פרשנות: ניטור הרשתות החברתיות חושף את הצבא לתביעה משפטית

בניגוד לחוק השב"כ, שעל אף הבעייתיות שבו לפחות מסמיך את השירות לפעול בתוך המדינה, "חוק יסוד הצבא" לא מגדיר כלל את סמכויותיו של הצבא או את תפקידיו. החשיפה לפיה הצבא מנטר רשתות חברתיות עומדת בסתירה חמורה לתפיסה לפיה תפקידו של הצבא הוא לחימתי, לא חקר עבירות או נושאים פנים מדינתיים

מאת:

כותב אורח: יהונתן קלינגר

בשנת 2002 התרחשה בארץ מהפכה חוקתית קטנה עם חקיקת חוק שירות הבטחון הכללי; אותו חוק, שהגיע בעקבות בג"ץ העינויים (בג"ץ 5100/94 הועד הציבורי נגד עינויים נ' ממשלת ישראל), קבע לראשונה את סמכויותיו של שירות הביטחון הכללי. החוק קבע כי השירות "מופקד על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו, מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה, וכן יפעל השירות לשמירה ולקידום של אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של המדינה ,והכל כפי שתקבע הממשלה ובכפוף לכל דין". נקבע עוד כי "השירות יפעל באורח ממלכתי; לא תוטל על השירות משימה לשם קידום אינטרסים מפלגתיים- פוליטיים".

להבדיל אלפי הבדלות מחוק השב"כ, שמכיל לא מעט בעיות אבל הוא לפחות מסמיך את השירות לפעול בתוך המדינה, צה"ל מוגדר באמצעות חוק יסוד הצבא. חוק קצר זה נותן תיאור לקוני לפיו "צבא-הגנה-לישראל הוא צבאה של המדינה", ואוסר על הקמת כח מזוין נוסף, אך אינו מגדיר את תפקידיו של הצבא או סמכויותיו. חוק השיפוט הצבאי מגדיר את הדרך בה הצבא מחיל את החוק על מוסדותיו ואת ההליך המשפטי הצבאי, אך אף חוק אינו מסדיר את סמכויותיו של הצבא (ראו מאמרם של שמואל אבן וצביה גרוס על הצעת חוק צה"ל).

ככלל, התפישה היא כי כוח צבאי נועד לפעילות לחימה, לא לחקר עבירות ולא לנושאים פנים מדינתיים; לשם חקירת העבירות הפנים מדינתיות ישנו שירות הביטחון הכללי, או המשטרה, בהתאמה.

> חשיפה: הצבא עוקב אחרי הפייסבוק שלכם

מה מסמיך את הצבא לנטר רשתות חברתיות? (צילום: דובר צה"ל)

מה מסמיך את הצבא לנטר רשתות חברתיות? (צילום: דובר צה"ל)

לכן, הקריאה אמש כי צבא הגנה לישראל רכש שירותים מחברות אזרחיות כדי לנטר את הרשתות החברתיות מדאיגה במיוחד. תפקידו של צבא ההגנה לישראל אינו לאסוף מודיעין מבפנים אלא לסכל את האיום מבחוץ; דווקא השימוש במידע ממאגרים פומביים, ציבוריים, שלא למטרה לשמה הם נמסרו (הרי אף אחד לא נתן את פרטיו לרשת החברתית כדי שתעבירם לצבא), יכול להיות עוולה אזרחית של פגיעה בפרטיות. אלא שכאן יהיה מדאיג במיוחד לכשצה"ל יטען כי מדובר בפעילות מלחמתית אשר אינה מאפשרת תביעה.

בפועל, לצה"ל אין את הסמכות להקים מאגר מידע על אזרחי ישראל. אין לצה"ל את הסמכות לאסוף את המידע הזה ולשתפו עם אחרים, אין לו את הסמכות לקחת ולבקש נתונים מרשתות חברתיות. אם היתה לו סמכות כזו, הרי שמזמן היה פונה לרשת החברתית ומבקש ממנה את המידע באמצעות צו; העובדה שאין לו מחייבת אותו לרכוש שירותים כלכליים. השירותים האלו לא תמיד משתמשים במידע בהתאם לדרישות תקנון פייסבוק.

כך, לדוגמא, סעיף 3.9 לתקנון הפלטפורמה של פייסבוק קובע כי מפתחי אפליקציות שיפתחו אפליקציות לרשת לא יכולים למכור הלאה מידע שאספו. כלומר, מי שמשתף מידע בפייסבוק לא הרשה לפייסבוק להרשות לחברות מסחריות למכור את המידע הלאה, הוא הגביל את השימוש לתוך הפלטפורמה. כאן, בעצם, ברור שיש הפרה של התקנון.

כלומר, ככל שצה"ל שוכר את שירותיהן של חברות לאיסוף המידע מהרשתות ואוגר אותן, הרי שהוא חושף עצמו לתביעה אזרחית ואולי אף לתביעה ייצוגית בנושא, על הפרת פרטיות.

יהונתן קלינגר הוא עורך דין ומשמש כיועץ המשפטי של עמותת 972+, שמפעילה אתר זה

 > ח"כים מגיבים לתחקיר שיחה מקומית: הצבא מרגל אחרי אזרחים בניגוד לחוק

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf