כשמפלגת העבודה הופכת לליברמן
גשם הלייקים שמקבלים ח"כים כמו בר או שמולי בכל פעם שהם תוקפים את השמאל כנראה מעורר תיאבון, ופתאום מפלגת העבודה נשמעת כמו ליברמן. אבל הסחרור הימני שעובר על העבודה לא יהפוך אותה לפחות שמאלנית בעיני הציבור, והופך את הריצה של מרצ אחריה למאכזבת במיוחד
כותב אורח: תום כהן
לפני כשנה נסעה משלחת ח”כים וביניהם חיליק בר ותמר זנדברג לבקר את יו”ר הרשות הפלסטינית אבו-מאזן. כמה ימים קודם לכן התרחש פיגוע והימין החל ללחוץ לבטל את הביקור. אבל ח"כ בר, שנשא בתואר "ראש שדולת שתי המדינות בכנסת", לא נבהל. מבחינתו, ציוני כמוהו, סרן במילואים, הוא חסין בפני כל האשמה שיטיחו בו.
הח"כים נסעו, הצטלמו, נפגשו עם יו"ר הרשות והעבירו הודעות לעיתונים. אך בר לא צפה את כוחה של מכונת התעמולה של הימין. כמה שעות לאחר הביקור עמותות המתנחלים החלו לעבוד: רכשו מודעות בעיתונים וקראו לחיליק מעודד טרור. עמוד הפייסבוק שלו הופצץ בתגובות נאצה, טורי דעה הפכו אותו לחנין זועבי ואפילו כמה מאנשי מפלגת העבודה החלו להרגיש שלא בנוח ותקפו אותו.
בר סוחב את הצלקות מהביקור הזה עד היום. הוא למד את הלקח. מאז הוא מעדיף לעמוד בצד של התוקפים ולא של המותקפים. בשנה החולפת הוא הצטרף לימין בקמפיין נגד ההכרה הסמלית במדינה פלסטין, ובשבוע שעבר הוא הוביל את ההשתלחות במליאה בחברת הכנסת זנדברג. המהפך הושלם. עכשיו אף אחד כבר לא יזהה אותם כחלק מאותו מחנה.
> כנס שלום עכשיו: איך נשארים מנותקים מהציבור גם כשמדברים על חיבור
למד את הלקח וחתך ימינה. ח"כ חיליק בר. (ויקימדיה / CC BY SA 3.0)
פעם בשנה, פחות או יותר, עובר על מפלגת העבודה שינוי אסטרטגי שכזה. היום הם אנשי המחאה החברתית, מחר הם טרכטנברג. היום הם תומכים בסיום הכיבוש, מחר הם מצטרפים לימין בתחזוקת החטיבה להתיישבות והתנחלות, או בכל מיני חוקים לדיכוי הטרור שנועדו לתחזק בכח את מה שאי אפשר לתחזק.
הציבור לא קונה את זה, כמובן. האם מישהו באמת מאמין שבוז'י הרצוג, שהיה מוכן לוותר על מקומו לציפי לבני ורדף במערכת הבחירות אחרי מצביעי מרצ, יהפוך למנהיג קשוח שמבקר מימין את ההסכם עם איראן וחושב שאין פרטנר? אבל גשם הלייקים שמקבלים חברי כנסת כמו בר או איציק שמולי בכל פעם שהם תוקפים את השמאל כנראה עושה את שלו. התיאבון מתעורר, ופתאום מפלגת העבודה נשמעת כמו ליברמן: דורשים מאחמד טיבי להודות להם שהוא בחיים, עוקצים את מרצ והרשימה המשותפת בוועדות, קוראים לחברת כנסת ממרצ "חנין זועבי" ומצטרפים ליוזמה לזרוק את זועבי (האמיתית) מהכנסת.
האם הם מבינים שבהצטרפות להתקפה של השמאל הם מערערים קודם כל את הלגיטימיות שלהם עצמם? שהם הורסים את המותג שמזוהה קודם כל איתם?
בעבודה משוכנעים שהם יכולים באורח פלא לברוח מהקישור לשמאל. במקום להאמין שהשמאל ינצח, הם רוצים לקרוא לעצמם מרכז ולחזור לשלטון בתרגילי קופירייטרים (עם איזו קואליציה בדיוק?). כאילו שהציבור הישראלי עד כדי כך מטומטם, ששינוי השם של מפלגה ישכנע אותו לנהור בהמוניו אליה. את השיטה הזו, של להתרחק מכל מה שמריח פייסנות מדינית או חתירה לשלום, ניסו בעשור האחרון גם אהוד ברק ושלי יחימוביץ. התוצאות היו הרות אסון, לא רק לעבודה אלא לכל השמאל הישראלי. החתירה למרכז הצפוף והמעומעם תחסל גם את הרצוג.
אם חברי הכנסת בר ושמולי מתבאסים להיות מזוהים עם השמאל, הם נמצאים במפלגה הלא נכונה. העבודה אמנם הפנתה עורף לעולם הערכים של השמאל בשנים האחרונות, אבל היא תמשיך להיות מזוהה איתו בציבור. גם הפעם, התוצאה של ההתקפות שלהם תהיה היחלשות כללית של המחנה, ושום דבר אחר.
אובדן הדרך של העבודה הוא גם מסר חשוב למפלגתי, מרצ. הבחירות האחרונות היו קשות למרצ, וברור לכולנו שהגיע הזמן לרפורמה פנימית ושינוי. אבל הסחרור הימני שעובר על מפלגת העבודה (שקשור כמובן גם לפריימריז המתקרבים) מבהיר שיש עדיין צורך בשמאל אמיתי, עקבי ואידיאולוגי, שלא מתבייש מהמותג ולא מחביא את הערכים שלו.
זה יהיה אסון אם הטראומה של הבחירות האחרונות תוביל את מרצ למהלך שעתיד לסגור את המפלגה. מפלגת העבודה היא שותפה חשובה, יש בה אנשים ראויים, אבל היא לעולם לא תחליף את מרצ. הריצה אחריה, דווקא כשהיא מערערת על זכות הקיום והלגיטימיות שלנו, מאכזבת במיוחד.
תום כהן הוא פעיל פוליטי וחבר ועידת מרצ. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
